עקרון האחריות המוגבלת בחברה והאפשרות להרמת מסך ההתאגדות

החברה המסחרית השגרתית מוקמת כחברה בע"מ, ביטוי אשר משמעו "בערבון מוגבל". המשמעות המשפטית של הדברים הינה שבין החברה לבעלי מניותיה ישנו חיץ שיוצר מסך ההתאגדות של החברה, ובכך מוגבלת אחריותם של בעלי המניות לערכן של המניות שרכשו.

זאת להבדיל למשל משותפות שמייסדים שותפים, אשר לא מקימה אחריות מוגבלת לשותפים (למעט חריגים ביחס לחלק מהשותפים בלבד), כך שהשותפים חבים את חובותיה של השותפות ביחד ולחוד.

המשמעות המעשית של הדברים היא שכאשר נוצרת עילת תביעה כנגד החברה, תוגש התביעה כנגד החברה בלבד ולא כנגד בעלי המניות, בכפוף לחריגים שנפרט להלן.

בשל כך דורש סעיף 26 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, לציין בצמוד לשמה של החברה את המילה 'בע"מ' על מנת שכל מי שבא במגע עם החברה ידע כי אחריותה מוגבלת.

כך גם רכוש אשר רוכשת החברה אינו שייך לבעלי מניותיה, אלא לחברה עצמה. לדבר עשוי לעתים קרובות להיות השלכות מס חשובות, לחובה או לזכות.

הנהלת החברה אף היא אינה בהכרח מורכבת מבעלי המניות, ולעתים אף נדרש הדבר בחברות ציבוריות או מנהליות.

לעקרון האחריות המוגבלת ישנם מספר חריגים, חלקם נובע ממעשה מודע של בעל המניות וחלקם מפעילותו השוטפת ושלא במודע.

החריג הראשון, אשר הינו בהסכמת בעל המניות, חל כאשר בעל המניות חותם על ערבות אישית להבטחת חובות של החברה, בדרך כלל למוסדות בנקאיים או ספקים של החברה. האחריות האישית של בעל המניות נלמדת מתוך כתב הערבות וכפופה לאמור בו.

החריג השני מכונה "הרמת מסך", אשר קיבל כינוי זה בשל העובדה שבית המשפט "מרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ומחייב בעת המניות באופן אישי בחובותיה (באופן כללי או לעניין חבות קונקרטית).

סעיף 6 לחוק החברות מגדיר את המצבים העיקריים בהם יכול בית המשפט לאשר הרמת מסך שכזו. בהתאם להוראות הסעיף, "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. "

ישנה גם אפשרות להרים מסך בין החברות עצמן, לדוגמא במידה וחברה נכנסת להליכי פירוק וחדלות פירעון בעוד בעל המניות הקים חברות נוספות בעלות אופי פעילות דומה על מנת להונות נושים.

אפשרות זו קיימת בכל הערכאות בהן מתבררות תביעות חוב כנגד החברה. כך למשל, בשורה של פסקי דין נוספים של בית הדין לעבודה, ניתנה הגנה לעובדי חברה אשר לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי עובדיה, ונפסק כי בנסיבות בהן בעלי שליטה בחברה סוגרים חברה ופותחים חדשה, ומפעילים אותן תוך התעלמות מזכויות העובדים, הרי שהם פועלים בחוסר תום לב תוך ניצול מסך ההתאגדות, שעה שפעילות החברה נסגרת והעובדים ניצבים בפני שוקת שבורה.

כך גם נקבע, כי בהיותו של עובד במעמד של ״נושה מסוג מיוחד״, אי תשלום שכר ורכיבים אחרים לאורך תקופה ארוכה, יש בהם משום הונאה וקיפוח ולכן, גם נוצרת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות.

חשוב לציין, כי בנוסף לעילות הרמת המסך מכוח חוק החברות, יכול להיווצר מצב של חבות אישית ישירה מול בעל המניות, בעילות אישיות מתחום דיני הנזיקין וכן שאלות של תום לב במו"מ.

לסיכום, במקרים המתאימים, אשר המשותף להן בדרך כלל הן פעולות אישיות של בעל המניות או המנהל בחברה, אשר חורגות מהגבול הלגיטימי של שימוש בחברה כאישיות משפטיות נפרדת, ישנה אפשרות להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעל המניות או המנהל בחברות אישית.