ראיון מיוחד ליום האישה: טניה ויטור - "מיגל הוא האבא שאומר כן כמעט לכל דבר"

לפני שטניה הכירה את בעלה לעתיד, היא ראתה את מיגל במשחקים כשהגיעה לסקר בתפקידה ככתבת ספורט וידעה את שמו ואף נהנתה מביצועיו, אבל לגורל וקופידון חוקים משלהם. "אני לא אשקר ואגיד שלא ידעתי מי הוא" אמרה בחיוך "בזמנו, מיגל שיחק בבנפיקה ואף נחשב לאחד מתגליות השנה, אז כולם הכירו אותו ואני לא יוצאת מן הכלל. התחלתי באותה שנה לעבוד בעיתון ספורט ותמיד צפיתי ונהניתי מכדורגל. הכרנו דרך חבר משותף ב-2008, אבל התחלנו לצאת רק בינואר 2009. לפני כן, דיברנו חודשים כל יום בטלפון, שיתפנו SMS - יצרנו ידידות נחמדה".

מה גרם לך להתאהב בו?

"היו הרבה דברים שגרמו לי להתאהב. למיגל יש תכונות רבות, אבל זו הייתה האמפתיה שיצרנו ושנמשכת עד היום. הדבר הזה של להסתכל אחד על השני ולדעת מה השני חושב, גם לנו יש הרבה תחומי עניין משותפים. אני זוכרת שבפעמים הראשונות שהלכנו לארוחת ערב, תמיד היה לנו על מה לדבר וצחקנו הרבה. תמיד היה לו חיוך, הוא צוחק הרבה בעיניים. הוא בעל הבעה".

במה אתם שונים?

"אנחנו שונים, אבל משלימים אחד את השני. זו קלישאה, אבל זה נכון. הוא יותר רגוע ומהורהר, חושב יותר ממה שהוא מדבר".

טניה יודעת שאחרי שהמשחק מסתיים, בין אם ניצח או הפסיד, הוא צריך זמן לעצמו והוא מקבל ממנה את השקט המיוחל ששייך לעולם שלו. "מיגל לא הולך לישון עד ארבע לפנות בוקר" שיתפה "זה תמיד היה ככה. ההבדל הוא שאם הוא מנצח, הוא מבלה את השבוע במצב רוח טוב יותר".

את נוכחת הרבה במשחקים שלו - החיים שלך השתנו בעקבות כך?

"כבר הלכתי כמעט לכל המשחקים של בנפיקה, לעתים קרובות דרך העבודה, לפעמים לבד, כך שהשגרה שלי לא השתנתה הרבה בהקשר הזה. כשאת שואלת אותי איך זה להיות אשתו של שחקן כדורגל, אני לא ממש יודעת מה לענות. אני יכול לומר שזה היה קצת יותר מסובך בשבילי, כי עבדתי באותו אזור בקבוצה שבבעלותה יש עיתון ספורט, טלוויזיה ואתר. לכן, זה התחיל להיות קצת קשה להמשיך לעקוב אחרי בנפיקה או ללכת למסיבות עיתונאים עם מאמנו או חבריו לקבוצה. התחלתי לעקוב אחרי מועדון אחר כדי להקל על שניהם".

איך השיגרה חיים שלכם?

"כאן די קל, ביוון הוא היה עסוק יותר ובפורטוגל הרבה יותר. כשהתחלנו הוא פינה הרבה זמן למשחקי הליגה, למשחקים באירופה ובאותה תקופה - לנבחרת עד גיל 21. אני זוכרת שהייתה לו עונה אחת עם חמישה ימי חופש בלבד, זה היה לא ייאמן. היה יותר קשה גם בגלל שלשחקנים יש הרבה חוקים שמגבילים הרבה את חיי היום יום שלהם. בישראל לא מתלוננים על חוסר זמן, בכנות. החלק הקשה מכולם הוא המרחק מהמשפחה, במיוחד עכשיו כשיש לנו שני תינוקות. אין לנו תמיכה משפחתית וזה מקשה על הימים שלנו. אבל זה תלוי בנו ובאלפי משפחות מהגרים ברחבי העולם. אלה החיים".

לזוג המלכותי יש כבר שלוש בנות פלוס בן. בגיל 19 מיגל אמר לטניה שהוא רוצה להביא לעולם חמישה ילדים והיא החלה לצחוק, כי, לדבריה 'בפורטוגל לזוגות יש בדרך כלל שני ילדים, לחלק יש ילד אחד'. נדיר לראות משפחות גדולות בנוף הפורטוגלי, אבל הם התעלו על הכל - "הסתגלנו היטב לישראל בכל העניינים" צוחקת טניה "הוא אבא מדהים, מאוד מחויב לילדים, עושה כל מה שאני עושה והוא הצד השקט של המשפחה. אני זה שתמיד מארגנת הכל, הוא זה שמבקש מהבנות לעשות את זה או את זה, מסתתר איתם בסלון ומשחק פורטנייט. אבא נחמד יותר. הוא האבא שאומר כן כמעט לכל דבר וכשהוא רוצה להגיד לא, הוא אומר: "על הנושא הזה, דברי עם אמא".

ספרי לי על עבודתך כעיתונאית ספורט פורטוגלי - איך זה לסקר שם כדורגל והאם היו לך סיפורים טובים?

"הקושי הגדול ביותר היה ללוות את מיגל בפעם הראשונה כשהוא עבר ללסטר באנגליה. הייתי צריכה לוותר על העבודה שלי. בשנה שלאחר מכן, כשחזרנו לליסבון אז גם חזרתי לעבודה, אבל כשנסענו ליוון - ביקשתי להמשיך לעבוד מרחוק. זה לא אידיאלי, אני לא יכולה לעבוד באותו אופן, אבל זה הלך טוב מאוד. חשוב לי שיהיו את הפרויקטים שלי. בקרוב גם אפתח מיזםבפורטוגל שיסייע לישראלים בעלי אזרחות פורטוגלית שרוצים לגור או להשקיע בפורטוגל".

איך היה המעבר לישראל ב-2016, בכלל רצית? איך קיבלו אותך?

"בכנות, ישראל לא הייתה בתוכניות שלנו. שמחנו מאוד ביוון, הרעיון היה להישאר שם או לעבור למדינה אירופאית אחרת. כשהופיעה ההצעה של הפועל באר שבע, לא ידענו כמעט כלום על המועדון, אבל עבור מיגל זה היה מהותי שהם נלחמים על מקום בליגת האלופות".

ספרי לי על המעבר לבאר שבע כשמיגל נענה להצעה להיות קפטן הקבוצה - קשה, הלם? מה אהבת בבאר שבע?

"השבועות הראשונים היו קשים, כי לא הצלחנו למצוא את הבית שרצינו. בכלל, באר שבע הייתה שונה מאוד לפני שבע שנים. אז נולדו לנו שתי בנות קטנות - ליאונור הייתה בת שנתיים וחצי וללורה בדיוק מלאו ארבע. אני זוכרת שביום הראשון לגן לימדתי אותם להגיד מים ופיפי, חשבתי שזה הדבר הכי חשוב ללמוד (צוחקת). הם דיברו יוונית ופורטוגזית ופחדתי שייקח להם הרבה זמן ללמוד עברית, אבל לא. בימים הראשונים של הגן שאלתי את לורה איך היה והיא אמרה לי שהיא לא מבינה כלום ושהיא שיחקה הרבה לבד, וזה כאב. אבל היה לנו מזל שהמורה של לורה עזרה לנו מאוד והקלה על הבנות ועלינו. מה אני הכי אוהבת בבאר שבע? האנשים, את המדבר ואת איצטדיון טרנר גם (צוחקת). בזמן שאנחנו פה, פגשנו אנשים מדהימים שסימנו את החוויה שלנו כאן".

מה דעתך על הפועל באר שבע, יש לך חברות מהקבוצה?

"מיגל אומר לי לא פעם שהאווירה בקבוצה השנה טובה מאוד ואני יודעת שיש לו קשר טוב עם כולם. גם לבנות יש קשר טוב, יש אנשים נחמדים. היו לנו כמה פורטוגלים בקבוצה ואני לא יכולה להכחיש שזה היה טוב מאוד עבורנו. היינו יוצאים לארוחת ערב או ברוב הפעמים היינו מארחים אותם אצלנו לארוחת צהריים או ערב. בנוסף, יש לנו קבוצת חברים מלהבים שאיתם אנחנו מבלים הרבה, מבלים בחגים והם סוג של משפחה שנייה".

עם ארבעה ילדים, השגרה של הזוג ויטור מאוד עמוסה. אחרי הלימודים, שתי הגדולות שלהם עובריות יחד שיעורי פורטוגזית שמתבצעים על ידי מיגל וטניה שמלמדים אותן על כל מילה ואות. טניה אחראית על לימודי פורטוגזית והיסטוריה ומיגל מלמד מתמטיקה. לאחר מכן, יש התעמלות או היפ הופ או צופים. "תמיד קורה משהו ושני תינוקות ביניהם" שיתפה בחן "לפעמים אני אומרת לו להתחבא בחדר שלו כדי שיוכל לנוח קצת, רק שלואיסה, התינוקת בת השנה, רק רוצה להיות בחיקו. אף פעם לא ראיתי דבר כזה, אבל אנחנו אוהבים לאכול בעיר, להסתובב, אוהבים גם ללכת לים אשקלון או לתל אביב, דברים רגילים".

למה את הכי מתגעגעת?

"שהים יהיה קרוב יותר. אנחנו מתגעגעים גם לאוכל הפורטוגזי וכמובן, הכי חשוב, לבילוי עם המשפחה והחברים".

ראיתי שכתבת שקיבלת שבחים שכתבת כעיתונאית על התרשמותך מההתנהלות של ישראל נגד ארגוני הטרור הפלסטינים - אשמח שתגיבי על כך.

"התחלתי לכתוב ולשתף את החוויה שלי בעיתון וברשתות החברתיות שלי. אני יודעת שזה לא נורמלי מאוד לדבר באופן גלוי על כך שרוב האנשים חוששים ונמנעים מלתת דעת קהל. אבל בתור מי שחיה כאן, אני מרגישה קצת פגועה מהאופן בו מוצגות החדשות בכל פעם שיש בעיה. אם מה שאני כותבת יכול להגיש את האמת אפילו לאדם אחד, אז זה כבר שווה את זה."

לסיום, השאלה שמטרידה את כולם - אתם מתכוון להישאר בישראל או שיש תכנון לחזור לחו"ל?

"שאלה טובה, אבל אני לא יודעת את התשובה. אם תשאלו את הבנות שלי, הן מיד יגידו כן גדול. הן רוצות לחיות בישראל לנצח, הן ישראליות. עדיין אין להן אזרחות או דרכונים, אבל הן ישראליות בנשמה. ברור שאנחנו לא יודעים את העתיד שלנו. למיגל יש חוזה עד קיץ 2024, אחרי זה נראה. אנחנו מתכוונים לקנות כאן בית בקרוב, כדי שיהיה לנו כאן את הבסיס. ישראל תמיד תהיה הבית שלנו, בין אם לצמיתות או בחופשה. העתיד יגיד".