מירית גרינברג על המסע בדרך לניצחון!

גילוי נאות: את מירית גרינברג (41) אני מכירה עוד מאותם ימי זוהר שהיתה מלכת היופי של כל ישראל בשנת 1997, שבה גיליתי ילדה הכי יפה בסביבה, הכי בלונדינית טבעית עם עיניים ירוקות ובפנים סימטריות להפליא, נערת תיכון טום בוי עם מלא שמחת חיים ופרץ נעורים זורם, שאומרת ועושה מה שבא לה ואיך שבא לה ובעיקר נהנית לקטוף את הפירות.

סוג של וונדר וומן שהחיים רק פרוסים לפניה. היה הכי קל להתאהב בה ובנפש שבה אז ולתמיד. לכן, כשנודע לי שמירית חלתה בסרטן השד, יחד עם אפקט הבהלה והעצבות שהיא נכנסה לסטטיסטיקה, ידעתי שהיא תנצח הכל, כי אין אצלה לחיות את הפחד, אלא לחיות לידו.

לרגל חודש המודעות לסרטן השד ערכתי עם מירית שיחה גלויה לאחר שסיימה שמונה טיפולי כימותרפיה וסימנה עוד וי על שליש דרכה בניצחון על הסרטן החוצפן שהעז להיכנס לאישה עם הכתר. מירית כיום נשואה ליניב, עורך דין (שמאז הגילוי לא עוזב אותה לרגע בשיא אהבתו ונתינתו), ואמא לארבעה ילדים מופלאים שחיים בבית יפה ומטופח ברמת השרון. חיים שגרתיים ומלאי שמחות ואנרגיות חיוביות, טיולים, חוויות ומסיבות של אושר מכל פינה, שקיבלו שיווי משקל קצת לא מאוזן כשהסרטן החליט לדפוק בדלת של הממלכה בלי הזמנה. 

רגע הגילוי 

"גיליתי בחג שבועות שיש לי גוש, בערך תוך כדי הסגר הראשון כשהלכתי לבדיקה" סיפרה מירית על תחילת גילוי המחלה "היו לי תמיד דלקות בכל הגוף ובפרקים והבדיקות היו נקיות לגמרי. אף אחד לא הבין מהיכן הכאבים שיש לי. לבסוף, שלחו אותי לעשות אולטרסאונד וראו שכפות הרגליים שלי והידיים דלוקות מאוד. חצי שנה לקחתי סטרואדים כי גם התנפחו לי הרגליים. אחד הפרופסורים הטובים שהייתי אצלו ראה את הכל ולא שלח אותי לבדיקת שד. אני בטוחה שאם הוא היה שולח היה נחסך ממני הרבה כאב. לבסוף הגעתי לבדיקת ממוגרפיה וביופסיה כי ידעתי שמשהו לא בסדר וגילו, הבלוטות לימפות בבית השחי היו מוגדלות. באותו שבוע ביום חמישי כבר הודיעו לי שיש תשובות וביקשתי שיגידו דרך הטלפון כי אין טעם להגיע - הרגשתי שזה קורה ואז הבנתי שחליתי".

מה הייתה התגובה הראשונה שלך? "התחלתי לבכות, נפל לי הלב ולא יכולתי לעשות באותו הרגע כלום. נשכבתי במיטה והדבר הראשון היה טלפון לטל מן, שגם חלתה בסרטן, ושפכה לי אור על מה שיהיה ונתנה לי אופק. אפילו הצליחה להצחיק אותי". 

"השארתי הודעה גם למירית הררי ז"ל כי הרגשתי צורך לשוחח איתה והיא כמובן חזרה אליי ושתינו נפתחנו באהבה גדולה. כל כך עצוב לי שהיא נפטרה, אבל אני אהיה תמיד עם שמחת החיים כמו שלה הייתה. לעד. היא תמיד אמרה שצריך לחיות כאן ועכשיו, לחיות את הרגע והקעקוע הבא שלי יהיה לחרוט על גופי את המילים כאן ועכשיו עם ראשי התיבות של שמה". 

מה תקחי ממירית הררי לחיים טובים יותר? "מירית נתנה לי פרופורציה וחבל שלא הכרתי אותה שנים לפני כי נהיינו חברות בקלות והיא נכנסה לי ללב. הכניסה בי הרבה אופטימיות וכוח. היו לנו שיחות ארוכות מדהימות ומלא חיבוקים שעזרו לי הרבה, ממנה ומדידי. היא כמוני, משוגעת שאוהבת את החיים. עכשיו היא במקום אחר ומזל שיש לנו צילומים יחד. אוהב אותה תמיד".

לא מוותרת לעצמה במסע 

מירית הבינה שהיא מתחילה מסע חדש בחיים, אחר, שונה ולא ידוע, אבל עם מטרה אחת: לנצח! להפיל את הסרטן לתהום ואין כאב שהיא לא תעבור כדי לדעת שבסוף מחכים לה הרבה חלומות להגשים. "אני בן אדם שאוהב להדחיק, אלופת ההדחקות" מספרת מירית בחיוכה האופייני "לא נכנסת למלחמה על החיים שלי כי אני יודעת מה אני צריכה לעשות ואני עושה במצח נחושה. אני מתאפרת לפני כל טיפול ולא מוותר לעצמי. גם אם היה לי יום על הפנים, אני אבוא למחרת באנרגיות גדולות וחיוך. אני נכנסת בלי לפחד. אני רק רוצה לסיים עם זה, לסיים שבוע קשה ולדעת שזה אוטוטו נגמר. נכון שיהיו לי שבועות קשים והגוף יהיה חלש, אבל אני צריכה לסיים. יכלו להאריך לי אבל העדפתי לעשות וזהו. לסיים".

איך חיים בלי פחד? "לא מפחדים ונהנים ממה שזה נותן לי. גם לנו מגיע קצת שקט לפעמים ואני לוקחת את הכל למקומות אחרים שבו הבעל שלי יניב מפנק, ההורים שלי מפנקים והילדים יודעים שצריכים להיות בשקט. לקחתי למקומות טובים. הדבר הכי חשוב זה לדעת לקבל ומקבלת באהבה את כל האנשים שהיו סביבי ומי שסביבי והחברות שלא משנה איזה טיפול אני עושה ישר שולחות לי ארוחה ומתוקים או פיג'מה. לדעת שחושבים עלייך. הן חושבות עליי וכל הזמןסביבי וזה מחזק".

איך זה מרגיש להיות מלכת היופי של ישראל ולהתעסק בחיצוניות שברגע אחד בחיים משתנה בגלל הטיפולים. אין שיער וגבות, פחות ברק בעיניים - מה מירית, שנשארה יפה בכל מצב, רואה במראה? "זה לא פשוט, כי אין לך גבות ושיער, אבל למזלי יש את הקורונה משאירה אותנו בבית ואנחנו לא צריכים להסתובב כל יום. כשאני צריכה לצאת אני פשוט מתאפרת".

השבוע כאמור סיימה מירת שמונה טיפולי כימותרפיה בענק, עשתה שליש מהדרך אל הניצחון - זה מרגיש שאת נפרדת מכל חלק בתהליך בשמחה, ספרי על ההרגשה "בשמחה גדולה, למרות שאני אתגעגע לאנשים הנהדרים במחלקה. יש את הניתוח שעוד לפני, יש חרדה ולחצים שקיימים בתוך הנפש הצעירה שבי. אני לא יכולה להסביר מאיפה החרדות כי השלמתי עם הדרך שאני עוברת. אני יכולה לבכות כל שנייה ויש לחץ פנימי שאני מעדיפה לא להתייחס אליו, אלא לקחת כדור הרגעה ולא להתייחס ללחץ כדי לא להילחץ. יש חברות שנלחצות ולא יודעות איך לצאת מהסטרס הזה והסטרס לא טוב לי כרגע. יש ירידות ויש ימים אחרים. בכללי, ממשיכים עם כל יום ואומרים יום למחרת יהיה יותר טוב".

"בלי תירוצים, לקום ולעשות, להגשים חלומות" 

החודש הוא חודש המודעות לסרטן השד, מה המסר שתרצי להעביר? "צריך ללכת מגיל 30 או מי שמרגישה משהו גם אם היא פחות מגיל שלושים - להיבדק! כל אחת צריכה למשש את עצמה, להרים יד למעלה ולמשש מבית השחי ועד החזה. שיהיה טבוע בכל אישה. מעל גיל 30 צריך ללכת פעם בשנה לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד. אני יודעת שצריך לשלם כסף ושהרופאים לא שולחים בגיל צעיר יותר, אבל יש היום ביטוחים פרטיים שמאפשרים ללכת ולעבור ממוגרפיה כדאית. זה חשוב וגם צריך להתעקש אצל רופאת משפחה כשאת מגלה שיש לך גוש בשד ואת רוצה לבדוק. לא לוותר. יש היום בחורות בנות 28 עם סרטן השד ואם יש במשפחה על אחת כמה וכמה ללכת לעשות בדיקת שד ואת הבדיקה של הגן. אצלי אין סיפור משפחתי ואני גם מחוץ לסטטיסטיקה בגלל הגיל, אבל היום האישיו זה ללכת להיבדק בכל גיל וגם בזמן הקורונה".

איך את מדמיינת את היום אחרי שניצחת? "לא יודעת. קשה לחשוב עד לשם, אני מתכננת טיול שרציתי עם המשפחה שתוכנן עוד לפני, מאוד רוצה שיהיה טיול ארוך, חלום שלי. ועכשיו זה הזמן להגשים חלומות. אני לא אוותר ומה שצריך לעשות זה להגשים חלומות באותו הרגע ולא לחכות לזמן אחר, כי אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר".

"אני יודעת שגם אם מחלימים מסרטן יש סיכוי שהוא יחזור בעתיד, לכן אני רוצה שיהיו לי מחשבות ומוח נקי כדי להיות רגועה ולעשות מה שטוב לי וככה להישמר שלא אצטרך לחיות בסטרסט" את מירית גרינברג, לא משנה מה, תגשימי חלומות. זה מה שאת לוקחת מהתקופה שאותה את עוברת? "בדיוק. את החלומות שלי אני אגשים. לא להגיד אני רוצה לעשות ואין לי מספיק כסף וזמן, בלי תירוצים, לקום ולהגשים".