ראיון מיוחד עם גיל אליאס - רכז קידום הקהילה הגאה בעיריית ב"ש

לאחרונה עזב גיל אליאס, יו"ר "הבית הגאה" בבאר שבע את תפקידו. אליאס שכבר שנים עוסק בתחום החינוך, מצא עצמו פורץ גובלות חדשים באישיות שלו שלא הכיר לפני כן. בין שיחות, לוועידות, לגיוס כספים, לקח גיל את המוסד שהוא נר לרגלי הלהט"ב בעיר והפך אותו לקהילה יוזמת ואיתנה. 

את דרכו בעולם החינוך וההדרכה החל אליאס בן ה-32, עוד שהיה בתנועה של "הנוער העובד והלומד. עם הזמן הוא התקדם בדרגים עד שהחליט לתלות את המדים בגיל 23. לאחר מכן עבר לעסוק בתחום החינוך הבלתי פורמאלי, כשהוא מדריך ילדים ונוער לאורך כל אזור עוטף עזה, מהמועצה האזורית אשכול ועד שער הנגב. בשלב מסוים עבר אליאס לעבוד בפארק "הלונדע", שם גילה לראשונה את מיומנויות הניהול שלו – "התחלתי בתור מדריך ואז מנהלי המקום, אלעד ואורטל אזולאי, ראו בי פוטנציאל מאד גדול. הם החליטו שאני צריך לרכוש יותר מיומנויות ניהול, וכך יצא שהם באמת לקחו אותי על עצמם. במשך 3 שנים עבדתי שם ובשנה האחרונה, בגיל 24, יצאתי מהארון.

איך הקרובים אלייך קיבלו את היציאה?

"היציאה מהארון דווקא לא הייתה לי קשה. ההורים שלי מאד קיבלו אותי, אפילו שזה היה יחסית בגיל מאוחר".

למה זה נחשב מאוחר?

"לדעתי גיל 24, זה גיל מאוחר לצאת מהארון. במיוחד לאור העובדה שבקהילה הגאה גיל ההתבגרות מגיע יחסית מאד מוקדם, בגיל 12 כמעט. אז אתה גם מבין מה הזהות המינית שלך פחות או יותר. אז לצאת רק בגיל 24 היה מאוחר מבחינתי".

מתי הבנת שאתה הומוסקסואל?

"בעצם בגיל 18, כשהתאהבתי פעם ראשונה בגבר".

מי זה היה?

"זה היה חבר קרוב שלי, שהבנתי שאני נמשך אליו. עד אז חשבתי שהאפשרות היא להימשך ולהתאהב רק בנשים. יותר מאוחר הבנתי בעצם, שאני מרגיש אהבה כלפי גברים. אז התחלתי להתנסות, לצאת עם גברים ובגיל 24 כבר יצאתי מהארון".

לא היה קשה להתאהב בחבר הכי טוב שלך?

"האמת שזאת תופעה שקורית הרבה שמתאהבים בחבר/חברה הכי טובים. וגם בטלוויזיה אנחנו רואים את זה. ברור שזה לא קל, אבל זה תמיד לא קל".

בסוף אותה שנה שיצא מהארון, החל גיל להתנדב בבית הגאה בעיר. זה נראה היה כמו חיבור טבעי למי שהרגע מצא את מקומו בעולם, להגיע לבית החם ביותר ללהט"ב בבאר שבע. כשהחליט להצטרף למערכת צורף כמדריך בתא הסטודנטיאלי הגאה - "סגול". אחרי שנתיים בתפקיד המשיך כרכז החינוך ופעילויות של הבית. בין לבין הוא גם הספיק לסיים תואר שני בספרות ולשון עברית באוניברסיטת בן גוריון.

המעבר לראשות העמותה הגיע מהר מהצפוי. לאחר סיום התואר השני, התמנה אליאס ליו"ר הרביעי של הבית הגאה בבאר שבע. בכך, המשיך את דרכם של חלוצי הקהילה הלהט"בית בעיר, בהם - ברק עטר, מיקי לוי, אבישג טביב ואייל לוי חזן ז"ל. עליהם אומר אליאס – "הם ממש כמו האחים והאחיות שלי. הם גם עזרו לי עם היציאה מהארון ומעבר לכך הם מקור השראה גם לי, וגם לקהילה בבאר שבע".

שנתיים וחצי עמד בראש הוועד. במהלך השנתיים האלה קידם אליאס מספר פעולות חברתיות נרחבות, כאשר בין היתר הוא מיצב את הבית הגאה כקהילה פרודוקטיבית ומגובשת. לדבריו, "הבית הגאה הוא יותר מרק מקור בו יכולים תושבי באר שבע הלהט"בים לצרוך שירותים שונים. מדובר בקהילה מקומית אשר מונה בין 3,000 ל-4,000 שצורכים את הפעילות שנעשית בב"ש. ואלו אנשים שנפגשים אחד עם השני ויש ביניהם ערבות הדדית בריאה וחשובה". עוד הוא מוסיף – "בסופו של דבר, העמותה הזאת קמה בשביל לספק מענים לכלל האוכלוסייה, אבל היא מקיימת חיי קהילה בתוך העמותה עצמה".

איזה בית השארת מאחוריך?

"אני חושב שהשארתי מאחוריי תשתית מאד טובה. גם ארגונית, עם פרויקטים מאד טובים שקורים כל הזמן וגם מבחינת גיוס כספים ותקציבים. מעבר לכך, השארתי קשרים ארציים בין משרדים ממשלתיים לבית הגאה וגם קשרים בין לאומיים. עכשיו המצב הוא כזה, שמכירים אותנו בכל מיני קרנות מאירופה ואפילו מספר פדרציות גדולות מארה"ב". 

באר שבע היא 'גיי פרנדלי' לדעתך?

"ההיסטוריה של הקהילה הגאה בעיר מתחילה עוד משנות ה-80, ולא הרבה יודעים את זה. אנשים באו לפה והחליטו להקים כאן משהו אחר ושונה. אז הם התחילו מקבוצות תמיכה בבתים פרטיים בסודיות ולאט לאט צמחו והתהווה מה שנקרא היום – "הבית הגאה". במובן העירוני יותר, אני חושב שזה תהליך. שבהתחלה התחיל במאבק, ועם הזמן הפך למרחב אישי מאד נוח ומתפקד".

מה דעתך על ההתבטאויות של חברי מועצה שונים בנושא במשך השנים? הרי זכור לכולנו שחלקם התנגדו לעצם קיום מצעד הגאווה בעיר.

"אני חושב שהם הבינו באיזשהו מקום שהם טעו. גם הם, כמו כל העיר פה עברו תהליך. אני יכול להגיד לך שאני באופן אישי בן אדם מאד מאמין. אני ממוצא קוצ'יני וזה חלק מהמסורת של יהדות קוצ'ין. חלק חשוב בה למעשה. אני הולך לבית הכנסת ואני חוגג את כל החגים. אני אגיד לך יותר מזה, אני לא חושב שצריך להפריד בין דת לזהות מינית, הרי כולנו בסופו של דבר יהודים. ובאופן כללי, חשוב לזכור שהלהט"ביות אמורה לפנות לכולם – מזרחים, אשכנזים, ימנים, שמאלנים, ערבים, נוצרים, יהודים ועוד. אין פה שום הבדל בין אף אחד מאיתנו בנושא הזה".

מי שתרם רבות לשינוי ועמד על רגליו האחוריות בנושא הוא כמובן רוביק דנילוביץ'. הוא גם זה שהעניק לגיל את תואר מגן העיר בטקס חגיגי במיוחד – "בזמנו הייתה בקשה מראש העיר, לבוא ולראות את הבית הגאה ולא למנוע את מצעד הגאווה. זה מבחינתי מראה על תהליך של וידוי, ותמיכה מאד בוגרת וחשובה. היום אנחנו בשלב אחר, שלב הפיוס אני קורא לו: תקציבים מוקצים לקהילה הגאה ויש לה התייחסות עירונית מצד העירייה עצמה. מה גם שכשסיימתי לאחרונה את התפקיד בתור יו"ר העמותה, רוביק עצמו העניק לי את אות מגן ראש העיר. זה מראה לך כמה העירייה מוקירה תודה.

כעת, לאחר שעזב את תפקיד היו"ר, התקדם גיל לעבר המדרגה הבאה. לאחרונה התמנה להיות רפרנט הלהט"ב בבאר שבע, או במילים אחרות - רכז קידום קהילה הגאה בעיר. ב"ש היא אחת מתוך 3 ערים בישראל (לצד ת"א וחיפה) בהם ישנו תפקיד ייעודי שכזה ברשות המקומית. הוא מסביר כי התפקיד בנוי משלוש מטרות מרכזיות. הראשונה - לייצג את הקהילה הגאה בוועדות וישיבות עירוניות, השנייה – לתכנן את התקציב של הקהילה הגאה ב''כיוונים''. בעוד השלישית היא הקשבה לצרכים של הקהילה הגאה בעיר".

איך משלבים את כל השלושה?

"זה מצריך הרבה עבודה אין ספק. יש המון ישיבות והמון שיחות עם כל מיני גורמים שונים. מה גם שזה מצריך ממני מידה רבה של יצירתיות, כי אני הראשון בתפקיד הזה פה בב"ש. אני חייב לומר שלא דמיינתי שזה יגיע לממדים כאלה. אמנם גייסתי המון כספים לקהילה כיו"ר הבית, אבל גיליתי יכולות שלא ידעתי שיש לי. אמנם אני איש חינוך, אבל לא איש עסקים או ניהול. אבל זה מאד סיקרן אותי כל הנושא והתחלתי לקרוא על הנושא וללמוד המון על קהילות מסביב לעולם, בשביל שאוכל לדעת איך לכוון את הספינה הזאת".

לאן יש עוד להתפתח מבחינתך?

"יש עוד מלא עבודה כאן בעיר. יש אוכלוסיות קצה שלא מקבלות את המענים שלהם באופן מספק: בין אם זוהי האוכלוסייה הלהט"בית הבדואית או האוכלוסייה הטרנסקסואלית בב"ש, שלא מקבלת מספיק מענה. מעבר לכך, אני חושב שחייב עוד מקלטי חירום. כעת אין משהו ממשי, אלא רק כאלה שקיימים משיתופי פעולה. בנוסף לכך, יש גם כמובן את תחום החינוך בו אנחנו מחוייבים להשקיע. ולהיכנס לבתי ספר ברחבי העיר ולעשות הסברות בנושא הלהט"ב, זהו אחד הדברים המרכזיים שאני רואה בו צורך עצום".