"לאחרונה הופכים את השוטרים לשק חבטות ואני שואלת - איפה האחריות האישית של כולנו?"

כעת, בראיון לבאר שבע נט היא מספרת על תחילת דרכה במדים הכחולים, על האירועים המכוננים במהלך 30 שנות שירות וגם – איך מתמודדים עם השגרה הביתית. רמז: מסיימים תואר אקדמי שלישי במספר.

נאוה דיהי נולדה וגדלה בבאר שבע בשכונה ב'. כמי שבאה מבית דתי, ולהורים מן זרם ה"כיפות הסרוגות" אהבתם אדם, אהבת הארץ והעזרה לאחר תמיד היה חלק חשוב באופייה. אחרי שסיימה את התיכון במגמת ביולוגיה, החליטה דיהי להתנדב בשנת שירות. תחילה הדריכה בגוש עציון, ושנה לאחר מכן חזרה לב"ש על מנת להדריך נערים ממשפחות מעוטות יכולת. כבר אז באותה השנה היא החלה ללמוד באוניברסיטה.

עם סיום שנת השירות והצבא, החלה דיהי לעבוד בכלא באר שבע. תחילה עסקה בתחום מעניין במיוחד – חיזוק הקשר בין האסירים לילדיהם, תוך ניסיון יצירת שיח בריא. לאחר מכן, עברה לאגף השיקום במשרד הביטחון, שם גם ערכה לראשונה היכרות עם עולם המשפחות השכולות. "בעבודות שעשיתי חיפשתי כל הזמן את העניין, את השונה. לא רציתי לעסוק בתחומים שהם בגדר ברירת מחדל. רציתי לעשות מה שמעניין אותי בסופו של דבר" היא מספרת, ונראה שאותם הדברים שמעניינים אותה, ילוו אותה גם בהמשך הקריירה שלה.

בשנת 1992 התגייסה דיהי למשטרה. "הגשמת חלום" היא קוראת לזה ונראה שבאמת העבודה בארגון 'תפורה' עליה. על תחילת הקריירה היא מספרת – "פורסם בזמנו מכרז לתפקיד קצין רווחה במשטרה, שזה תחום עיסוקי ולימודי. ניגשתי למבחנים, והתקבלתי לתפקיד קצינת רווחה במרחב נגב. תפקיד של קצין רווחה הוא מעין שילוב של עובד סוציאלי תעסוקתי וקצין נפגעים. המשטרה כארגון מאוד דואגת לשוטרים ולמשפחותיהם וקצין הרווחה הוא בעצם הזרוע הארוכה של הארגון שדואגת לרווחת הפרט".

היה קשה בזמנו להתברג בארגון?

"הארגון המשטרתי, מאפשר מאז ומתמיד לכל מי שיש לו יכולות ורצון, להשתלב ולהתפתח בתוכו. אני בחרתי בציר מקצועי והתפתחתי מאוד כעובדת סוציאלית בארגון ולימים כדוברת המחוז. לא הרגשתי קושי מסוים, להיפך – נתנו לי להתפתח בכיוונים שאני רציתי".

כאמור, בהמשך הקריירה שימשה דיהי בתפקיד מאתגר במיוחד, אשר מצריך המון כוחות ותעוזה נפשית - קצינת נפגעים. במסגרת התפקיד נאלצה לבשר למשפחות כי קרוביהם נפלו חלל – "כל משפחה שכולה שליוויתי נצרבה בנשמתי ועם רבות מהן אני בקשר הדוק עד היום".

איך נראית שגרת העבודה של קצין נפגעים?

"אתה יכול פתאום לקבל שיחה באמצע הלילה ותוך רבע שעה אתה צריך לעלות על מדים, ואתה יוצא בלי לדעת מתי תחזור. אני זוכרת שבזמנו, מכיוון שהייתי אם חד-הורית והילדים שלי היו קטנים, אז מיד הייתי מתקשרת לאמא שלי, בשביל שתבוא לשמור עליהם". עוד היא מספרת – "אני זוכרת שתמיד לפני שהיינו נוקשים בדלת, הייתי אומרת לצוות 'בואו נחכה רגע, כי המשפחה הולכת לשנות את חייה ברגע שהיא תפתח את הדלת'. צריך להבין, כשאתה מגיע למשפחה אתה צריך להיות ההיכל שלה. אתה העוגן שלה באותו הרגע".

20 שנה שימשה נאוה כקצינת נפגעים. העומס הרגשי תפס גם אותה, ולפעמים אף השאיר אותה עם משקעים מסוימים – "כשעזבתי את התפקיד לקחתי גם פסק זמן מאזכרות, כי לא הצלחתי לעמוד בזה. אני יכולה לספר לך שעד היום אני בקשר עם חלק מן המשפחות ואני אעבור ל'דום' אם הם יצטרכו משהו ממני".

אחרי 16 שנות שירות במשטרה, יצאה נאוה לקורס היוקרתי ביותר בארגון הכחול – קורס פו"מ (פיקוד ומטה). מדובר בקורס אשר מיועד לקציני משטרה מדרגת רב-פקד ומעלה ומעבר לזאת – גם המצטיינים שבהם. הקורס מועבר כאמור לקציני משטרה אשר מיועדים לתפקידים הבכירים ביותר בארגון. לאחר סיום הקורס, התבקשה נאוה למלא את תפקיד דוברת המחוז. מתפקיד תובעני אחד לשני.

"במקרה של אירוע חריג, הדובר הוא בין הראשונים שמקבל הודעה. ובאותו הרגע עליו לצאת לשטח ולהתחיל לנהל את האירוע מבחינה תקשורתית". כך היא מסבירה בקיצור מדויק את מהות תפקידה – להיות הפה, החזות וזאת שמביאה לידי ביטוי את הנעשה בשטח בידי השוטרים. משנת 2012 היא בתפקיד ובמשך הזמן הקנתה לעצמה דיהי שם של דוברת חרוצה במיוחד, שמתייחסת לכל אנשי התקשורת באופן שווה במיוחד.

בתור מי שהייתה שנים במערכת, את מרגישה שהמשטרה עברה שינוי במשך השנים?

"המשטרה התמקצעה והתפתחה מאוד במשך השנים. התבצעה גם המון השקעה במשאב האנושי. ואמנם הציבור אינו מכיר את כל העשייה הענפה, אבל כאחת שהייתה שם עד לא מזמן אני אומרת לך שיש על מי לסמוך. אני חייבת לומר, שהמשטרה לא כזאת מפלצתית. נכון יש תקלות, אבל הם לא חזות הכול. הרי השוטרים לא קמים בבוקר לריב עם האזרח. ובסופו של דבר, אם תשים לב - מרבית השוטרים הם אלה שיתרמו בתוך הקהילה שלהם".

ולמרות זאת, לאחרונה השם של המשטרה לא מזהיר במיוחד כאן בנגב. מה הסיבות לכך לדעתך?

"אני באמת חושבת שהמשטרה עושה ככל שביכולתה. ומעבר לכך ואולי אף חשוב מזה – אני מאמינה שכולם צריכים לנשום רגע, לנסות להבין מה המצב ומהם הקשיים. לצערי, לאחרונה הופכים את השוטרים לשק חבטות ואני שואלת, איפה האחריות האישית של כולנו? הציבור צריך להבין ששוטרים הם אנשים כמונו, ויש להם דאגות משלהם. חשוב לי לציין, שהמשטרה כל הזמן מטפלת בכאלו שהם לא בסטנדרט בתוך הארגון על מנת לשפר את עצמה ואני ראיתי את זה במו עיניי".

יש לך רגעים מכוננים שיישארו חקוקים אצלך בזיכרון?

"הודעת החלל הראשונה, עת נדרשתי לצאת למשפחה ולהודיע שבנה נהרג בדרכו מהעבודה. הייתי כמה חודשים בתפקיד, והודיעו על שוטר שנהרג בתאונת דרכים. זה היה לי מאד קשה כאמא, איך את אומרת דבר כזה לאמא אחרת. מה המילים הנכונות לכך? לא ישנתי כמה ימים אחר כך. בנוסף לכך, ישנו את הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע, שם טיפלתי בשוטרים שנפצעו וסייעתי בטיפול באזרחים שנפגעו אף הם, לצד הטיפול בזירה כדוברת. ראיתי שם דברים שלא יכולתי שיעברו לידי: אנשים שהיו בסטרס ופצועים מוטלים בכל עבר. זה היה מחזה לא פשוט בכלל".

לפני כחצי שנה, אחרי 30 שנים במדים הכחולים/תכולים, החליטה נאוה להחזיר את התג והנשק. עוד לפני כן, בשנת 2020, הפכה סנ"צ נאוה דיהי לד"ר, זאת לאחר שקיבלה את תעודת הדוקטורט שלה, שעוסק בדפוסי נישואין בחברה הישראלית – "הדוקטורט שלי עוסק בדפוסי הנישואין בחברה הישראלית יהודית, מי מתחתן עם מי על פי מוצא והשכלה. כחלק מהמאמר חקרתי את הסוגייה לפיה בחירת בן הזוג לו נישאים או עמו חיים, מושפעת במידה ניכרת מגורמים חברתיים ומשפחתיים".

"ניתן לומר כי הבחירה החופשית והרומנטיקה הם המנגנונים דרכם תהליך המיון החברתי יוצא אל הפועל, וכי לצד הרגש ישנם גורמים נוספים, המעורבים בתהליך הבחירה" היא טוענת ומוסיפה – "גורמים אלה אינם קשורים רק לזוג שבוחר להינשא, אלא לקבוצה החברתית אליה השניים משתייכים. ההחלטה האם ועם מי להינשא משקפת למעשה את המיקום החברתי של היחיד באותה נקודת זמן ספציפית, ואת המידה בה מתאפשר הקיום שלו כיחיד אל מול השמירה על האינטרסים הקבוצתיים. הממצא המרכזי מדגיש את החשיבות של ההשקעה בהשכלה החל מהיסודי כמקפצה ליחיד לשדרג את המשאבים שלו לשם יציאה מהקבוצה החברתית אליה שייך".

איך נראית השגרה שלך כעת? תתגעגעי לאקשן במשטרה?

"אני לא יודעת אם אני אתגעגע לאקשן. בתקופה הקרובה בכוונתי להגשים את חלום חיי ולפתוח את הקליניקה שלי כפסיכותרפיסטית בדגש על מצבי טראומה ופגיעות מיניות. זה זמן מאד טוב עבורי לפתח קריירה שנייה – שאני בשיאי ולא בתהליך הדעיכה. מעבר לכך, התקבלתי לפוסט דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון בהנחייתה של פרופסור דורית סגל אנגלצ׳ין, כשנושא המחקר הוא התמודדותן של אימהות יחידניות מבחירה עם אתגרי הקורנה. אני בשלבים מתקדמים של לימודי הדרכת הורים במכון אדלר ובמקביל השתלבתי באקדמיה באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת אחוה. בנוסף לכך, יש עוד מספר תוכניות ושיתופי פעולה שנמצאים בתכנון".