שחור, קוצ'יני, גאה - ספר השירים של גיל אליאס מבאר שבע
27.05.25 / 20:13
בין שורות של שירה ותחנות של זהות, גיל אליאס – משורר, גאה, שחור ודרומי, כותב את עצמו מחדש. עם ספר שירים שני שיצא בקמפיין מימון המונים, הוא פורש בפתיחות את סיפור חייו: הילדות בבית קוצ'יני מסורתי, היציאה מהארון, הטיול להודו שהפך למסע שורשים, והאהבה הגדולה לעיר באר שבע – המקום שבו המילים מוצאות שקט.
גיל אליאס (35) מבאר שבע הוא משורר וחוקר לשון עברית, פעיל חברתי בקהילה הגאה, וכיום מנהל מחלקה באגודה למען הלהט"ב. בקרוב ספר הוא יוציא ספר שירה שני בקמפיין גיוס המונים בהוצאת גמא, עם שירים שמדברים בזהות הלהט"בית, זהות שחורה, שורשים ואהבה. עכשיו הוא חושף את החיים כילד שגדל בבית משפחתי עם הוויה מהעדה הקוצ'ינית, על היציאה מהארון ועד השירים שכתב.
נתחיל מהתחלה: גיל נולד וגדל בעיר באר שבע, ומבחינתו זו העיר שבה יחיה בה תמיד בשלום מהסיבה הכי פשוטה שהוא אוהב את העיר שמצליחה תמיד להרגיע את נפשו. "בשנים האחרונות אני רואה איך שהעיר מתפתחת ויותר אנשים מגיעים אליה" משתף על אהבתו לבאר שבע. "כל זה נותן תקווה שאנשים יכולים ורוצים לחיות אחד עם השני. הגיוון של הקהילה הגאה בעיר היא בזכות האנשים הטובים שרוצים להיות חלק מהמרקם חיים פה".
ספר לי על הילדות שלך
"גדלתי בשכונת רמות בבאר שבע ואהבתי לשחק עם חברים את כל המשחקים. הייתי ילד של אימא ואבא שהיו מוציאים אותי לטיולים, לוקחים אותי להצגות וסרטים. הטיולים נתנו לי המון חומר למחשבה ואפשרות להרגיש ולחוש יותר את החיים, לחיות את החול של המדבר, את העצים והשיחים, ולהכיר כל שם ושם של חיה או פרח, שאפשרו לי להכניס את כל אלה לשירה שלי ולהיות הכי מדויק במילים".
איך זה לגדול בבית קוצ'יני?
"בית קוצ'יני הוא בית עם המון חום, אהבה ותמיכה. המנטליות של משפחה הודית היא מנטליות שמלאה בסובלנות וסבלנות לאחר, לא משנה מה הדעה שלו ומאיפה הוא בא. אותי לימדו בבית קודם כל להקשיב לאחר ואפילו לשתוק. לאורך השנים גיליתי שהקשבה ושתיקה יכולות להיות תגובות מאתגרות לשיח שמגיע לנקודות קצה".
מתי הבנת שאתה רוצה להיות משורר ועל מה היית כותב בעיקר?
"השירה בשבילי היא לא רק כלי התבטאות, אלא החיים עצמם והאפשרות שלי לעבד את הרגשות והחוויות מהיום יום שלי. כמו שאנשים הולכים לטיפול, ככה הכתיבה שבי היא האופן שבו אני מצליח לזקק את מצבור החוויות שלי, התחושות והרגשות. התחלתי לכתוב בנעורים, הייתי כותב סיפורים קצרים, ועם הזמן הדברים התגבשו לשירה. הרגשתי שיש משהו מאוד מדויק בשירה ובבחירת המילים".
בגיל צעיר הרגיש גיל שהוא נמשך לבנים וגם לבנות. ברזומה של חייו רשומים לו מערכות יחסים עם בנות, אבל בתוך תוכו הוא לא הרגיש עמוק מולן. הכל היה פשוט לו מידי, לדבריו. כשהוא התאהב לראשונה בחבר טוב מהתיכון, הפנים גיל שזהות מינית היא לא רק עניין של משיכה מינית, אלא גם עניין של רגש וחוויה פנימית. "מבחינתי אני יכול להתאהב בגברים וזה מה שהופך אותי להומוסקסואל" סיפר בריש גלי. "יצאתי מהארון בפני המשפחה דווקא כשלא הייתי בזוגיות, והמשפחה קיבלה את זה באהבה רבה".
לא היו לך חששות?
"עולות המון חששות בהתחלה באופן טבעי כשפוגשים את הלא מוכר, אבל בסוף אני נשארתי ואשאר אני והאופי והאישיות שלי שלא השתנו, אלא להיפך - לא מסתיר יותר דבר בעצמי ובנפש שלי".
על מה אתה כותב בעיקר?
"ספר השירים הראשון שלי, שאריות, הופיע בהוצאת פרדס ב־2022 שזכה לתהודה שחצתה את ציבור קוראי השירה. השירים פורסמו במגוון במות כמו כתבי עת, עיתונים ארציים ומקומיים, תוכניות טלוויזיה ופודקאסטים. בעזרת הכתיבה אני יודע להביע מצבור חוויות שחווה כאדם שחור, קוצ'יני והומו בחברה הישראלית. הכתיבה עבורי היא מבע אומנותי על המציאות".
על מה כתבת בספר הראשון ולמה הם זכו לתהודה לדעתך?
"הספר הראשון היה ראשוני וכלל אוסף של כל מיני שירים שכתבתי לאורך השנים וערכתי אותם. היום הספר השני הוא ספר מגובש שעבר תהליך ומחקר מעמיק במשפחתי הקוצ'ינית בהודו, על החוויות שלי להיות אדם מאמין ושומר מסורת גם חבר בקהילה הגאה, וגם להעמיק בחיים שהיו אי שם בקוצ'ין שבהודו".
בימים אלה מפרסם אליאס את ספרו השני 'הומוהומוהומוהום', בהוצאת גמא ובעריכתה של רחל פרץ. את ההוצאה לאור מלווה קמפיין מימון המונים. הספר עוסק בתהליך גיבוש הזהות של המשורר והקושי הכרוך בו. השירים בספר נוגעים בנושאים מגוונים שלפעמים מתערבבים זה בזה - שחורוּת, גזענות, הומופוביה מופנמת ומלחמה. "כתיבת הספר לוותה במחקר מעמיק על הסבים והסבתות שלי" משתף גיל. "לכן טסתי לקוצ'ין שבהודו, ביקרתי בבתי הכנסת באזור, במקום שבו סבא שלי עבד כדייג ובבתים שבהם התגוררה משפחתי".
מה הקושי שלך בגיבוש הזהות והאם נתקלת בהומופוביה בחייך?
"לא נתקלתי במקרים הומופובים בחיי. יש היום המון שיח בעיקר בקרב אנשי ציבור, אבל אותי זה לא מעניין לדבר על פוליטיקה. אני רוצה לדבר על שירה וההזדמנות שהכתיבה נותן לרפא את הנפש ואפילו לחזק את המסורת והמורשת של המשפחה שלי".
ומה אתה זוכר בעיקר מהמסע בהודו ואיך הסיורים השורשיים השפיעו עליך?
"עשיתי מחקר מעמיק של שנה וחצי שם, ניסיתי להבין איך החיים של הסבים והסבתות שלי משני הצדדים היו בהודו, ואיך הייתה ההגירה לארץ ישראל. דיברתי עם אנשים שונים מהקהילה הקוצ'ינית, קראתי המון, שמעתי פיוטים שונים, ראיתי סרטים וחיפשתי היסטוריה על המשפחה. בסוף טסתי לקוצ'ין למצוא את המקומות שבהם הסבים והסבתות שלי גרו, התחנכו, גדלו, התפללו. אפילו מצאתי את הבית ובית הכנסת של הסבים והסבתות שלי והתפללתי שם ערבית. השירים בספר מובעים באירוניה ולצד זאת בחמלה. חשוב שהספר יצא לאור וייתן במה וקול לכמה שיותר אנשים וקהילות - הקהילה הגאה, קהילת הקוצ'ינים וא.נשים בארון".
מה המסר שלך למי שנמצא בארון וחושש לצאת ממנו?
"יש המון קושי ופחד לצאת מהארון, במיוחד במשפחה מסורתית. אני חושב שברגע שבוחרים לשים במרכז את רגשות האהבה, החמלה והפיוס מצליחים להגיע למקומות בונים ומקבלים ולא למקומות הורסים. אני יודע היום אחרי שנים מחוץ לארון, שיח מעמיק בנושא וחוסר פשרה לגבי המסורת והדת שהיציאה מהארון מאפשרת רגיעה - בסוף גם אהבה עצמית שמתבטאת בקרבה מול המשפחה הגרעינית וכנות שאי אפשר לקבל משום מקום אחר".
האם הקושי גדול יותר כשאתה חי בבאר שבע?
"בעיר באר שבע יש קהילה מאוד מגוונת ומגובשת. אני לא מרגיש שיש איזשהו קושי לחיות פה מבחינת הקהילה, יש פה אירועים והיסטוריה ארוכה של שנים. אני חושב שהקושי שהקהילה הגאה חווה היא בכל הארץ ופחד מאוד גדול שמפקפקים בקיום שלנו דרך כל מני סמנטיקות וניואנסים, אבל בסוף אני רוצה להאמין שנוכל לחיות יחד ולגשר על אותם פערים. אנשים יצטרכו לחיות ביחד בפשרה גם אם יש חילוקי דעות. אני אוהב את האנשים בבאר שבע - גם אם לא כולם מקבלים אותי עד הסוף".
מה החלום הבא?
"אני תמיד כותב שירה, אז אני מאמין שיצא ספר שירה נוסף בהמשך .כיום אני עובד על ספר סיפורים קצרים שזה יותר מאתגר, כי זה דורש סגנון יותר מסועף ועם קריטריונים נוספים כמו עלילה, זמן ומקום".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
