"הלהקה הוקמה על בסיס חברי, אחרי שהייתי בצרה צרורה ומצב נפשי מתדרדר"

תכירו את איתן ארלאקי. תושב באר שבע (במקור ממושב מבועים), שבמשך תקופה ארוכה ניסה את מזלו בעולם המוסיקה. התחיל להקליט והפסיק, כתב וגרס, הלחין וגנז. וכעת, הוא עובד על אלבום בכורה מעניין במיוחד ואנחנו החלטנו להיפגש איתו, כשבועיים לפני הופעת הבכורה מהאלבום החדש שלו ושל להקתו "פורקי עול".

בימים טרופים אלה נמצאת הלהקה בחזרות לקראת הופעות ב'עשן הזמן' בעיר העתיקה ב-15.2 ובמועדון 'הקרן' בחיפה ב-18.2. מעבר לכך, נמצאים איתן והלהקה בעיצומו של פרויקט גיוס המונים באתר 'הדסטארט'.

מתי התחלת עם המוזיקה ?

"מגיל קטן אהבתי לצייר ולהאזין למוזיקה. הייתי מקשיב לאמנים מכל הז'אנרים ומכל הסוגים - מלהקת 'הופה היי' ועד מייקל ג'קסון, אתניקס, ואפילו שירי עם כורדים ופרסיים. בגיל עשר התחלתי ללמוד תופים, כי אחותי הגדולה למדה פסנתר. ובגיל שמונה עשרה התחלתי לנגן על גיטרה, לכתוב ולהלחין שירים. הייתי כותב המון והסתובבתי המון שנים בשלל ערים ואירועים מפוקפקים, בניסיון כמעט נואש להקליט אותם".

אלו אמנים השפיעו עלייך יותר מכל? 

"למען האמת, כל מה שנכנס מהחלון במושב מבועים בנגב הצפוני בו גדלתי, השפיע עלי באופן קומי וטראגי בכל מיני צורות. ההשראה למעשה, לאו דווקא באה ממוזיקה. היא הגיעה גם מסרטי דיסני, ספרים, כדורגל ישראלי, אגדות עם, קריוקי ותוכניות ריאליטי זולות שהשפיעו עליי לא פחות, ואולי אף יותר. מעבר לכך, הייתי מאזין המון לכנסיית השכל, מרסדס סוסה הארגנטינאית, זוהר ארגוב ,בוב מארלי, מריונטה סול, אהוד בנאי והפליטים, ועוד. אבל אני חושב שמעל כולם נמצאים גבריאל בלחסן ז"ל ואביב גדג'. היצירות שלהם ממש הצילו את חיי".

אז מתי למעשה קרתה התפנית בקריירה?

"מפגש חד פעמי בדירה של המפיק אמיר גרומן, שגר לידי בעיר העתיקה בבאר שבע, היה קלף משנה כיוון מבחינתי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שמצאתי אדם ומוזיקאי מזן נדיר , שמפתיע אותך כל שבוע מחדש עם הקשבה אבסולוטית, סבלנות כמעט בודהיסטית ונחישות מטורפת. זהו מין טיפוס כזה שילך איתך יד ביד למקומות הכי רחוקים והכי הזויים בתהליך האמנותי, בתנאי שלא תשעמם אותו". 

"הייתי בצרה צרורה ומצב נפשי מתדרדר"

לאחר אותו מפגש עם אמיר גרומן, אשר הפיק עד היום אלבומים לעשרות אמנים כאן בדרום, ובארץ בכלל – החליט איתן כי עליו לעשות משהו עם כל החומר הגולמי שבידיו. הדרך לשם לא הייתה קלה בכלל, במיוחד לאור העובדה כי רוב העשייה מתרחשת כאן בדרום – ""בישראל קשה לחיות. גם אם אתה כבאי או מורה ללשון". הוא אומר לאחר שאני שואל אותו האם קשה לעשות מוזיקה בדרום, וממשיך – "ולמוזיקאים שחיים בישראל, נולדו בדרום ובחרו להישאר בו, יש הרבה מה להגיד וזה אפילו לפעמים קשה כפליים. יש מעט מאוד קהל ומקומות להופיע בהם, ואפילו יותר מזה – יש מעט מאוד תקשורת מקומית או ארצית, שכותבים על תופעות תרבותיות שקורות פה. 'הבארות הרוחניים' היחידים שיש ושבאמת נותנים במה ליצירה מקומית, נמצאים באופן קבוע על סף סגירה".

יש לזה משמעות מבחינתך - להקליט את האלבום בדרום עם להקה מקומית?

"אני לא יודע אם עצם ההקלטה בדרום הוא משנה. כי גם לנגן איתם על סירה בנהר יהיה משמעותי בעיניי. הלהקה הוקמה על בסיס חברי, אחרי שהייתי בצרה צרורה ומצב נפשי מדרדר. השירים לחצו בבטן ורצו לצאת וככל שעבר הזמן, הם הפכו לעול וכבר הייתי אומלל והתרוקנתי מאנרגיה לגמרי". מי שנחלצו לעזרתו היו אלו היוצרת המקומית יולנטה, אשר יחד עם אמיר גרומן וביחד עם הגיטריסט נדב בלחסן והמתופף סימון פרץ, עזרו לאיתן להגשים את המטרות שלו – "הם אספו אותי וטיפלו בי ברמה אחרת לגמרי. הרגשתי קצת כמו חתול רחוב שסוף סוף מצא בית. הם הסכימו לנגן את השירים שהבאתי ועזרו לי מאוד, הרבה מעבר למוזיקה. אנחנו חברים מאוד טובים, ולא יכולתי לעשות כלום בלעדיהם".

אז איך נראו ההכנות לאלבום החדש? 

"עשינו רשימה ארוכה והלכנו לקנות אלכוהול  פטריות ובוטנים (צוחק)".

אז אמנם ארלאקי דיבר לפני כן על חוסר תשומת הלב מצד התקשורת בדרום, אבל בכל הקשור לתחנות הרדיו בשאר חלקי הארץ, האמן הטרי מתחיל לקבל הכרה לגיטימית בהחלט עם השמעות בתחנות כמו רדיו "הקצה", על כך הוא מספר – "הפירגון שקיבלנו די מהתחלה היה מדהים ומפתיע. ופתאום גם שדרנים מתחנות אחרות כמו רדיו "זה רוק" ביקשו שנשלח להם את השירים, וזה הכי כיף שיש".

אז מה התוכניות שלכם קדימה? 
"לתקן את העולם, להגיע ליעד שלנו בהדסטארט (אנחנו עומדים כרגע על 52% הצלחה ומזמינים את כולם לתמוך בנו) וכמובן - לשחרר את האלבום הראשון שלנו. מעבר לכך, יש תכנון מאד רציני לשתף פעולה עם להקות ואמנים שאנחנו אוהבים, להתחיל לעבוד על אלבום שני שכבר כתוב ולהנות מהדרך גם אם היא מובילה לתהום". 

רוצים לקחת חלק באלבום הבכורה של "פורקי עול"? - היכנסו לעמוד ההדסטארט ועזרו להם להגיע ליעד.