גולדי פוירשטיין הס - מהשבת השחורה לסינגל ראשון
16.08.25 / 13:36
ביום שבו הפחד דפק על דלת ביתה בקיבוץ נירים, כשהיא ושלושת ילדיה מצטופפים בממ"ד מול ניסיונות המחבלים לפרוץ פנימה - גולדי פוירשטיין הס (40) הבינה עד כמה החיים שבריריים ברגע אחד ועד כמה הקול הפנימי שלה חייב לצאת החוצה. כמנהלת מרכז "אפ 60+" בבאר שבע, רעיה ואמא לשלושה, שהעבירה את חייה בעשייה קהילתית - מצאה גולדי מאז ה־7 באוקטובר את האומץ להגשים חלום ישן: לשיר, להקליט סינגל ראשון ולצעוד לעבר אלבום בכורה. כי לפעמים, מתוך האפלה, נולדת זמרת חדשה.
באותה שבת שחורה, גולדי ומשפחתה מצאו את עצמם מחזיקים בידית דלת הממ"ד ונאבקים עליה, בזמן שהרוע והאימה הגיעו אליהם עד לסלון בדמות מחבלי חמאס שניסו לפרוץ כמה פעמים פנימה לתוך הממ"ד. שעות על שעות שבסופן חולצו ללא פגע ויצאו לתוך בית שבור, רכבים שרופים ולב קרוע על עולם שלא יחזור. טראומה שלעולם לא תגליד. זמן קצר אחרי, גולדי כבר ידעה בתוך תוכה שהיא לא תוותר על הכישרון המולד שלה לצאת לאור הזרקורים.
נחזור אחורה בזמן - איך התחלתי לשיר?
"אין איזה זמן שזכור לי שבו התחלתי לשיר, פשוט כל הזיכרונות שלי הם עם מוזיקה, שתמיד הייתה חלק מהחיים שלי. היה לאמא שלי טייפ גדול עם קלטות והייתי מקליטה את עצמי מגיל אפס בטייפ הזה. עד היום יש להורים שלי מלא קלטות שלי. בבית גדלתי על מוסיקה עברית ישנה ועל אולדיס באנגלית. כבר בבית הספר היסודי השתתפתי בכל מקהלה אפשרית, למדתי בתיכון בירושלים ושם שרתי תקופה במקהלת אנקור ולאחר מכן המשכתי לשיר בכל מיני הזדמנויות שהחיים הביאו איתם. טקסים וג'אמים עם חברים. כשהגעתי לאוניברסיטת בן גוריון ללימודי תואר ראשון, גיליתי את ההרכב הווקאלי המהמם שקיים בה, ושרתי בו במהלך התואר הראשון והתואר השני - סך הכל שבע שנים".
באותה שבת שחורה וארורה, עברו על גולדי ובני ביתה כ-9 שעות סיוטיות, בהן ניסו מספר פעמים לפרוץ את דלת הממ"ד אליהם, ולא הצליחו. למזלם הגדול.
את מבינה שהיה לך מזל שלא הצליחו לפרוץ את דלת הממ"ד?
"מצאתי את עצמי שואלת הרבה את השאלה הזאת, למה הם לא פרצו פנימה. הם כן ירו בבית בפנים ובחוץ וכן ידעו שאנחנו שם כי אורי בני לא הפסיק לבכות. אני באמת לא יודעת למה הם לא ירו בדלת. לפעמים אני חושבת שאולי הבכי של אורי גרם להם לחשוב אולי עוד טיפה, אבל הם עשו כל כך הרבה זוועות במקומות אחרים, אז קשה לי להאמין שדווקא אצלנו הם הרגישו משהו. אולי פשוט הם מיהרו ויצא ככה. מצד שני היה להם מלא זמן לשבור דברים בבית ולקחת לנו ציוד וארנקים. חוץ מזה שאני ואלדד שנינו עם תעודות קצין, וכשיצאנו מהחדר ראינו שהם ראו אותם ופיזרו אותם על הרצפה. אז באמת אין לי מושג מה עבר להם בראש".
מה הרגשת בשעות הכי קשות - פחדת למות? נפרדת ממישהו?
"היו רגעים שהאמנתי שנצא בחיים והיו רגעים שלא. היה לי חשוב מאוד בכל השעות בממ"ד לטשטש עבור הילדים את מה שקורה בחוץ ולא לחלוק איתם את מה שבאותן דקות התרחש ממש אצלנו בסלון. היה לי ברור שאם נצא מזה אז השעות האלה ילוו אותם לכל החיים, ולכן התאמצתי שנהיה מאוד רגועים ומנוהלים עם כמה שבפנים פחדתי ברמות מטורפות. כשהם שאלו למה לא יוצאים הסברתי שיש מלחמה בחוץ ולא נידבתי יותר פרטים. עד היום הם לא יודעים מה בדיוק קרה בבית והם זוכרים בעיקר את הסרטים שהם ראו בממ"ד. כל הזמן שיננתי לעצמי בראש שצריך להחזיק רק עוד קצת וניסיתי להימנע מלחשוב קדימה, כי הפחד היה באמת מציף ונוראי".
היו רגעים שהפנמת שאין סיכוי לצאת משם חיה?
"בהחלט, היו רגעים שהייתי בטוחה שאנחנו לא נצא משם. ראיתי מה קורה בשאר הקיבוץ ומה כותבים משפחות נוספות, והבנתי שאנחנו בקטסטרופה מטורפת. קיוויתי שאם נלך זה יהיה מהר. לא נפרדתי כי לא היה לי בטרייה בטלפון וגם הרגשתי שאני לא מסוגלת לכתוב מילות פרידה - פחדתי שזה יגרום לדברים להיות מציאותיים. באיזשהו שלב אחרי שעות בלי חשמל ומים, וכשאנחנו מזיעים בטירוף, חשבתי כבר שבאמת יש מצב שלא נצא משם, וממש לתוך המציאות הזאת הגיעו החיילים לחלץ אותנו".
מתי הבנת מה קרה והאם איבדת חברים?
"כשיצאנו מהממ"ד ראיתי את טס השכנה שלי בוכה בסוכה שלנו על הדשא, וככה הבנתי ממנה ששכן שלי דורון מאיר ז"ל נרצח עם בתו מור שהייתה בת 17 במותה. בבית השכן אלינו נחטפו יגב בוכשטב שנרצח בעזה, ואיתו נחטפה גם בת זוגתו רימון קירשט שהוחזרה לשמחתנו בעסקה הראשונה. חברים נוספים טובים שהכרתי נרצחו בנחל עוז באותו יום, ובקיבוצים אחרים במועצה אזורית אשכול".
הההבנה על מה שקרה לה חלחלה לאט לאט. מהבית של גולדי חילצו אותה ואת בני משפחתה חיילים לתוך מועדון הקיבוץ, כשעדיין ישנן יריות סביבם וכולם עוד הולכים בשיירה המומה ומפוחדת. "כשפגשנו את שאר הקיבוץ התחלנו לאט לאט להבין מה קרה" נזכרת גולדי מאותו יום הכי קשה בחייהם. "והתחילו להשתחרר סיפורי זוועות ממקומות אחרים. אני זוכרת שפגשתי בשירותים במועדון ניצולים המומים ממסיבת הפסיידאק והם בקושי הצליחו לדבר. אלו היו שעות קשות שתמיד אזכור".
את חושבת שהיה לך פשוט מזל? עברת טיפול פסיכולוגי מאז?
"אני חזרתי מהר יחסית לעבוד וזה היה העוגן שלי לתקופה ארוכה. אני זוכרת שמיכל המנהלת משא שלנו בכיוונים התקשרה אלי על היום הראשון במלון לשאול מה אני צריכה, וכל מה שרציתי היה לפטופ במקום זה שנגנב לעזה. הורידו לי לפטופ לאילת, התחלתי לעבוד מהחדר והרגשתי שאני נזכרת לאט לאט במי שאני ובמה שאני טובה בו. עוד לא עבדתי מלא, אבל זה מאוד איפס אותי".
ממתי הבנת שאת רוצה להיות זמרת? היה בך חלום להיות כמו שאומרים: זמרת מפורסמת?
"האמת שלא היה לי חלום כזה. תמיד מאוד אהבתי לשיר, אבל אף פעם לא חשבתי לקחת את זה קדימה. גם התביישתי והרגשתי תמיד שיש טובים ממני, וגם לא הרגשתי צורך חזק לעשות את זה. בגלל שרוב החיים שרתי בהרכבים, אני מאוד רגילה לשיר קולות ולשיר לבד הרגיש לי קצת מוזר בהתחלה. היום אני כבר די בנינוחות על הבמה".
לאחר חמישה חודשים של מגורים בחדר במלון באילת, והחיים כמפונה בבאר שבע - הרגישה גולדי שהחיים שואבים אותה לתוך סחרור והיא חייבת לחזור למוזיקה. "במקרה יצא לי לשיר באירוע פנימי של הקיבוץ, ומוזיקאי מקומי שמע, עוזי כץ, אותי שרה" משתפת בחיוך מנצח. "והציע לי לבוא להפיק אצלו באולפן מה שארצה. רק היה לו תנאי אחד, שזה יהיה חומר מקורי שלי. ניסיתי לשכנע אותו להקליט קאבר, והסברתי לו שמעולם לא כתבתי ושלא הלחנתי שום דבר ושאני גם לא יודעת לנגן, אבל הוא לא הסכים לשום דבר שהוא לא מקורי. ממש רציתי להקליט אצלו, אז בסוף, לילה אחד התיישבתי עם עט ודף ודי מהר הכל נשפך החוצה. בשלב מסוים התחלתי לזמזם את המלודיות ונוצרו לי שירים. את ההרמוניות השלמתי בהמשך בעזרת מוזיקאים נהדרים שאני אוהבת ושפניתי אליהם לעזרה בנושא. מפה לשם באופן שעדיין לא ברור לי, יש לי בערך 30 שירים, והאלבום הראשון הוא עניין של זמן".
אז בעצם התחלתם להופיע יחד?
"התחלתי להופיע איתם והבנתי שבאמצעותם אני מצליחה לספר סיפור אחד פתלתל, של כל מה שעברתי מאז אותה שבת. כאמא, כאישה, כמפונה וכיוצרת. ושהם נותנים לי חמצן וקול ומקום בעולם"
ספרי על הסינגל הראשון שלך "שוב הקיץ"
"סינגל בהפקה של אבנר טואג, עוסק בחוויה של הפיצול היומיומי בין מה שהיינו ומה שאנחנו היום, בין הרצון לזכור ובין הצורך לשכוח. בחוויית התלישות והגעגועים לבית, שכבר לא ישוב להיות אותו הבית. היה לי חשוב שהסינגל הראשון שלי יצליח להביא, לצד תחושות הכאב והעצב שיש בי, גם את רגעי האור והאושר, ואת הכרת התודה על האהובים שלי שנמצאים איתי. אני מרגישה שבהפקה המדויקת והיפה של אבנר נוצר תמהיל שהוא בדיוק זה. היה לי ברור שאני רוצה גם להתחיל להפיק והרבה זמן התלבטתי לגבי הסינגל הראשון. דווקא בגלל כל המציאות הקשה שממנה התחלתי ליצור, הרגשתי שחשוב לי שהשיר הראשון יהיה משהו מואר ונעים ולא קשה מדי."
מתי הבנת שזה שלם לצאת כסינגל ראשון?
"כששרתי את 'שוב הקיץ' בפעם הראשונה לעצמי, ממש הרגשתי שזהו - מצאתי את הסינגל הראשון שלי. ההרמוניה שיותם הלפרין עשה איתי לשיר הייתה יפיפייה, ואז שלחתי את זה לאבנר טואג המפיק ואמרתי לו שאת זה אני רוצה להפיק ולעשות את זה מהר כדי שזה ייצא בקיץ. הוא תקתק עבודה ועשה הפקה קסומה שמאוד אהבתי. השיר הופק בתמיכת החבצלת החדשה, קרן לעידוד יצירה של אמנים חברי קיבוץ".
אתם רוצים לחזור לגור בקיבוץ?
"באופן די סימבולי ומאוד לא מתוכנן, הסינגל יוצא באותו השבוע בו אני ומשפחתי נעבור מבאר שבע ונחזור לאחר כמעט שנתיים של חיים כמפונים, לבית שלנו - לקיבוץ נירים. ושוב עוד קיץ, ובינתיים הם עוד לא כאן".
גולדי: "נשאלתי הרבה אם מה שגרם לי לצאת עם המוסיקה היה ההבנה אחרי ה-7.10 שהחיים קצרים ושאני צריכה להגשים את עצמי. אז האמת היא שזה לא מדויק. תמיד הרגשתי שאני מגשימה את עצמי. לא הרגשתי אי פעם פספוס שלא בחרתי לעסוק במוזיקה, פשוט לא היה לי צורך אקוטי לעשות מוזיקה. אחרי השבת ההיא זה היה כמו חמצן ומהרגע שהרגשתי שאני צריכה את זה, הלכתי עם זה עד הסוף, וזה כן משהו שה 7.10 מאוד חידד אצלי. שהחיים קצרים ולא לפחד ללכת אחרי נטיות הלב".
וגם הצלחת לצלם קליפ ראשון בחייך
"את הקליפ לסינגל צילמנו בין נירים לבאר שבע, וכן גם הילדים ואלדד מופיעים בו. זה הרגיש מאוד טבעי ונכון ,ואני מאוד שמחה על הבחירה הזאת".
כנראה שקריירה חדשה בגיל 40 זה בהחלט מומלץ
"זה כיף מאוד. אני מתעסקת במוזיקה בעיקר בערבים או בלילות, וזה לגמרי אפשרי לשלב את זה עם העבודה שלי שהיא לנהל את מרכז אפ 60 + בבאר שבע, מרכז הכוונה וצמיחה לתושבים ותיקים. זוהי עבודה שאני מחוברת אליה מאוד. התחלתי להופיע עם החומרים שלי ביחד עם אור מרציאנו המוזיקאי המוכשר שמלווה אותי על הגיטרה. זה מאוד מרגש וכיף להתחיל להופיע ואני אשמח להגיע לקהילות ארגונים וכמובן גם לקיים הופעות פתוחות. במקביל גם התחלתי גם לעבוד על אלבום. זה קצת הרבה אבל זה כיף מאוד".
מה החלום הגדול?
"פשוט להמשיך את זה להמשיך להופיע, לצבור קהל שמחובר לשירים שלי, ולהמשיך להפיק שירים. אני כל כך נהנית מהדרך ואני מאמינה שכל דבר יגיע בזמן שלו".
מוזמנים להקשיב לשיר ביוטיוב ולצפות בקליפ:
https://youtu.be/ADmKCJIh5pc?
וכמובן, להגיע להופעה ב'תמוז' ב -16.9
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
