ראיון מיוחד עם יוסי כהן - "הקול השפוי של המאבק בפשיעה בנגב"

בשלטי הענק שנפרסו בכמה מוקדים מרכזיים בבאר שבע נכתב – "זה שיש לך נשק לא אומר שאתה גבר!". אמירה חזקה לכל הדעות, שבאה מבחינת יוסי לגרום לאנשים לשים לב – "לזעזע את שני הצדדים. אחד מהשלטים מדבר אליהם, חלק אלינו, חלק אל הפוליטיקאים. היה צורך להעיר פה את האנשים".

הכל החל בעקבות שבוע אחד נוראי במיוחד בחיי כהן ומשפחתו. לפני מספר חודשים, עלתה המשפחה לכותרות החדשות בעקבות לא פחות מ-3 פריצות שהתרחשו בתוך ביתם, אשר שוכן על הגבול שבין עומר לתל-שבע. הקש ששבר את גב הגמל הייתה הפעם השלישית, כשילדתו הקטנה של כהן הייתה בבית, אך לפורצים זה לא הפריע, ובמשך דקות ארוכות בזזו את תכולת הבית.

מה היה שם שגרם לך לקום ולרצות לפעול?

"שמע, ביתו של אדם זה מבצרו. ובזמן שהילדה הקטנה שלי הייתה שם בפריצה האחרונה, גם אז לקח להם 7 דקות לברוח, כלומר הם אפילו לא פחדו. אז החלטתי שאם אף אחד לא ידאג לי אני אדאג לעצמי. והבטחתי, שכל זמן שיש לי את הכוחות הכלכליים והאישיים אני אטפל בבעיה בעצמי".

ומאיפה בא הרעיון לשלטים?

"אנחנו פה התרגלנו בצער רב למטחי יריות כל ערב. אבל היה בוקר אחד שפשוט חצה כל גבול. 10 דקות של  מלחמה, עם רעשי ירי של כלים כבדים ממש. באותו הרגע הבנתי שרף הגירוי עלה. ואז באמת הוצאנו את השלטים וזה הדליק בחזרה את השטח, וזה מה שרצינו".

יוסי כהן, מתגורר בעומר עם אשתו וילדיו. מעבר לכך הוא גם בעלי החברות "הבונים" וחברת "צללה" – אשר מתעסקים בבנייה ובהתקנת פרגולות כבר קרוב ל-16 שנה כאן בבאר שבע. לפני כן, התגורר כהן בסין, במעין "אוף און" של 6 שנים בין ישראל לבין המדינה העצומה מהמזרח. כהן טוען, כי השהות בסין התאימה לו כמו כפפה ליד – "אני איש תהליכי במהות שלי, וכך גם הסינים. אתה רואה את זה – הכול מאד מסודר ומאורגן. והתהליך שלהם ברור, ואני חוויתי את זה גם, את העלייה והבנייה. והסינים אומרים שהעולם העסקי הוא עגול, ושאם תאמין במטרה, וכל עוד תמשיך בדרך, אתה גם תגיע אליה".

זה מה שאתה עושה עכשיו? מאמין במטרה?

"בסופו של דבר, הפתרון הוא לעשות את הדברים ביחד. כי בתקשורת, בשביל עוד דקה של מיקרופון אתה חייב להיות ניצי, כי התקשורת מבקשת את האש. אבל אף אחד לא אמר – הלו, תירגעו, כי בלי החבר'ה מהצד השני לא יהיה פה פתרון".

איך זה בא לידי ביטוי? אתה מאמין באמת ברצון של הצד השני לשותפות?

"בהחלט. תראה, אני בקשר יום יומי עם כל ראשי המשפחות הגדולות, בתל שבע במיוחד - אלעסם, אבו זביד, חמדייה ואבו הנייה. עם כולם אני נפגש. כמובן שחלקם משתפים פעולה יותר, חלקם פחות. אבל כולם שם בתוך זה. אני יכול לומר לך שהאינטראקציה שלי עם החברה הבדואית היא יומית. ואני יודע כמה החבר'ה מהצד השני שעובדים סובלים בדיוק כמונו".

"עוד שנתיים נקבל אותם הרבה יותר ממורמרים"

כהן לא מתיימר להיות מוביל המאבק, אלא להפך. לטענתו זהו תפקידם של "המושלים", אלה שעומדים בראש הרשויות המקומיות, וכמובן של היושבים בממשלה, אשר לטענתו לא דואגים לדבר שמבחינתו הוא החשוב ביותר – השקט. שקט ברחובות, שקט בבתים, ובכלל – שקט תעשייתי. "הטרוניה שלי עלינו במדינה היא כזאת – אני כבעל עסק שהולך לבנק לבקש קרדיט, עובר המון בירוקרטיה. אז למה אני, כלקוח של המדינה ושל הפוליטיקאים, שקונה את המוצר שנקרא שקט – לא מקבל אותו?"

כהן ממשיך לטעון, כי בסופו של דבר הוא מצפה ממקבלי ההחלטות להראות תוכניות אמיתיות, ולא רק דיבורים באוויר – "למה שאני יושב עם הסגן שר לביטחון פנים, יואב סגלוביץ, הוא מציע לי תכנית הזויה של 4 דפים בלבד. זה לא יתקבל על הדעת. מעבר לכך, יש פה בעיה חמורה נוספת - שום ארגון לא מחובר לאף אחד, וכולם עושים פופוליזם. להכניס 400 שוטרים אל תוך לקייה זה לא באמת בשביל להרתיע, זה אך ורק בשביל להראות – אנחנו עושים. אבל אותנו לא ייקנו בכזאת קלות. והתארחתי בתוכנית של אברי גלעד ואמרתי לו – אתה תראה, חודשיים מעכשיו כולם ייעלמו, ואנחנו נישאר לבד. ועוד שנתיים נקבל אותם הרבה יותר ממורמרים עם המון כעס ועם המון נשקים".

זה ממש תסריט אימים מצידך.

"לפני שבע שנים היו אותם מקרים, והגיעו מג"ב והתקשורת. ואז הם שהלכו, אמרנו שזה לא מספיק, והנה המצב חזר. אז אני בא ואומר – תציגו תוכנית. אני מצפה מראשי הרשויות המקומית שיבואו ויגידו אנחנו הבקרים, ואנחנו ניקח אחריות".

מה זה אומר?

"הרי יש תוכנית, והאינטרס שלנו בתור תושבים שהיא תצא לפועל. אבל המשאבים שלי דלים בסופו של דבר, ואני לא יושב בבניין המועצה ובוועדות בכנסת כל יום. אני רוצה שנציגי הציבור בדרום יהיו הבקרים של התוכנית. וכשאני רואה תוכנית שזמן הביצוע שלה הוא 6 חודשים אני מתחרפן. איך זה הגיוני? זה אולי אמור לקחת 6 שנים! איך ימגרו פשיעה במגזר שלם ב-6 חודשים בלבד?".יש פה עניין פוליטי מבחינתך?

"לא מעניינת אותי הפוליטיקה. אני מתעניין ב"הוא" שיפתור את הבעיה. אז אני מנסה לעזור למי שמוכן להקשיב לי. אני הצעתי להרבה מאד חברי כנסת להיות חלק מהתהליך, מהידע שלי בכתיבת תוכניות עסקיות. כי יש לנו מה לתת".

נשמע יהיר קצת מצידך לא?

"ממש לא. כי יש לנו הרבה מה לתת, ויש לי מספיק ניסיון. ואני מנסה להשאיר את זה בתודעה, ואני הולך ומדבר על זה. אני מקווה שהכסף יספיק לי, כי נראה שזה לא הולך להסתיים בקרוב (צוחק)".

"הכי קל לשרוף בקבוקי תבערה ולהגיד - זה מה שיש לעשות"

כהן מציע מעין תוכנית הפוכה לזאת שאנחנו כאן בדרום, רגילים לראות מארגונים שונים אשר שמו לעצמם מטרה למגר את האלימות – "כל הוועדים למיניהם, שמגיעים ומלהיטים את השטח, מבחינתי גורמים לנזק גדול יותר. הפיתרון הוא בשיתוף בין שני הקבוצות, ולא בהוספת שמן למדורה"

אתה לא מפחד שיגידו שאתה שמאלן, ומנסה ללכת בדרך קצת לא ריאלית?

"לא. מצידי תקרא לי איך שאתה רוצה. אני חושב שיגידו שאני ריאלי, כי בינתיים כולם מעלים בעיות, בלי פתרונות. ודרך אגב, אנשים מתחברים לדבריי, כי זה הקול השפוי. הרי הכי קל לשרוף בקבוקי תבערה, ולהגיד זה מה שיש לעשות, אבל זה לא הפתרון".

בתור מי שפרצו לו 3 פעמים לבית, חשבת פעם לקנות אקדח?

"קודם כל היה לי אחד בעבר. אבל אני לא צריך אותו. דרך אגב, המון פעמים אני מוצא עצמי מנהל שיחות עם חבריי הבדואים, ואני שואל אותם – מאיפה בא הצורך הזה להחזיק נשק, על איזה צורך זה יושב לכם? וענו לי – ביטחון".

איפה בדיוק הביטחון פה?

"זה מה שגם אני שאלתי, מה הביטחון פה?. והוא ענה – 'מי ישמור עלינו אם לא אנחנו. בוא קח את אשתך מעומר, שתתקשר למשטרה ותגיד שיש לה בבית מישהו עם אקדח – תוך 5 דקות הניידות יגיעו. ובתל שבע? כלום ושום דבר, ובמקרה הטוב יגידו לה תבואי תגישי תלונה".

אירוע הפריצה לביתו של כהן:

מה יהיה בסופו של דבר לפי דעתך?

"אני מקווה שתהיה לי את היכולת להחזיק את זה באוויר מספיק זמן עד שיהיה פתרון. ואני מוכן להתחייב ושזה יהיה רשום – בסוף תהיה תוכנית, ואחת טובה. הפתרון הוא בתוכנית סדורה שכולם יהיו מחויבים אליה. ואני אדאג שהילדים שלי יחיו בדרום ולא במרכז, כי כאן זה הבית שלנו, ואני לא בורח לשום מקום".