באר שבע הצדיעה למייסדיה

במשך שנה תיעדו בני נוער הלומדים בתיכונים במסגרת תכנית מצוינות למעורבות ומנהיגות חברתית, בסיוע המרכז הטכנולוגי את סיפורי חייהם של ראשוני העיר ומייסדיה: אריה רייטר, נסים אלשיך, כפיר פנחס, אהובה לטמנוביץ, יוסף קורח, השופט בדימוס יוסי רבי וד"ר דוד פאסט. בערב זה סופרו סיפוריהם.

ערב ההוקרה נערך בין היתר במעמד אישי ציבור רבים, צוות ההיגוי למיזם הנחלת מורשת מייסדי העיר, נציגי הנהלת חברת "כיוונים"- החברה לתרבות הפנאי, נציגי ארגון רא"ם, נציגי מועצת התלמידים וקהל רב. בתום האירוע הוענק שי ציור למתועדים מחוג הציור של ארגון איל"ן.

כזכור, כדי למנוע את אבדן סיפוריהם האישיים של המייסדים וותיקי העיר, התאגדו תושבי העיר: שרה חסון, יוסף מוסטקי ודודו גרישנפן יחד עם עיריית באר-שבע, ועדת ההיגוי לשימור מורשת מייסדי העיר, המחלקה לנוער בחברת "כיוונים", רא"ם ואוניברסיטת בן גוריון – ארכיון הנגב ע"ש דוד טוביהו וביחד כולם פועלים לאיסוף חומרים מימיה הראשונים של באר- שבע שלאחר מלחמת השחרור לצורך שימור מורשת המייסדים וותיקי העיר. איסוף החומרים כאמור, נעשה על ידי תלמידים, בעזרת מרכז המצוינות העירוני למנהיגות ומעורבות חברתית (מחלקת נוער עירונית) ובעזרתם של מתנדבים. התיעוד נשמר באתר הקשר הרב דורי ובארכיון טוביהו.

נסים אלשיך, איש חינוך ברמ"ח איבריו

חלם בגדול ובנחישות הגשים את חלומו.  ב-1957 עלה לישראל והגיע לבאר-שבע להגשים את החלום. ממייסדי ומפתחי החינוך המוזיקלי בעיר, ממקימי הקונסרבטוריון העירוני. לאט לאט ובמסירות רבה חינך ילדים בבתי הספר היסודיים, בתיכון, בסמינר וגם מבוגרים, לאהבת המוזיקה ולנגינה בכלים שונים. תזמורת כלי הנשיפה של הנוער בניצוחו ייצגה את ישראל בהופעות ברחבי עולם. כמו כן, ניהל אלשיך את הקונסרבטוריון העירוני. אלשיך דמות מרכזית בפיתוח החינוך המוזיקלי בבאר-שבע ובנגב מאמין שהמוזיקה היא מהגורמים החשובים ביותר בחינוכו ובעיצוב אישיותו של האדם .

יוסף קורח, איש עשייה ויצירה

עלה לארץ בהיותו בן 7, התגייס לצבא הבריטי, אח"כ התגייס לשירות בפלמ"ח. יצא להגנת הישובים: יד מרדכי, ניר עוז ועוד. השתתף בפעילויות כיבוש בארץ ובפרט בכיבוש העיר באר-שבע. בנה את ביתו בעיר בשנת 1950 . היה מראשוני מקימי חברת משאיות שסייעה במלחמת ששת הימים ובהמשך הקים את הסנדלרייה הראשונה בבאר-שבע שהייתה מבוססת על תיקון באמצעות מכונות. הסנדלרייה הוקמה בעיר העתיקה ושירתה רבים מתושבי העיר.

כפיר פנחס, האיש שבנה ונבנה יחד עם העיר באר-שבע

פנחס היה אחד מהניצולים שניצלו ע"י  חסיד אומות העולם ראול וולנברג, הגיע לעיר ללא משפחה ומעט חברים . מה שהציל את חייו במהלך השואה ובימיו הראשונים בארץ היה לדבריו כדורגל וקריאה בספרים. לאחר שירותו הצבאי, הצטרף למשטרה כקשר מורס. בעיר העתיקה  פגש את רחל שהייתה גם היא לאחר השואה וללא משפחה, שניהם היו מילדי דסק (בית הילדים היהודי שהוקם על ידי תנועת בני עקיבא בעיר דסק שבהונגריה, לאחר שחרור המדינה מידי הגרמנים). הם נישאו ויחד בנו את ביתם בעיר שהייתה בראשית בנייתה. בהמשך פנחס התקדם בעבודתו  והשלים לימודיו. במהלך כל השנים פנחס שם לו למטרה  לספר את סיפור חייו וסיפור ילדי דסק בתוכנית "זיכרון בסלון" לתושבי העיר. הוא ורעייתו רחל  פתחו ביתם וליבם ותרמו לכל מי שנזקק.

ד"ר דוד פסט  איש הרפואה, הספורט והחינוך

הגיע לבאר-שבע בשנת 1956 יחד עם משפחתו ורעייתו הטריה טובה. הוא הפסיק את לימודי הרפואה בפולין, לאחר שלוש שנות לימוד, כדי לעלות לארץ. דוד האמין שבעיר בה בלילה שמעו את יללת התנים וביום סבלו בה מחום ומחול, הוא ורעייתו יתפתחו יחד עם פיתוחה של העיר. ממייסדי קופת חולים מאוחדת,  הרופא הראשון של הפועל באר שבע, התנדב במתן הרצאות המחנכות לחיים בריאים לסקטורים שונים.

אריה רייטר, איש עשייה ונתינה

אריה עלה לבאר-שבע ב-1951 לאחר השואה, רק לאחר שדאג כרכז תנועת בני עקיבא ברומניה להעלות את אחרון הילדים שנאספו ע"י שליחי התנועה. בנוסף לעבודתו בבנק מזרחי תרם מזמנו לעשייה ולצמיחה בעיר במגוון תחומים בהם: יושב ראש מגן דוד אדום, הקים את בית כנסת ומוזיאון סטרומה סייע בהקמת מבנה ישיבת בני"ע בעיר ועוד.

השופט בדימוס יוסי רבי, האיש שבדמותו שזורים חוכמה, הומור וצניעות רבה

הגיע לבאר-שבע עם משפחתו בהיותו בן אחת עשרה. כילד הוא זוכר את הדלות והחסר מצד אחד ומצד שני את האחווה והרעות בין הילדים והשכנים.עבד בעבודות מזדמנות על מנת להצליח ולהתקדם בתחום המשפט. לאחר פרישה לגמלאות  התנדב  ללמד נוער ולהרצות למוסדות שונים בנושא חוק ומשפט.

אהובה לטמנוביץ, אוהבת האדם, האדמה והחיים נעקרה בילדותה לגטו בהיותה בת 14, ברחה ממצעד המוות והגיעה, לאחר תלאות רבות, לא"י יחד עם אחיה משה. יחד עם חמישה עשר איש, כולל אהובה וגרשון החבר, יצאו להגשמה בנבטים, אחת מאחת עשרה הנקודות, שעלו לקרקע על מנת לחזק את הישובים מסביב לבאר-שבע.לקחה חלק בשיירות שהעבירו אספקת מזון לעיר, בהמשך התיישבו בעלה גרשון, היא וילדיהם בעיר. בעלה היה אחד מחברי מאפיית דרור המאפיה הראשונה שהוקמה  בבאר-שבע.