המחלץ הבאר שבעי: סיפורו של עמית אברמוב, אשר פועל לחילוץ פליטי מלחמה מאוקראינה

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('bc0b49bf-7136-4efa-806c-af1647763d1e','/dyncontent/2024/12/2/ec01fc17-6600-46e6-9b9b-487e45d04e92.jpg',18776,'כיוונים 1224 אייטם',525,78,true,33920,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('bc0b49bf-7136-4efa-806c-af1647763d1e','/dyncontent/2022/9/29/6d85e308-fcfa-410d-ae1c-105b97c61e18.jpg',15320,'מכללת השף אייטם',525,78,true,33920,'Image','');},7]]);})

ברגע שהבין שיש ביכולותו לעזור לפליטים מאוקראינה, גייס עצמו עמית אברמוב מבאר שבע למשימה כשהוא מפעיל מביתו חמ"ל של איש אחד. החל מדאגה לאוכל, תרופות ולינה ועד חילוץ אנשים מהמדינה, עמית מנצל כל דקה בזמנו הפנוי כדי לסייע. בראיון ל'באר שבע נט' הוא מספר על הדרך שלו: "אצלי אין כזה דבר להשאיר מישהו מאחור, אם בן אדם פונה אלייך לעזרה כנראה שאתה נקודת האור שלו בתוך החושך"

"בימים הראשונים של המלחמה לא חשבתי שזה מצב שימשיך, כמו כולם, לא ייחסתי לזה חשיבות. ברגע שהמלחמה נהייתה רצינית פתאום גם ראיתי חברים מאוקראינה שלמדו איתי בעבר כמה המצב מפריע להם ויש קושי", סיפר עמית ל'באר שבע נט', "אז שאלתי אותם במה אפשר לעזור והתחלתי ליצור קשר עם אנשים שאני מכיר. חברתי למתנדבים בגבולות המדינה עד שיצרתי רשת ביטחון משלי דרכה אני עוזר למי שצריך".

רוח הנתינה תמיד ליוותה את עמית אברמוב (31) מבאר שבע. הוא עלה לארץ מברית המועצות כשהיה בן שנתיים והגיע ישר לבירת הנגב, בה הוא חי עד היום. "הערכים האלה זה הכל מהבית, לחלוטין. אמא שלי גם תמיד דואגת לעזור לכולם, לפני שהיא עוזרת לעצמה, היא תעזור לסביבה שלה. אני תמיד משתדל להיות אדם טוב יותר ממה שהייתי אתמול ופחות ממה שאהיה מחר", מוסיף עמית.

"אני בן אדם פרטי שעוזר לכולם, יצא שהוצאתי המון כספים מהכיס האישי שלי... עוד שבועיים אני רוצה לטוס למולדובה ולעזור מהשטח. אני לא מחפש לסכן את עצמי אבל כל עוד אני יכול לעזור ולתרום, אעשה מה שאני יכול"

עמית אברמוב, צילום פרטי

ובאמת מאז החלה המלחמה באוקראינה התגייס בכוחות עצמך לחלץ אנשים מאוקראינה- ספר איך זה קורה בפועל? איך אתה מצליח לסייע מרחוק?

"כן, אז אנשים חיברו אותי לאנשים אחרים וככה לאט לאט יצרתי רשת ביטחון לאורך כל הגבול. יש לי אנשים באוקראינה, מולדובה, פולין, אוסטריה, צ'כיה, רומניה... בהתחלה אנשים ניסו לצאת מכל הגבולות, היום בעיקר יש פעילות בגבול מולדובה ופולין. במולדובה למשל יש את הרב רחמים מבית יוסף שאיתו אני עובד, עכשיו הוא קיבל תרומה של אמבולנס שצריך לאבזר אותו כדי להצליח לעזור לעוד אנשים. אני דואג להכל, אם צריך הסעות מאוקראינה לגבול, מקומות לינה, אוכל... אני עושה הכל מהארץ, עם הטלפון שלי מהבית. אז אני מפרסם בהרבה קבוצות פייסבוק, יש הרבה קבוצות טיולים שהפכו למקום להתייעצות וחילוץ, יש את הטלגרם והוואטסאפ, ככה אנחנו מקשרים בין אנשים ועוזרים במה שאפשר".

ואתה עושה הכל בעצמך, לא כחלק מעמותה או ארגון?

"אני בן אדם פרטי שעוזר לכולם, יצא שהוצאתי המון כספים מהכיס האישי שלי, אבל בסוף יש גבול לכמה שאני יכול לעזור מהבחינה הכלכלית. אני כן נעזר למשל בסוכנות היהודית ובעמותות אחרות... עוד שבועיים אני רוצה לטוס למולדובה ולעזור משם פיזית, מהשטח. אני לא מחפש לסכן את עצמי אבל כל עוד אני יכול לעזור ולתרום, אעשה מה שאני יכול. אני מקווה שתהיה עמותה שאוכל להצטרף אליה ככה לא אבזבז זמן ואוכל להתרכז באמת בעשייה".

הילדים אותם עזר עמית לחלץ. צילום פרטי

תן דוגמא לסיפור חילוץ שלקחת בו חלק וריגש אותך

"פנתה אליי מישהי שאני לא מכיר, בבכי, שסיפרה שיש אוטובוס עם 15 ילדים יתומים ו-5 אנשים צוות שאין להם איפה לאכול ולישון ואף אחד לא עוזר להם... אז מהר דאגתי שיארגנו להם לינה, בגדים ואוכל. ותוך כדי הכל יכול לקרות, למשל במקרה הזה הם אמרו לי שעוד 7 שעות הם יהיו בגבול אבל כל הזמן מתנתק הקשר. אני שולח מלא הודעות במקביל, אני מבין שהם לא יגיעו בזמן ובפועל הם הגיעו אחרי 72 שעות. יש מצבים שאני עוזר מרחוק תוך כדי תנועה ואין לי הרבה מה לעשות, יש מצבים שכל מחלץ נמצא בעלטה ובחוסר וודאות. בסוף הצלחתי לעזור להם וזה מה שחשוב".

"אחרי שאתה מוציא מישהו ממקום של סכנה והוא הולך וחוזר לשם זה צורב קצת. בעיקר כי אני יודע מה קורה מאחורי הקלעים"

אצל עמית "אין כזה דבר להשאיר מישהו מאחור". צילום פרטי 

במסגרת העשייה שלו, עמית נתקל לא פעם בסיפורים קשים ומרגשים. באחד המקרים היה זה חבר טוב שלו שפנה אליו בבקשה שיעזור לחלץ את סבא וסבתא שלו מאוקראינה. "סבא וסבתא שלו היו במצב רפואי לא טוב. אז כשזה מישהו קרוב אלייך אתה אולי מרגיש פתאום יותר לחץ לעזור ולהצליח ולמזלי הצלחנו לחלץ אותם", שיתף עמית, "הייתה גם מישהי קטועת רגליים על כיסא גלגלים שדאגתי שיביאו לה הטסה רפואית או בחור אחר שהיה תקוע בחור במצב מסוכן והצלחנו להוציא אותו".

איך מבחינתך לראות את התגובות שאתה מקבל?

"עד היום שולחים לי הודעות, אנשים שעזרתי להם שולחים חג שמח ושבת שלום, זוכרים אותי  לטובה. זה תמיד טוב לדעת שהם במקום טוב. יש למשל אנשים שמחליטים לחזור לשם, אז אחרי שאתה מוציא מישהו ממקום של סכנה והוא הולך וחוזר זה צורב קצת. בעיקר כי אני יודע מה קורה מאחורי הקלעים, לכמה אנשים אני מתקשר כדי להוציא את אותו הבן אדם ולעזור לו. אבל כולם באמת מעריכים את העזרה, בעיני מרגש לראות את הבן אדם לפני ואחרי. פתאום הצבע חוזר לו לחיים, אנשים יוצאים מהמלחמה מאוד חיוורים, הם עוברים מסע ארוך ולא פשוט".

איך התחושות ברמה האישית לסייע לאותם האנשים?

"לא חשבתי בהתחלה שארגיש משהו, לפעמים אני עד היום לא מבין באמת את המצב כי אני לא חושב שעזרתי... אצלי פשוט אין דבר כזה להשאיר בן אדם מאחור, סבלנו מספיק. אז כשחבר שלי פותח את הלב ואומר כמה עזרתי לסבא וסבתא שלו זה עושה טוב. בעיני הכי חשוב לעזור למישהו אחר שנמצא במצוקה או סכנה, אם בן אדם פונה אלייך לעזרה כנראה שאתה נקודת האור שלו בתוך כל החושך שסביבו. אני מאחל שתיגמר המלחמה הזו שבכלל לא הייתה צריכה להתחיל".

"אני תמיד משתדל להיות אדם טוב יותר ממה שהייתי אתמול ופחות ממה שאהיה מחר"

 עמית אברמוב, צילום פרטי

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('37700f9c-c20a-4c49-9831-48ce07791039','/dyncontent/2024/12/2/ec01fc17-6600-46e6-9b9b-487e45d04e92.jpg',18776,'כיוונים 1224 אייטם',525,78,false,33922,'Image','');})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה