לפתוח את הבית ואת הלב

איך הכל התחיל?

יום אחד נתקלה בכתבה בה פורסם כי "דרושה משפחת אומנה ל-4 אחים" ובעקבות עצתה של אמה החליטה לברר את העניין. "היה כתוב שמחלקת הרווחה באילת זקוקה דחוף למשפחת אומנה לארבעה אחים בשל מצב קשה של ההורים. זה קרץ לי ואמרתי, אולי אקח ילד כאומנה? בעלי לא הסכים. 'אל תחשבי שזה פשוט וקל', הוא הזהיר אותי".

עד שהיא ובעלה הגיעו להסכמה, כבר אומצו שלושה מתוך ארבעת הילדים, והזוג החליטו לאמץ לאומנה את האחות הבכורה מאותה משפחה, שהתגוררה אצלם כשלוש שנים. מאותו יום לפני עשרים וחמש שנה נפתחה דלת הזוג אל עולם האומנה, כאשר לאורך השנים גידלה במו ידיה כ-50 ילדים בשלבים שונים בחייהם.

מתחילה את היום ב5 וחצי בבוקר, עד שהילדים הולכים לישון

יש לה סדר יום עמוס, שמתחיל בשעות הבוקר המוקדמות ועד הרגע שכל הילדים הולכים לישון. בעלת בית האומנה ציינה כי "אני קמה כל בוקר בחמש וחצי, מעירה את הילדים, מכינה לכולם ארוחת בוקר, כשכל יום יש תורנים שעוזרים לערוך את השולחן". אחרי שהילדים הולכים לבית הספר היא דואגת לביצוע לכל מטלות הבית, כביסה, ניקיון הבית, בישולים, סדר וניקיון- אמא לכל דבר.

כשהילדים חוזרים מבית הספר מחכה להם ארוחת צהריים חמה שהכינה במו ידיה, לאחר מכן הילדים עושים שיעורים, הולכים לחוגים או מבלים בחצר הבית ממגוון פריטים שנתרמו עבורם. 

מה יוצא לה מזה ? "סיפוק אישי ורגשי עצום" היא מספרת. בנוסף היא מקבלת סיוע כלכלי, ומשרד הרווחה מסייע להם עם, שתי בנות שירות, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית ועוד. לעתים הילדים מגיעים ולא מעוניינים באומנה אך לאחר תהליך שמלווה בגורמים חיצוניים ובהמון חום ואהבה הם מקבלים את האומנה ונכנסים לחיק משפחתם החדשה.

הידיעה שקיימות משפחות טובות שמוכנות לפתוח את לבם, ביתם, ומשפחתם בפני הקהילה וילדים שזקוקים לחום ואהבה מחממת את הלב ומציגה את האנשים הטובים החיים בקרבנו, במדינת בישראל בכלל, ובעיר באר שבע בפרט.

לבקשת המרואיינת, הראיון נעשה בעילום שם.