זהב שחור - הפרויקט של עלא דקה ותאיר סיבוני

אם נלך קצת אחורה בזמן כדי להבין היכן התווים המוזיקליים נגעו בשני האמנים, נגלה שעלא, שגדל בבאר שבע, ובזמן שההורים היו בעבודה - שמע מיני סגנונות, כמו R&B, פופ והיפ הופ, שקנו את עולמו. "קנו גיטרה לאחותי והיא לא השתמשה בה" נזכר "אז לקחתי אותה לעצמי והתחלתי לנגן וגם לכתוב שירים. התחלתי לכתוב כי נשבר לי הלב מאהבה חוצה יבשות ובגלל זה השירים הראשונים שכתבתי היו באנגלית. חמש שנים אחר כך השתתפתי בדה ווייס. התודעה הציבורית של הייתה כל כך גדולה וזה גרם לי לעשות דווקא שינוי כיוון וללכת למשחק. לא הצלחתי להחזיק את ההתרגשות שהריאליטי מביא והלכתי לבית ספר למשחק "גודמן" בבאר שבע. אחרי התוכנית הופעתי קצת בברים בבאר שבע, אבל העיקר היה משחק והמוסיקה נדחקה הצידה."

תאיר גדל בדימונה, למד מוסיקה בקונסרבטוריון מגיל צעיר, בהתחלה חלילית ואחר כך עבר לסקסופון "לקראת הצבא עברתי להתעסק בעיקר בעיבוד והפקה מוסיקלית" נזכר "הפקתי כל מיני ערבים בעיר, ניגנתי גם בהרכבים ואירועים. במקביל, תמיד התעסקתי בכתיבה, מגיל ממש צעיר, ובגיל 21 הוצאתי ספר שירה בשם "אוזניים ערלות”. אחרי הצבא הלכתי ללמוד הפקה מוסיקלית ברימון ומאז אני מתעסק בשני הדברים האלו, הפקה מוסיקלית וכתיבה."

 איך הכרתם?

תאיר: "ב2017 עלה בתיאטרון באר שבע המחזמר “סוליקא” שיצרתי יחד עם מאור סבג וביים רפי ניב. עלא שיחק שם בתפקיד הראשי וכך הכרנו בעצם. מהרגע הראשון היה משהו ממגנט באנרגיה שלו וראו שיש שם המון כישרון. לפני שנתיים בערך התחלתי ליצור ביטים, לא למטרה מוגדרת, פשוט חיפשתי ליצור במקומות שהיו חדשים לי. ואז במקרה נתקלתי בפייסבוק בסרטון של עלא עושה ראפ באיזו חזרה להופעה של חברים, וחשבתי לעצמי שהוא יוכל להתאים לזה. הזמנתי אותו לבוא אליי לאולפן בלי לדעת מה יהיה ואיך יהיה, ומאז בערך כל שבוע אנחנו נפגשים ליצור יחד".

 עלא: "נפגשנו לשיר אחד ויצא שעשינו אלבום שלם. זה התחיל בתור סטוץ והפך למשהו רציני."

 תספרו לי על היחסים בינכם, על הסשנים והכתיבה המשותפת.

עלא: "המפגשים היו כמו ניסיון של שני אנשים שונים למצוא את החיבור ביניהם. לחפש את האהבה הטהורה ביצירה. היה הרבה חיפוש בנושאים שקשורים לזהות והדבר הביא לפעמים גם מתחים ופוליטיקה לחדר. אבל זה היה באטמוספירה שנתנה מקום לדיון וגילוי אחד של השני והבנת העומקים אחד של השני. מה שהיה מצחיק שבסוף הבנו ש”זהב שחור” לדוגמא, שזה שיר שתאיר הביא את הטקסט לפזמון מוכן, התאים כל כך גם למצב הזהותי שלי. הבנו שיש עמק שווה וקרקע פורייה משותפת שרק צריך להכיר בה.

כל שיר התגלגל אחרת בכתיבה. יש שירים שבאתי עם משהו קיים ועבדנו על הליטוש שלו  ויש שירים שחיפשנו ואלתרנו אותם יחד באותו רגע וגם אחרים שהתחילו מאיזה פזמון ויצרנו סביבו. לכל שיר הייתה לידה קצת אחרת. בת'כלס, האלבום הזה, היצירה שלו, זה בעיקר תיעוד של המפגשים שלנו".

 תאיר: "בדרך כלל אני הבאתי ביט לא גמור והוא הביא כמה טקסטים בפתקים של הטלפון  שלו, והתחלנו ליצור מזה שירים, להרכיב שורה לשורה, ללטש בתים ופזמון עד שמשהו קרה בחדר והרגשנו שזה שם, שיש שיר. המפגשים היו רגעים של יצירה מזוקקת, מבחינתנו. בלי גבולות ובלי חוקים ובעיקר בלי שיפוטיות וביקורת. ניסינו לתת מקום לכל אחד מאיתנו להתבטא בחופשיות בעולמות המוסיקליים והטקסטואליים. השתדלנו להשאיר מחוץ לחדר כל מחשבה שלא קשורה ליצירה עצמה. בהתחלה אפילו לא תכננו שזה יצא החוצה, פשוט התעסקנו בכאן ועכשיו. ברגע שנאספו כמה שירים שאהבנו החלטנו להוציא את זה החוצה."

יש ערבית בשירים?

תאיר: "באחד השירים יש פזמון בערבית, אבל זה לא מתוך אג'נדה, אלא פשוט הרגשנו שזה יכול להיות יפה לשיר".

 מתי ידעתם שסיימתם את הפרויקט?

תאיר: "אף פעם לא יודעים שזה מוכן. פשוט מחליטים שזהו. אין לזה באמת סוף".

 ספרו מה זה בדיוק זהב שחור 

עלא: "זהב שחור זה כינוי מוכר לנפט. בעיניי זה מתאר את החציבה באבן שהיינו צריכים לעשות כדי להגיע למה שמשותף בינינו. הזהב הוא מה שהוצאנו מתוך קרקעית האדמה של שנינו."

 תאיר: "הכרנו דרך סוליקא, שזו יצירה מזרחית ברעיון שלה וגם בכלל תוך כדי השיחות בינינו הבאנו את הדמיון בין הזהות המזרחית לזהות הערבית והרגשנו שבא לנו ליצור משהו שמדבר את המקום הזה. זו הייתה נקודת המוצא, גם אם לא הצהרנו עליה בקול. השחור הוא החספוס והזהב הוא מה שניסינו להפיק ממנו."

 שרים על תרבויות וזהויות- אתם שרים על היחסים הערבים ויהודים? חולמים על שלום? ויכוחים פוליטיים ביניכם?

 עלא: "אנחנו לא חולמים על תוכנית פוליטית, אלא על שיח ואותו אנחנו הצלחנו ומצליחים לייצר בינינו."

 תאיר: "קודם כל אני חושב שזהות זה משהו בסיסי, כולנו הרבה מאוד דברים יחד, הגדרות זה לא דבר חד מימדי. אני גבר, אני מוסיקאי, אני מזרחי, מסורתי וגם אוהד הפועל תל אביב. אז לשיר על זהות, בעיניי, זה פשוט לדבר את עצמך, נקי וברור. בגלל שחלק גדול מהטקסטים התחילו מעלא אז ברור שהזהות הערבית שלו והקונפליקט שהוא חי מהדהדים בשירי האלבום. לא היו ויכוחים פוליטיים, כי אנחנו מבינים שהחיים מורכבים יותר משחור ולבן לכן השיח הוא עמוק, חופר כמעט, אבל לא ויכוח. בת'כלס אני חושב שאנחנו די מסכימים על הרוב. לדוגמא דווקא שיר שיש בו גוון פוליטי כמו “זהב שחור” התחיל בכלל מפזמון שאני כתבתי."

 מתי סבב הופעות?

עלא: "אנחנו עובדים על זה בימים אלו. ההופעה הראשונה מתוכננת לאזור סוף דצמבר, תתעדכנו בדף הפייסבוק והאינסטגרם".

 מה החלום הבא?

עלא: "להתרחב לעוד מקומות מוזיקליים ולהמשיך להשתנות".

 תאיר: "ליהנות מהדרך".

 עלא, מה הפרוייקט הבא טלוויזיה/ תיאטרון ואיך החיים השתנו מאז פאודה?

 "הפרויקט הבא זה סרט של אבי נשר, שנקרא תמונת ניצחון ויוצא בימים אלו ועליו הייתי מועמד לפרס אופיר בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר. יש עוד פרוייקטים שאני לא יכול לדבר עליהם". 

"אחרי פאודה נפתחו הזדמנויות כמובן, אבל גם נפתחים דברים שצריך לשים לב אליהם. מאוד חשוב להבין שהכל זמני, גם העלייה וגם הירידה ודווקא המאבק אחרי אירועים כאלו, שהרבה אנשים פתאום מכירים אותך, זה להישאר על אותה מסילה שהיית בה קודם כדי לא לאבד את התדר שלך ולהיות קשוב לעצמך."