כאן גרות באושר

להיות שלמה: תכירו אושר בן שטרית (33) מבאר שבע - צלמת מוכרת ומבוקשת מתחום האירועים והתדמית כבר שמונה שנים, שתיעדה את חגיגות ניצחון הגביע של קבוצת הפועל באר שבע בכדורגל האהובה עליה מצעירותה, גם את מצעד הגאווה שיתקיים בשבוע הבא בשבוע הבא מטעם עיריית באר שבע, ובעיקר תחגוג בריש גלי את זה שבנוסף למקצוע שלה כצלמת היא לסבית מוצהרת גאה ומחויכת, כשבחורף הקרוב תיכנס מתחת לחופה עם אהבת חייה, בר מסרטי, מאמנת כושר במקור מאופקים (29) שישבעו אמונים אחרי ארבע שנים של זוגיות. את אח שלה, הכרוז של הפועל באר שבע, אופיר בן שטרית, אתם בטח מכירים

אושר נולדה בבאר שבע להורים ליברלים ואח שכולנו מכירים, הכרוז של הפועל באר שבע, אופיר בן שטרית, שכבר בילדות הכניס בה את טעם הכדור והאהבה לפועל באר שבע "מרוב שאהבתי ועודני אוהבת כדורגל בזכותו, טסתי אף לאנגליה כדי לצפות במשחק של הפועל באר שבע" מספרת אושר "זה היה משחק חשוב. פעם הייתי הולכת לכל משחק, אבל היום בגלל העבודה זה פחת. כן הולכת לכל חגיגות ניצחון ומצלמת אותן, כולל את האחרונה של הגביע. גם את אימא הוא הדביק. פעם היא אמרה לו שהיא רוצה להגיע לאצטדיון לשמוע אותו ככרוז ומאז היא לא הפסידה משחק אחד, נוסעת למשחקים מחוץ לעיר ועד קריית שמונה, אוהדת מטורפת. וגם אבא כמובן".

מתי התחלת לאהוב צילום?

"הייתי הולכת לאירועים ומסתכלת בעיקר על הצלמים, בוחנת איך מצלמים, מה הם עושים וישר הרגשתי משהו מאוד חזק בגוף שלי שרוצה להיות גם עם מצלמה. יום אחד יצאתי לטיול עם חברים וביקשתי מאחד מהם את המצלמה כדי לצלם וכל כך נהניתי מזה, שקניתי מצלמה והבנתי שאני חייבת ללמוד את התחום. נרשמתי לקורס ובגיל 25 כבר הייתי עם מצלמה מקצועית ונכנסתי לתחום בכל הכוח, כי הבנתי שזה כל עולמי, פתחתי עסק והתחלתי קודם לצלם אנשים למגנטים. היום יש לי עסק משל עצמי ובזכות עצמי. מצלמת חתונות, בריתות, בר/בת מצווה וצילומי תדמית לעסקים, עם משרדי פרסום בעיר".

מתי הבנת שאת מבוקשת בתחום?

"כשפנתה אליי אישה ורצתה לדבר על חתונה בארץ ומיד לאחר מכן הציעה לי לצלם חתונה בספרד. זאת הייתה חוויה מטורפת כי טסתי לבדי לצלם זוג בספרד ביום חתונתם. הוא מספרד והיא מישראל. הכרתי תרבות חתונות שונה ממה שלמדתי וכל החוויה שונה. החתונות שם יותר קלאסיות ועוצמתיות, הטקסים שונים ואפילו הזמנים. הייתה לי הרבה אחריות ולחץ, אבל בסופו של דבר זו הייתה חוויה לא נורמלית".

מסתבר שאושר מעולם לא הייתה מוחבאת בארון ולא יצאה משם כשהייתה שלמה עם עצמה. היא תמיד ידעה לקבל את משיכתה לנשים ולהפנים שהיא לסבית שרק רוצה להיות להיות מאושרת ואים לה בעיה שכל העולם יידע. היא לקחה לשיחה אישית את אימא, אבא ואופיר, כל אחד בתורו, חשפה את מה שהיא מרגישה וקיבלה מהם חיבוק חם שכל ילד היה חולם לקבל ברגע הכי לא קל לומר את האמת."

לא היו לך רגעי בלבול?

"בוודאי, בגלל זה אני לא קוראת לזה יצאתי מהארון, כי תמיד הרגשתי משהו אחר במשיכה שלי. פעם הרגשתי שאני נדלקת על בנים ופעם משהו שונה כלפי נשים. אבל כל המשפחה חיבקה אותי ואפילו אימא שלי, שהיא מדור אחר יותר, דאגה לי שלא אתאקלם בסביבה וחשבה לעזוב את העיר לטובת תל אביב כדי שיהיה לי נוח. זו הייתה החותמת לקבלה האינסופית שלי והחום שקיבלתי מהם הוא הסיבה לכך שמעולם לא חוויתי נידוי, חרם או שצחקו עליי, לעומת ילדים אחרים שעברו טראומה בגלל זה. הביטחון שהיה בי גרם לי להוציא הכל החוצה. לא הסתרתי כלום. הייתה תקופה שהגדרתי את עצמי כדו מינית כי לא הבנתי מה אני חווה, עד שהגדרת את עצמי כלסבית והמשכתי קדימה".

מתי התחל להידלק על בנות?

"פתחו ליין גייז במועדון הפורום והגעתי עם חברה. ברגע שנכנסתי לשם הרגשתי משהו בגוף שלא היה לפני קודם, נוח, נעים ואיך שאני מסתכלת על נשים זה מרגיש לי אחרת בגוף".

מתי חווית אהבה הראשונה?

"בגיל 20. היו לי כל מיני מערכות כאלה ואחרות, אבל הקראש היה אחרי הצבא, חוויתי פרידה כואבת".

ואיך את רואה את זה שעדיין יש ילדים או נערים שחווים נידוי, חרם וקללות כי הם הומואים או לסביות?

"זה גומר אותי, אני שומעת סיפורים כאלה וזה מעציב אותי ומלווה בכעס.  זו בורות בעיניי וחוסר הבנה. הורים מאבדים ילדים כי הם לא מקבלים אותם וזה כואב לי מאוד. אני מראה שאפשר אחרת, הולכת חופשי עם הבת זוג שלי יד ביד. מה שמרגיש לנו נוח וטוב".

עדיין יש אנשים שלא מקבלים את מצעד הגאווה וטוענים שאין הצדקה למסיבה המונית שבה בחורים כביכול מסתובבים ערומים, ואפילו בנתיבות זה הגיע לקבלת קליע רובה לאחד המארגנים שחשב לקיים מצעד בעיר - מה דעתך?

"יש החמרה היום. ראש ממשלה מקבל קליע רובה במעטפה, אז מי אנחנו? קהילה קטנה שמנסה שיקבלו אותה. בגלל זה אני אומרת שהמצעד ראוי שמאחד הרבה אנשים וגם כל מה שהתקשורת מנסה להראות הוא לא נכון. בתל אביב יש ים והרבה הולכים בלי חולצות ולכן מצלמים רק אותם. בבאר שבע אין ים ואין ארוטיקה מטורפת, רק אנשים שרוצים שיהיה שינוי בגישה וקבלה. השינוי מתחיל במהפכות ובלחימה על מה שמגיע".

את המזל שלה היא קיבלה ברגע שהחליטה להתחיל להתאמן למען הכושר. היא הגיעה לסטודיו לאימוני כושר ושם פגשה את בר בזמן אימון. איך שהסתכלה עליה, נדלקו עיניה ובער ליבה. "שתביני שבר הייתה סטרייטית לחלוטין ולא קשורה לעולם הגייז" נזכרת לאחור "הייתה מנותקת, רמת ידע אפסית ואני בכל זאת התחלתי איתה בג'נטלמניות. היא גם תעיד על זה".

איך גרמת לה להתאהב אם היא סטרייטית?

"בהתחלה היה קשה ולא פשוט. לא היה לה שמץ של מושג מה קורה איתה למרות שהתאהבנו אחת בשנייה. יום אחד היא הייתה כותבת לי שלא ניפגש יותר או שהיא אוהבת אותי, אבל לא בעניין. לאט לאט, משיחה לשיחה, הרבה פתיחות, סבלנות ורצון ועם הרבה תגובות שהיא הייתה מקבלת כמו "אומרים שאת עם אושר הלסבית" שהרעיד את עולמה  - עברה תהליך משמעותי והיום היא במקום אחר ועוצמתי, שלמה וגאה בזוגיות שלנו. נתתי לה פשוט את החופש לבחור. אנחנו בחוץ עם זה באהבה גדולה, המשפחות חברות כולל הדודים."

ספרי לי על הצעת הנשואים?

"היינו במעבר דירות ולא היה לה מושג מכלום. גרנו אצל חברים והכל היה מבולבל אצלנו, סוף קורונה ויום אחד היא אמרה לי איך זה שאת צלמת ואין לנו יחד תמונות מקצועיות? קפצתי על הרעיון ודאגתי שחברים שלנו יגיעו לצלם, ביקשתי מבן דוד שלי יהלומן שיעשה עיצוב מיוחד, לבשנו לבן ונסענו להצטלם בנוף מרהיב ליד מלון "בראשית", שם הצלם ביקש שנעמוד גב אל גב בשביל הצילום, ואז משום מקום הסתובבתי לה ונתתי לה את הטבעת. זה היה מרגש בטירוף, מזכרת מדהימה לכל החיים."

אז מי תלבש את השמלה בחתונה?

"בר, אני לא מתחברת לשמלות מגיל צעיר כי עברתי טראומה בילדות כשאימא שלי ניסתה להכריח אותי ללבוש שמלה לאירוע, כי הבטחתי לה. היא ממש התעצבנה עליי עד שראתה אותי עומדת מול המראה בוכה ואומרת לה בדמעות שאני לא אוהבת את עצמי ככה, ומאז זה נגמר, בלי שמלות".

מה לגביי ילדים.

"מדברות על איך מתי, אבל אנחנו כרגע מתרכזות בחתונה. אני פחות רוצה להיות בהריון כמו שר כן רוצה. אני מודעת לעצמי וקיבלנו החלטה שנתחיל תהליך פונדקאי גם בגלל נושא הגנטיקה. שפעם אחת הריון עם הביצית שלי ופעם עם הביצית שלה. רוצות שני ילדים, מספיק".