יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת קיי, סיימון דוידוב - מספר על המחלה ששינתה את חייו
10.11.22 / 12:34
סיפור מעורר השראה: סיימון דוידוב (25) מבאר שבע, יו"ר אגודת הסטודנטים של מכללת קיי, החל קריירה ספורטיבית בתחום הקארטה, ובשביל לפרנס את עצמו ולהגשים חלומות - מגיל 12 החל לעבוד במאפיית 'גילת' בלילות. כנער מתנדב בבית אבות שפחות מסתגל למסגרת הלימודית, חלם סיימון להתחיל דף חדש כלוחם קרבי בצה"ל, אבל בשל מחלקת ה'קוליטיס' שתקפה אותו, נאלץ לקבל את הבשורה שצה"ל פטר אותו משירות וקריירת הקארטה שלו הסתיימה. כל זה לא מנע ממנו לוותר על תרומה לחברה ומימוש עצמי בשירות לאומי ממלכתי של האגודה להתנדבות, עד קבלת אות מצטיין מהנשיא.
אם רוצים לתת דוגמא אישית לבני נוער על השראה, רוח התנדבותית והבנה שאין מגבלה שלא יוכלו לתעל אותה להצלחה אישית, היא לבטח סיפור חייו של סיימון דוידוב (25) מבאר שבע, יו"ר אגודת הסטודנטים של 'מכללת קיי' בחצי שנה האחרונה וסטודנט שנה שנייה במסלול הוראה לחינוך בלתי פורמלי וכבר שנה שלישית חבר ועד התנדבות העירונית של עיריית באר שבע. בנוסף, הוא גם חבר ועד מורשת ומייסדי העיר, ואף היה מדריך מוגנות בבית ספר בתיכון. כשחלה במחלת הקוליטיס, נאלץ סיימון לוותר על חלום גיוס לקרבי אחרי שצה"ל החליט לא לגייס אותו לשורותיו, אבל זה לא מנע ממנו להתנדב בשירות לאומי עד קבלת אות מצטיין מהנשיא. למרות הקשיים, סיימון פרץ כל קושי והגשים את משאלות ליבו למען נתינה ועזרה לאחרים.
מה היית עושה במחלקת הרשות לביטחון?
"הייתי כמו אח גדול עבור התלמידים בבתי הספר, דמות לא מוכרת שלא באה לחנך אותם, אלא לתת אוזן קשבת, להיות תמיד בשטח בשבילם, לעזור לכל הנערים שיוצאים מהכיתות הלימודיות עם כעסים או משברים וצריכים הקשבה ופתרון - תלוי בסדר גודל הבעיה".
באילו בעיות נתקלת?
"הרבה בעיות. הייתי מעיין כתובת זמינה עבור בני נוער בתיכון. אחד המקרים היה עם נער שלא ממש הסתדר עם המסגרת בתיכון ואבא שלו התעקש שהוא יישאר בתיכון ובאותה מסגרת. הנער לא הצליח להחזיק מעמד גם שטופל עם עובדת סוציאלית, ובמקביל הייתה התנגדות מהמשפחה לשתף פעולה. הנער הרגיש פתוח איתי ואני זה ששכנעתי את אבא לדבר איתי. אחרי השיחה ארוכה שערכתי עם אותו אבא ובזכות שיתוף הפעולה והליווי הרציף עם התלמיד והמשפחה - הצלחנו למצוא לו מסגרת שמתאימה לו שגרמה גם להורים ולנער להיות מרוצים. אם לא הייתי בתמונה זה היה יכול להיגמר לא טוב משעמום וחוסר תעסוקה."
סיימון נולד וגדל בשכונה ד' בבאר שבע והוא מתגורר שם גם כיום עם אשתו רוזט, שסיימה לאחרונה תואר בראיית חשבון. הוא עלה מברית המועצות בשנת1997 כשהיה בגיל שלושה חודשים, ותחילה התגוררו במרכז הקליטה ואז עברו לשכונה ד'. מגיל ארבע הוא החל להתאמן בקארטה אצל המאמן בוריס שיחד רקמו קריירה מוצלחת והישגית במשך 19 שנים. "הייתה לי ילדות מגוונות" משתף סיימון "גם שמגיל 12 התחלתי לעבוד במאפייה 'גילת', בעיקר בלילות, ולא עזבתי עד גיל 18, וגם כאח בכור לעוד ארבעה אחים הרגשתי צורך לעזור בפרנסה ולעזור באימוני הקארטה. זה לא בגלל שההורים שלי ביקשו שאעבוד, אלא בא ממני כדי לפתח את עצמי בספורט. למרות שהיו לי יחסים קשים עם הלימודים, כי כל שיעור הרגשתי לא משמעותי, לא בעניינים ופיתחתי פער בלימודים - לא הבנתי למה אני לא מצליח. הציונים שלי בתעודות היו נמוכים והרגשתי לא משמעותי בתיכון, לכן הלכתי לעבוד. בכיתה ט' נשרתי ועברתי לקידום נוער - מסגרת לימודים של תלמידים שנשרו מהחינוך הפורמלי ועברו לחינוך בלתי פורמלי".
שזה עזר לך?
"בהחלט. שם בעצם יותר פרחתי והשינוי אפשר לי לעבוד בלי החובה להגיע ללימודים עצמם, הכל לפי הלו"ז שלי במקביל ללימודים. במקביל גם התנדבתי בבית אבות בעיר שעליו קיבלתי פרס באר שבע לנוער מצטיין, כי היה חשוב לי להתעסק במעורבות חברתית. פעמיים בשבוע התנדבתי במחלקת פיזיותרפיה, עשיתי תרגילים גופניים למבוגרים, שיחקתי איתם, הורדתי למחלקות ותמיד בליווי מקצועי".
הרגשת דרך העזרה שאתה שווה משהו?
"היה שם אחלה צוות שתמיד תמך בי, עודד והשקיע בי. לא התפרנסתי שם, אלא התנדבתי ובמקביל גם קיבלתי יחס, שאני לא שקוף, שמחכים לי - זה היה נעים שמבוגר שעזרתי לו מביא לי מתנה, הרגשתי חשוב ומשמעותי, לכן קיבלתי לפרס על הרצינות שבי במעמד ראש העיר, הוקרה על מה שאני עושה ולא מבחינת חומרית. זה מה שחיזק אותי".
בגיל 16 סיים סיימון קורס מדריכי קארטה ב'וינגייט' ובמקביל להישגים שלו בתחרויות באירופה ובעולם, עם הצלחות בתחרויות שונות שבהן סיים מקום ראשון ועד שלישי - חלם על עתיד בעולם הספורט עד הגעה לאולימפיאדה. מצד אחד הוא חלם על שירות משמעותי בצבא הגנה ישראל, ומצד שני כלוחם שיפתח לו דף חדש בחיים. חלום שהתפוגג לצערו בגלל מחלה בריאותית שתקפה אותו והביאה לכך שקיבל פטור.
ספר לי מה קרה חודש לפני הגיוס?
"בתקופת הנערות היו לי כל הזמן בעיות של כאבים בבטן וסימני דימום, רופאים עשו בדיקות, החזירו אותי כל פעם ולא אבחנו מה הבעיה. הם חשבו שמדובר במאמצי ספורט או לחץ נפשי. אמרו שיש לי טחורים והמציאו כל מיני דברים, ממש נפנפו אותי, עד שיום אחד התעלפתי, המוגלובין שלי היה על שש וזה הביא אותי ישר לאשפוז. שם אבחנו מחלה קשה בשם קוליטיס. מחלה שהביאה לצה"ל לתת לי פטור משירות ולשכוח משירות ביחידה מובחרת".
מהי בדיוק מחלת הקוליטיס?
"מחלה דלקתית שמתפשטת ופוגעת בכל מעי הגיס ובעצם משפיעה על התפקוד הטבעי של הקיבה".
איך הגבת שצה"ל הודיע לך שהוא פוטר אותך מהשירות בשל המחלה, עד כמה זה פגע בך?
"בזמן שהייתי מאושפז צלצלו מהצבא ואמרו שיש לי פטור, ביי. גם נבחרת ישראל, בגלל המחלה, הוציאה אותי כי היינו לפני תחרויות חשובות. כל מה שהשקעתי 19 שנה בספורט עם עתיד בתחום, התנפץ לי. אחרי שהתחלתי טיפולים ביולוגים, זריקות, המדריכה של קידום נוער המליצה לי לעשות שירות לאומי שאותו העברתי בבית אבות. בבוקר הייתי מטפל בגיל שלישי ובערב חונך נערים, ככה הבנתי שאני רוצה להיות איש חינוך. היו לי כמה ימים מגוונים של טיפולים וגם התנדבות."
ולבסוף קיבלת על כך אות מצטיין נשיא על השירות הלאומי
"היה לי אור ונכנסתי בכל הכוח. הגעתי לבית הנשיא וזה היה יום בלתי נשכח, זה היה מכובד כי מכל עיר בחרו חייל וחיילת מהשירות הלאומי, בשבילי זה היה כבוד במיוחד שאני השתתפתי בטקס הראשון. זה סגר לי מעגל שאני רוצה להתעסק בחיי בתחום חינוך עם בני נוער ולדבר איתם. בנוסף, אחרי השירות קיבלתי מצטיין 'ליונס' – ארגון חברתי התנדבותי בינלאומי לשיפור איכות חיים בקהילה".
איך אתה מרגיש כיום ואיזה טיפולים אתה עוד עובר?
"היום אני ממשיך בטיפולים ביולוגיים ונמצא במעקב צמוד עם הרופא המומחה שלי, לתמיד. אני נכה מאה אחוז. למדתי לחיות עם זה למרות שאני יודע שכל יום זו הפתעה חדשה. כלומר, אתה לא יודע אם מחר זה יתפשט, כי למחלה אין שליטה עליה, מדובר בדברים פנימיים. אולי מבחוץ אני נראה טוב, אבל מבפנים יש בי מחלה".
אתה בהחלט השראה לרוח התנדבות ועשייה למען מי שזקוק לקול שפיות ואוזן קשבת
"במשך שנתיים הייתי פעיל רכז התנדבות ורכז ספורט בעמותת "נגבה", ששם יחד עם הנערים והנערות שהגיעו היינו מגיעים למועדונית פעם בשבוע לאותו בית אבות שבו התנדבתי, תמיד כדי לעשות פעילות חברתית".
כיום אתה יו"ר סטודנטים במכללת קיי וסטודנט תואר ראשון לחינוך – איך זה לייצג את כלל הסטודנטים? איזה דברים את הרוצה לשנות או לתקן או לעשות מחדש?
"לא ציפיתי להיבחר לתפקיד. התחלתי קודם להשלים בגרויות במשך שלוש שנים, מקצוע אחר מקצוע, עד שקיבלתי את תעודת הבגרות שלי. רק השנה התחלתי ללמוד לתואר ראשון ושם הסטודנטים הכירו אותי ואיך שהגעתי לאגודה הם רצו שאבחר. לא הייתי אחד שצועק או מארגן מחאות, זה היה טבעי בגישה שלי שאני לא דורס אנשים בשביל תפקידים זמניים, הכי על השולחן, מה שאני יכול אני עושה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
