מסיפורה של שפחה לסיפורה של משוגעת: העונה השלישית של סיפורה של שפחה.

טוב, אז הסתיימה לה העונה השלישית של סיפורה של שפחה. העונות הראשונות הגיעו אלינו בסערה וכבשו את הצופים. סיפור מטורף, עם נגיעות של אפוקליפסה שמעלה תחושת צמרמורת רק על עצם המחשבה שיום אחד זה יכול לקרות באמת. הדמיון המטורף לשואה שלא מרפה, מחזק את ההרגשה הזו.

אני מניחה שרובכם מכירים את העלילה אבל בכל זאת נעבור עליה על קצה המזלג בצורה שאולי תעליב את היוצרים שלה:

בתקופה שבה אחוז הילודה ירד משמעותית, הרפובליקה 'גלעד' מחליטה לקחת אחריות על עתיד המין האנושי ומחוללת מלחמת אזרחים. בעזרת 'העיניים', צבא גדול ואכזר, הם חוטפים נשים וילדים אל תוך עולם המבוסס על ערכים דתיים ישנים, הכוללים עולם של שפחות ומרתות הכפופות לחוקים נוקשים ועונשים כבדים בגין אי ציות כמו הטלות מומים ואף תלייה.

במהלך העונה הראשונה ג'ון אוסבורן (אליזבת מוס המדהימה) נחטפת ומופרדת מביתה האנה והופכת לשפחתם של הזוג ווטרפורד. היא נכנסת להריון מרומן שמנהלת בסוד עם ניק, הנהג הפרטי של הזוג ומציגה את ההיריון כשלהם.

העונה השנייה מציגה בפנינו תלאות וקשיים כשג'ון מנסה לברוח, יולדת את התינוקת בבית נטוש ונתפסת. בסוף העונה השנייה מצליחה ג'ון להבריח את התינוקת בעזרתו של ג'וזף לורנס, מפקד בכיר בגלעד שבביתו מתנהלת מחתרת מרתות. אל ביתו ג'ון עוברת בתחילת העונה השלישית בתור שפחה.

*מי מכם שלא ראה את הסדרה, והתקציר עשה לו חשק. מוזמן לעצור פה, לראות את הסדרה ולחזור בדיוק לנקודה הזו 😉

טוב נגש לעניינים, העונה השלישית של הסדרה החלה ביוני האחרון. עד פרק 7 העלילה כמעט ולא זזה בעיניי. אנחנו צופים בפרק של פחות או יותר שעה מלאה בתוכן, אבל עם כמעט אפס התקדמות נרטיבית.

רוב מה שקיבלנו היה סצנות שקטות של ג'ון מעכלת דברים שקורים לה, תוך שהיא מגדלת ביצים ומגלומניה קלה. פרקים מלאים בclose-up על פניה של ג'ון. ברובם היא אפילו מסתכלת ישירות למצלמה (לרוב בסיום של פרק). בשלב מסוים הם התחילו לעייף אותי ונשבעתי שאם זה ממשיך ככה אני פורשת. אבל לשמחתי הגיע פרק 8 שקצת רענן את התחושה הנוראית שהפרקים הקודמים לו יצרו.

בפרק הזה סוף כל סוף גילינו למה דודה לידיה היא הבן אדם הכי דוחה בעולם. אם לומר את האמת אין לה סיבה מוצדקת ואפילו היא די קלישאתית. בגדול היא נעלבה מבחור שסירב לה בנימוס והחליטה לנקום בעולם (אחותי תתבגרי בבקשה). בנוסף בסוף פרק הזה שלמתיו, הבת לוויה של ג'ון, הקוץ בתחת איבדה את זה פיינלי וסוג של התאבדה במכולת.

חשבנו לרגע שזהו, השתחררנו מהעלילה הכבדה והשואתית, והינה מגיע לו פרק 9 והורס את החגיגה -

ג'ון מחויבת להיות עם שלמתיו שנמצאת בקומה בבית חולים עד שתלד, אחרי שאיבדה את זה במכולת. תוך שהיא במצב של ישיבה על הברכיים ללא רשות לקום. פרק קשה וכבד שעושה רע על הלב. אבל מצד שני הרבה יותר טוב מהראשונים. מרגיש כאילו אנחנו מתחברים לג'ון ולשיגעון שלה. כי היא פשוט משתגעת לאט ובטוח. אם נשים לב, ברוב השיחות שהיא מנהלת העונה, היא זוכה לתקריב בזמן שהדמות איתה היא משוחחת לא. אנחנו מקבלים את השיגעון ההולך וגדל שלה על כל המסך, בפנים שלנו! (ושלה). זה מעין דרך להראות לנו איך היא מקבלת ומבינה את הדברים לעומת דמויות אחרות. ההזדהות שלנו היא איתה, גם עם השיגעון שלה. בנוסף, עושה רושם בפרק הזה שג'ון מתכוונת לחכות בבית החולים עם שלמתיו עד שתצליח להיפגש עם הבת שלה. אבל איך שהוא זה מוזנח ולא מתקדם.

בסוף פרק 10 היא מקבלת אישור לתוכנית העל שלה על ידי מחתרת המרתות. להבריח חמישים ושניים ילדים. מה שאומר שרק הסצנה האחרונה של הפרק מעניינת. עם הקבלה של הסלסלות מלאות במאפינס המאשרים את המבצע.

מפרק 11 אנחנו סוף סוף מקבלים את מה שחיכינו לו עונה שלמה:
דברים קורים. הזוג ווטרפורד נעצר על ידי קנדה, יש התקדמות משמעותית עם תכנית הבריחה, גברת לורנס מתאבדת, ג'ון רוצחת מפקד בכיר ועוד ועוד טירוף, הטירוף שאני לפחות חיכיתי לו כל העונה.

טוב אז בשיא הכנות ציפיתי למעט יותר. העונות הראשונות היו כל כך גדושות, מעניינות ומטלטלות שהעונה הזו הייתה קצת אנמית לידן. העונה הייתה הרבה יותר רגועה והתמקדה לטעמי קצת יותר מדי בתחושות של ג'ון. בשיגעון שלה, בעצבות, וברגעי המגלומניה.

מה שכן אני ממש מחכה לעונה הבאה.

הפרקים האחרונים היו טובים ושימשו בסיס עלילתי טוב לעונה הבאה. במיוחד הפרק האחרון, שבו התרחשה הבריחה. פרק מרגש בו רואים יותר מחמישים ילדים עולים על מטוס ובורחים משם. כל זה תוך הקרבה ונחישות מטורפת של ג'ון.

שני הדברים שהוחלקו איכשהו בעונה הזו, הם אלו שהכי גורמים לי לחכות לעונה הרביעית שצפויה לעלות לאוויר ב2020 (אין עדיין תאריך משוער).

הראשון הוא העובדה שניק נעלם באורח פלא. זה אחרי שהבנו שקיבל קידום ובחר שלא לעזור לג'ון לספר הכל לקנדה על המתרחש בגלעד. ההעלמות שלו די מחשידה בעיניי וגורמת לי לחשוב שהעונה הבאה תתרכז הרבה בו. שיהיה איתו משהו גדול. הדבר השני הוא המסתורין סביב מקום המצאה של האנה. לאן העבירו אותה ואיך ג'ון תתאחד איתה בסוף.

אז נחכה בסבלנות, Blessed Be the Fruit.                

ענבל B.A קולנוע וטלוויזיה.