נגע בהמון אנשים: סיפורו ומורשתו של סמל אורי יצחק חדד ז"ל
14.09.25 / 14:35
סמל אורי יצחק חדד ז"ל מבאר-שבע נפל לפני שנה בקרב בדרום רצועת עזה. למרות חייו הקצרים הותיר מורשת ענפה של ערכים וציוני דרך. אורי היה גאה להיות לוחם, ראה לנגד עיניו את המשימות, ודבק בהם בעוז ובענווה. בראיון עם אביו, ציון חדד, מנכ"ל 'בית מוריה', הוא מספר על מפעל ההנצחה לבנו האהוב, על הילד שהוא משתוקק לחבק, ועל החברים שעוטפים את המשפחה: "אורי נגע בהרבה אנשים".
שנה חלפה מאז נפילתו של סמל אורי יצחק חדד ז"ל בקרב ברפיח, והגעגועים אליו הולכים ומתעצמים. הבחור מלא החיים, כישרון, רגישות ותבונה, הותיר מורשת וציוני דרך למשפחתו ולחבריו, וכשמו כן הוא - מלא אור ושמחה שהפיץ. הזיכרונות מתחנות חייו הקצרים צפים ועולים - כילד שעושה את צעדיו הראשונים בלימודיו במוסדות החינוכיים ועד לשירותו בצה"ל כחייל קרבי, בכולם הצטיין והטביע חותם, גילה מנהיגות והכל עשה בענווה ובמנהיגות השקטה שהפגין.
בראיון עם ציון חדד, מנכ"ל מוסדות 'בית מוריה' בבאר-שבע, אביו של אורי יצחק, הוא מספר על השנה הקשה שעברה המשפחה, על פעילות ההנצחה של בנו שאפשר לפגוש בכל מקום ופינה והתמיכה שהם מקבלים מחבריו של אורי יצחק: "אני חייב לומר, שהחברים הם קלף מאוד חזק פה, כיוון שהם בעצם שמגיעים אליך ועוטפים אותך, אז אתה גם מרגיש מחויבות. הם לא באים לראות אותך כבוי. יש לו חברים שמתחתנים עכשיו, ואתה הולך לחופות שלהם, והם רוצים לראות אותך, מחבקים אותך. הם שמים את החופה עם הטלית של אורי - אז אני נמצא באירוע כזה, מצלם ודומע, מצד שני, זה לבוא ולומר כאילו אורי נמצא איתנו פה בחופה".
כיצד מתמודדים עם האובדן?
"אתן לך דוגמה: הוצאנו קלפים כאלה לפרשות השבוע, אתה שם את זה על שולחן השבת, אורי נמצא איתך בשולחן שבת, כמובן זה סמלי. אני תמיד אומר, הכאב הוא כאב, יום יום, דקה דקה, זה לא מקל על הכאב, אבל כשאתה שואל אותי איך מתמודדים, אין לי את התשובות הסופיות, אבל אני יכול להגיד לך, שזה הולך במקביל - אתה גם עוסק בהנצחה, גם משתדל להיות בקשר עם החברים והחברים באמת הם מנוע חזק, יש חבר'ה שלמדו אתו בכפר מימון, השתדלו להגיע פעם בחודש לערב אחד איתנו, עשינו גם שבתות ביחד, הכנסנו גם ספר תורה לישיבת מימון על שמו של אורי. הישיבה עצמה רואה בו בוגר שלה, דמות לחנך לאורו, עשו מרוץ לזכרו, חדר מוזיקה להנצחתו ולזכרו בבית מוריה וכשיש ערב לזכרו הנוער מגיע. אני חושב שמשהו באישיות של אורי, בסיפור שלו, נגע באנשים".
מסלול הלימודים של אורי יצחק חדד ז"ל, החל בבית הספר היסודי התורני - מדעי 'עץ החיים' בבאר-שבע. הוא המשיך ללמוד ב 'ישיבת בני עקיבא בבית יהודה' שבכפר מימון שם למד בכיתות ז' - י"ב. עם סיום לימודיו התיכוניים, המשיך לישיבה הגבוהה שבאיתמר במסגרת מסלול ההסדר, שם בלט מאוד באישיותו המיוחדת ובמהרה התחבב על הרבנים והתלמידים. אורי יצחק, התעקש על שירות צבאי משמעותי, היווה דוגמה בפני חבריו, והתגייס לצה"ל והיה לוחם בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בן 21 בנופלו. הותיר הורים: חווה וציון חדד, אח לשירה שרה, ישי דוד וצור יעקב.
סיפור נפילתו של אורי יצחק חדד ז"ל, כפי שסופר מפי חבריו, עולה, כי במסגרת הפעילות המבצעית, הם ניסו לטהר בית בדרום הרצועה - ברפיח. תוך כדי שהם מטהרים את הבית, הם גילו שם פיר, ואז קראו למ"פ ולמג"ד. בינתיים ניתנה הוראה לפנות את הבית החשוד. ציון חדד, מספר: "ניתנה הוראה לשמור לכיוון הפיר כדי שלא יצאו מחבלים משם ויחטפו ויעשו נזק וכו'. תוך כדי שהחבר'ה יוצאים מהבית, היה פיצוץ ואורי נהרג במקום, הם היו שלושה, שניים נפצעו וברוך השם חזרו לעצמם, אבל אורי נהרג במקום".
מה עמדתך בנוגע לסיפור המבנים הממולכדים שחוזר על עצמו דבר שגורם לאובדן של חיילים?
"אני רואה בזה כישלון ולא רואה בזה הצלחה, אמרו לי 'חייבים, לפעמים אין ברירה, אין מנוס, חייבים לראות אולי יש חטופים מתחת, צריך לראות איך מגיעים אליהם', אני לא מקבל את זה, נהרגו לנו מלא חיילים בצורה כזאת, אמרתי את זה אז, כל פעם שאתה שומע על חיילים שנהרגים כתוצאה מהתפוצצות בתוך בניין, זה קשה, את המסר שלי לצבא העברתי, אמרתי למג"ד, אמרתי למח"ט, אני לא רואה שזה מיושם, הצבא חשוב לנו".
מנקודת מבטך, מה אתה אומר על המחלוקות בציבור: האם להמשיך להילחם בעזה?
"אני אומר את זה בצורה מאוד עדינה, אני חושב שצריך לנסות לראות איך נלחמים שם עד הסוף. עכשיו אני מבין שאנחנו במלכוד, כל מה שאני אגיד עלול לפגוע, אני לא מקבל את הטענה "שתעצרו את הכל ותחזירו את החטופים ואז תכסחו אותם", קשה לי עם הטענה הזאת. מצד שני, אני יכול לבוא ולומר בוודאות, חיילים רבים נפלו למען החזרת החטופים. סיפרתי קודם, החיילים נכנסים לבית חשוד, לא פותחים בירי, כי אולי יש איזשהו פיר ולכן הם נזהרים, כאילו מנסים להציל אנשים ותוך כדי נהרגים חיילים. ואני באמת לא מבין, הצבא הוא זה שצריך לתת תשובות לשאלה המקצועית הזאת, בכל מקרה את אורי שלנו זה לא יחזיר".
אין חולקים על כך, שצעירי הציונות הדתית בצה"ל, מהווים את חוד החנית ונוטלים חלק מרכזי במלחמה הרב זירתית שנכפתה על מדינת ישראל מאז השבעה באוקטובר, בעיקר בלחימה ברצועת עזה. הם מובילים, נחושים ומלאי מוטיבציה להגן על המדינה ואזרחיה, ומשלמים מחיר יקר מאוד במלחמה לתקומתו של עם ישראל ולביטחון אזרחיה.
"באמת מטורף", אומר ציון חדד בגאווה, על החינוך לערכים מבית היוצר של הציונות הדתית. "אי אפשר להתעלם מזה, זה משהו שאתה רואה, שהציבור הזה מחנך את הילדים שלו לטובת העניין הזה. אגיד לך משפט, אחד מהחבר'ה שבאו לנחם אותי, אמר לי 'ציון, מה אתה רוצה, חינכת את הילד לכזה דבר, חינכת אותו להיות קרבי, למסור את הנפש, זה יכול לקרות'. קצת קשה לי עם זה, קשה כשאתה רואה המון הרוגים מהציונות הדתית, ואתה מרגיש כאילו, מה, רק אנחנו חוד החנית?, כאילו עם ישראל מורכב מעוד גוונים ולאו דווקא מהציונות הדתית, אני מאוד גאה מצד אחד, מצד שני זה קשה, אתה מצפה לראות שכולם נכנסים תחת האלונקה ולא רק ציבור מסוים. הציונות הדתית מחנכת על ערכיות, אתה מחנך את הילדים - עם ישראל - ארץ ישראל, מחנך את הילדים שזה מצווה וחובה, וזה מה שמחלחל במקומות האלה, תראה מה קורה במכינות, בכל הישיבות, היו הרבה נופלים לצערי".
מה אתה אומר על אמירות שחיילים נופלים לחינם ומדובר במוות מיותר?
"אין דבר כזה, אי אפשר לחשוב על דבר כזה, ברגע שאתה חושב על זה, אתה מפיל את עצמך למטה, הילד לא נפל לחינם, הילד נפל תוך כדי מלחמה, הוא מסר את הנפש, במלחמות לצערנו יש גם הרוגים, זה לא לחינם, עם ישראל נלחם על העצמאות שלו על המדינה שלו, זה חלק מהמחיר לצערי, אין דבר כזה לחינם. יכול להיות שהצבא עושה טעויות, אבל זה חלק מהמחיר של המלחמה לצערי, אבל בטח שזה לא לחינם ואי אפשר להגיד את זה למשפחות השכולות, זה משגע אותי שאומרים את זה, מה אתה אומר לאבא, שהבן שלך נפל לחינם? איזה מסר אתה משדר? גם אם אתה חושב כך אל תגיד את זה".
אתה מגלה דברים חדשים מהחברים שלא ידעת על אורי?
"בזכותם ידענו הרבה דברים שלא הכרנו, כלומר לא הכרנו את הקטע שהוא היה 'מסמר' של החבורה, 'מסמר' שקט, אבל 'מסמר' של החבורה. לא ידענו שהוא זה שיוזם את המפגשים, ואם הוא לא נמצא אז החבר'ה לא נפגשים. לא ידעתי שבצבא הוא עזר לחבר'ה, ולמרות שהיה לו קשה הוא החליף את האנשים, עלה לשמירה והיה דואג להביא להם שתייה, אלה הדברים שאתה שומע מחבריו".
מספרים שהיה בחור מוביל?
"זו הובלה שקטה, מנהיג שקט, בבית הוא היה גם שקט, אבל לא ידעתי שיש בו את התכונה של ההובלה הזו שהחבר'ה מאוד התחברו אליו, הסתבר שהיו לו חברים ממקומות שונים וכולם ראו בו את החבר הכי טוב שלהם, וזה התברר לי רק אחרי נפילתו".
מה התכונה הכי חזקה שהייתה לו?
"ענווה, היה שקט, לא היה פותח את הפה הרבה, אבל כשהיה זורק מילה, היה זורק אותה במקום הנכון ובזמן הנכון, הייתה בו שנינות מיוחדת".
מאיפה התכונות האלה שלו, מהבית?
"אני יכול להגיד מהבית, אבל אנחנו לא אנשים בולטים, השנינות הייתה בו וזו מתנת אל. היה זורק משפטים קצרים וקולעים, הייתה בו שמחה מיוחדת, חיוך מתוק, רואים את זה בתמונות".
אורי רצה להתגייס לנח"ל והיה חשוב לו מאוד. "היה לו קשה", מספר ציון, "אבל היה גאה". ציון נזכר בנסיעה לבסיס עם בנו אורי בה הציע לו שאולי יעזוב לטובת חיל השריון כמו אחיו ישי דוד?', התשובה של אורי הייתה חד משמעית: 'לא, מה פתאום, רק הנח"ל'.
למה אתה הכי מתגעגע באורי?
"לילד המתוק הזה, לחבק אותו, סתם לשבת אתו, זה קשה, קשה מאוד".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
