"הייתה לי פצצה מתקתקת בראש שיכולה להתפוצץ בכל רגע ולהרוג אותי"
09.06.21 / 23:55
לידור סגי זקס, תושבת שכונה ב', רק בת 23 אבל לא תאמינו מה היא הספיקה לעבור ואיזה תובנות מרגשות יש לה על החיים. בהרצאה מעוררת השראה שהעבירה אמש, חשפה באומץ ובהומור את ההתמודדות שחוותה בגיל 18 עם דימום בגזע המוח, ששם את חייה בסכנה והעמיד אותה מול דילמות מורכבות ביותר
הכל היה רגיל ונורמלי לחלוטין בחייה של לידור, משפחה רגילה, אחים והורים אוהבים. נקודת התפנית בחייה החלה בגיל 18, כאשר הייתה בעיצומו של מסע במסגרת מכינה קדם צבאית. "עד לאותה נקודה בחיים שלי, הרגשתי שזה היה המסע הכי קשה שהיה לי בחיים" מספרת לידור. "לאורך כל המסע הרגשתי שהתאמצתי יותר ממה שהגוף שלי יכול להכיל, הרגשתי שאני רואה כפול, כל העצמים היו ברורים אבל כפולים. המצב החמיר לאט לאט, לא ידעתי מה קורה, חשבתי שאולי אני צריכה משקפיים".
בסיום המסע הלכה לידור לרופאת העיניים, שמיד הבינה שמדובר בבעיה אחרת והפנתה אותה לבדיקת MRI, בה נמצא במוחה דימום בגזע המוח המרכזי. "גזע המוח זה מרכז הבקרה של הגוף שלנו, המקום הכי חשוב, הרופא הסביר לי שהוא כמו השלטר של החשמל בבית- אם את מורידה את המתג המרכזי כל החשמל נכבה בבית- גזע המוח שולט על הכל" מספרת לידור. "לא הבנתי יותר מדי מה זה אומר, אחרי 5 ימים שהייתי מאושפזת בבית החולים, הרופאים אמרו לי שיש לי 2 אופציות: לחיות את החיים עם הסכנה שהדימום יתפרץ ויהרוג אותך, או לעשות ניתוח עם סיכון גבוה מאוד, פחות מ-30 אחוזים לחיות".
הדילמה שעמדה בפני לידור הייתה קשה במיוחד, מכיוון שהרופאים אמרו שהדימום יכול היה להיעלם עם הזמן. בשלב זה לידור החליטה שלא לעשות את הניתוח: "הייתה לי בעצם פצצה מתקתקת בראש שיכולה להתפוצץ בכל רגע ולהרוג אותי". מאז ההחלטה הזו חייה קיבלו אופי שונה. התפרצות הדימום נבעה בעקבות המאמץ המוגזם שעשתה לידור במסע, והרופאים אמרו פה אחד שעליה להפסיק בכל פעילות שיש בה מאמץ וכך לשמור על עצמה. "עד לפני שבוע הייתי ילדה רגילה שרצה בשדות ובבת אחת כל החיים השתנו. זה היה לי קשה כי הייתי מאוד ספורטיבית, שנאתי להיות השונה שצריכה לשבת בצד".
לאחר שנגמרה המכינה, לידור נכנסה לתקופה מלאה בסימני שאלה וחוסר וודאות. השירות הצבאי היה בסימן שאלה, הצבא לא הסכים לגייס אותה למרות שהתקבלה לתפקיד שמאוד רצתה. "הייתי ימנית כל החיים, והדימום גרם לצד ימין שלי להיחלש, עין ימין שלי קצת נעצמה ופעולות פשוטות כמו להחזיק כוס קפה הפכו להיות קשות". כחודש לאחר סיום המכינה, תקף את לידור כאב ראש חד ובלתי נסבל. "צרחתי להורים שלי שיקחו אותי לבית חולים מהר, ובאותו הלילה ראו שהיה לי שוב דימום". מספרת לידור "הייתה לנו שיחה עם רופא שאמר שאין ברירה וחייבים לעשות את הניתוח".
באותו הרגע לידור חשה פחד ואי וודאות. סימני שאלה רבים עלו, ואחד הדברים שהכי הטרידו אותה היו גילוח השיער בזמן הניתוח. "אחת השאלות שהתביישתי לשאול, אבל שאלתי כי אני שואלת בלי להתבייש- מה יהיה עם השיער שלי. ראיתי האנטומיה של גרי, ואני יודעת שכשעושים ניתוח ראש מגלחים את הראש. הרופא הרגיע אותי ואמר לי שיגלחו רק חתיכה, יהיה לך 'מצח רצח' וחוץ מזה הכל טוב" מספרת לידור בחיוך. "אבא שלי התעצבן עלי, אבל מה הוא מבין, הוא קירח".
לידור והוריה התייעצו עם רופאים מהארץ ומהעולם, וכולם המליצו לעשות את הניתוח המסובך. "באותו הלילה שכבתי מול הכוכבים. שאלתי את אלוהים: למה דווקא אני? אני מאמינה שדברים לא קורים סתם ולדברים בחיים שלנו יש סיבה. אמרתי: יש לי את הכוחות להתמודד עם זה, ואחרי זה אהיה חזקה יותר ממה שאני היום". מאז אותו היום החליטה לידור לתעד את חייה ביומן. "אם בגוף אני לא יכולה להיות הכי חזקה- אני רוצה להיות בלב ובנפש הכי חזקה שאפשר". אכן כך עשתה לידור באותה התקופה, החליטה לשים את טובתה במרכז, והחלה לעשות כל מה שהיא הכי אוהבת לעשות.
את הניתוח החליטו לידור והוריה לעשות בגרמניה, על אף הסתייגות קלה בעקבות ההיסטוריה המשפחתית בשואה. "כל הלילה שלפני הניתוח לא הצלחתי להירדם, זוכרת את עצמי שוכבת במיטה ולא מצליחה לישון ולחשוב. בבוקר הלכתי לטיול בהרים בזריחה ואמרתי לאלוהים: אני אחיה ואתה תראה שאני אחייה. הדחקתי כל מחשבה על המוות, אך היו רגעים שלא הצלחתי להדחיק" מספרת לידור. "אנחנו מתמודדים עם המוות כל יום ואנחנו לא יודעים, כל פעם שעולים על הכביש מתמודדים עם האופציה הזאת אבל לא חושבים על זה כל כך. דיברתי על זה עם אבא שלי, אמרתי שאני לא מצליחה, כמה שאני מנסה להיות אופטימית יש רגעים שזה לא מצליח. הוא אמר לי שהכל זה בחירה, אלוהים מעמיד אנשים במבחן, יש סיטואציה נתונה ואת תבחרי מה לעשות איתה".
הרבה אנשים שאלו את לידור ומשפחתה מה אפשר לעשות ואיך לסייע, לכן לידור והוריה החליטו לכתוב פוסט בפייסבוק ובו בקשה מיוחדת במינה עבור הקוראים: "ובכן, חשבנו על משהו שאפשר לעשות .הניתוח של לידור יתקיים בי"ג באב תשע"ו ב- 17/8/16. הכי ישמח אותנו אם ביום הזה במיוחד, כל אחד שקורא את ההודעה הזו יעשה משהו טוב למען הזולת. בדיבור טוב, במעשה טוב, בצדקה למי שזקוק לה, בחסד, בנתינה, בהתנדבות, במילה טובה. אם הוא אדם שעושה מעשים טובים בשגרה, נבקש שביום הזה במיוחד יוסיף עוד רובד טוב על מעשיו הרגילים. זו הבקשה של לידור ושלנו והיעתרות לה תשמח אותנו מאד". הפוסט המרגש זכה לאלפי צפיות שיתופים ותגובות, וגרם לרבים לפנות למשפחה בבקשה לעזור ולעשות טיפת טוב בעולם.
יום למחרת טסו לידור ומשפחתה לגרמניה, מלאי התרגשות וחששות, אך בידיעה שהשאירו את העולם מקום קצת יותר טוב ממה שהיה. "אני זוכרת את עצמי יושבת במטוס ומסתכלת על ההורים שלי ישנים בטיסה. חושבת על סיטואציה שאולי לא אחזור משם" מספרת לידור. "הגעתי לניתוח אופטימית ורגועה, וחשבתי שכשאפתח עיניים אהיה כל כך שמחה. ספוילר- כשהתעוררתי פקחתי רק עין אחת" צוחקת לידור. "הפרידה מההורים הייתה מלאה בכי של אמא, ואבא שמברך אותי במבט רציני".
למרבה המזל הניתוח עבר בהצלחה, לידור משתפת: "סבא שלי ז"ל מגרמניה וכל המשפחה משם ונספו בשואה. איפה שלקחו את החיים לכל המשפחה שלי- נתנו לי חיים". אך לאחר שנגמר הניתוח, החלה לידור בתהליך ארוך של החלמה ושיקום. "איבדתי לגמרי את השיווי משקל. לא הצלחתי ללכת צעד אחד מהרגע שעמדתי על הרגליים. השמיעה שלי הייתה רגישה מאוד לצלילים כמו מלח שנופל ממלחיה".
את השיקום העבירה לידור בבית לווינשטיין, ולדבריה היה חוויה משמעותית במיוחד. במהלך השיקום פגשה אנשים שחוו אירועים דומים לשלה- אך בגילאים מאוחרים הרבה יותר. "זו הייתה חוויה מטורפת לשמוע את החיים שלהם ומה הם עברו בגיל מאוחר יחסית, אני חוויתי את זה כבר בגיל 18. הם נתנו לי נקודה מעניינת וגרמו לי לראות שלפעמים אנשים מחכים עד לגיל מאוחר להתעורר על החיים שלהם. את התובנה של להספיק דברים בזמן השגתי בגיל 18".
לאחר שנה תהליך השיקום הסתיים, ולידור התגייסה לצבא כמתנדבת. "למדתי להנות מהדברים הפשוטים. מישהו פעם חשב להודות על יד מתפקדת? הייתי תלויה באנשים כל הזמן, לא הייתי יכולה ללכת לבד". מספרת לידור. "למדתי להיות לוחמת. כל החברים שלי היו באותה תקופה בטירונות ולמדו איך להיות לוחמים, אני למדתי איך לא לפחד שיצחקו עלי ברחוב, איך להחזיק כוס מין ביד ימין בלי שהיא תישפך. למדתי מאוד להעריך את הסביבה הבית והמשפחה וגם את עצמי. כתבתי גם שיר. למדתי להעריך את ההזדמנויות והחוויות בחיים שלנו, מיד אחרי הניתוח התחלתי לעשות הרצאות ולהפוך את הלימון ללימונדה. תמיד אמרתי שאני מאוד רוצה ללכת לדה וויס יום אחד, סוף סוף יש לי סיפור קורע לב שיעזור לי להתקבל".
כיום לידור היא סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון, עוסקת בעשייה חברתית במגוון תחומים, ומזמינה את כל מי שרוצה לשמוע על ההרצאות מעוררות ההשראה שלה בשם "לצמוח מחדש" העוסקות בסיפורה המרגש.
לפניות בנוגע להרצאה "לצמוח מחדש": לידור- 052-7323934
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
