"בזכות הספורט אני מגיעה לגבהים שלא חשבתי שאגיע אליהם"

כשהייתה צעירה סיגל לוי ארושס מבאר שבע בכלל רצתה להיות אחות, אך החיים הובילו אותה לעולם העבודה הסוציאלית וכיום היא מנהלת בשירות הציבורי. כך או כך, היא תמיד רצתה לדאוג לקהילה כשהיא רואה את טובתו של האחר לנגד עיניה. בשנים האחרונות היא גם עשתה מהפך אישי בחיים ונכנסה לעולם הספורט כשהיא כובשת עוד ועוד פסגות ומגיעים להישגים, בין אם במרתונים ומרוצי חצי איש ברזל.

סיגל נולדה וגדלה בשכונה ה' בבאר שבע, כיום היא בת 51, אמא לשלוש בנות ונשואה למאיר. היא עובדת סוציאלית במקצועה וב-26 השנים האחרונות עובדת באגודה לבריאות הציבור, משנת 2012 כמנהלת המרכז של האגודה בעיר. "כשהייתי צעירה רציתי בכלל להיות אחות, הייתי חובשת בצבא והדרך הטבעית מבחינתי הייתה ללמוד את עבודת האחיות ולהתחיל לעבוד בבית חולים. בהמשך למדתי בכלל הוראה כי גם להיות מורה אהבתי אבל החיים הובילו אותי למקום אחר", סיפרה סיגל ל'באר שבע נט'.

אז מה הוביל אותך לתפקיד בשירות הציבורי?

"דיברה איתי חפצי זוהר, שגדלנו יחד בשכונה, היא סיפרה לי שיש את האגודה לבריאות הציבור ומחפשים שם חובשת להחלפה לחופשת לידה. בתקופה הזו לא ידעתי כלום על סמים, התמכרויות או מכורים... אבל לאט לאט התאהבתי בעולם הזה, השתקעתי, למדתי עבודה סוציאלית ומאז אני עובדת ומתפתחת כאן. התחלתי כחובשת, בהמשך אחראית מרפאה, סגנית מנהל וכיום אני מנהלת המרכז בבאר שבע ופרוייקטורית האגודה לבריאות הציבור".

ספרי על העשייה שלך במסגרת התפקיד

"אנחנו מעניקים שירותים ותכניות טיפול ושיקום עבור אוכלוסיות של בריאות הנפש, התמכרויות לסמים ועוד. הרבה אנשים מחזיקים איזושהי סטיגמה על מטופלים ועל העולם הזה אבל אנחנו עובדים כדי לשנות את זה, פיתחנו מודלים של טיפול, שיפרנו את השירות ואנחנו דואגים לבריאות הציבור. נפגעי הסמים והמשפחות שלהם חשובים לי, אני אוהבת מאוד לעזור לאחר, אכפת לי מאנשים ודרך האהבה לאנשים ולמצוקות שלהם התחברתי לעולם העבודה הסוציאלית. אנחנו מדריכים ומכשירים סטודנטים שיסייעו, חושבים על טובת המטופל והמשפחה שלו, אנחנו עובדים עם גורמי העירייה, משרד הבריאות והרווחה, עם קופות החולים והביטוח הלאומי כדי לעזור להם כמה שניתן. זו מחלה קשה שמשליכה על הפן החברתי, האישי והמשפחתי, אנחנו עוסקים בשיקום תעסוקתי, מסייעים במימון ונלחמים עבור האוכלוסייה הזו".

מעבר לעשייתה בשירות הציבורי, סיגל חוותה שינוי נוסף בחייה האישיים כשהחליטה להיכנס אול אין לעולם הספורט ואורח החיים הבריא. "לפני שבע שנים הצטרפתי לקבוצת ריצה אתגרית ולעסוק בספורט", סיפרה סיגל, "תמיד אהבתי לעשות ספורט אבל לא ברמה של אקסטרים. חברה הזמינה אותי לקבוצה ריצה שהייתה חברה בה והעולם הזה קסם לי. הכרתי מדריכה מדהימה והתחברתי לקונספט שלה, היא הייתה עובדת סוציאלית בלב ובנשמה ודרך הספורט קיבלתי המון רווחים חיוביים בחיים שלי. משם התחלתי לקבוע מטרות לעצמי ולהשיג אותן, הייתי בתחרויות טיפוס וריצה ברומניה, עשיתי אולטרה מרתון, שלושה מרתונים ופעמיים חצי איש ברזל".

מה בספורט משך אותך? איך זה השפיע עלייך ברמה האישית?

"הספורט הוא עולם מאוד עשיר שגורם לך להיות שמחה, מאושרת ועם מרץ, את קובעת את המטרות ומחליטה במה את רוצה להשתתף, את והאנשים סביבך בספורט דוחפים אותך כדי לכבוש את היעדים. זה גם נותן אפשרות של איוורור עצמי, משפר את מצב הרוח ואת הכוח להניע בכל התחומים. מבחינתי הספורט זה כמו זמן וונטילציה לעצמי, זמן לנפש, לחשוב איך אני מניעה את עצמי, את המשפחה שלי והצוות שלי וקובעת מטרות. קיבלתי בזכות זה המון כוח, אני מגיעה לגבהים שלא חלמתי שאגיע אליהם, מתמודדת עם פחדים וגם מכירה אנשים מיוחדים".

מה היעד הבא מבחינתך?

"הייתי מאוד רוצה לעשות איש ברזל, את התחרות המלאה, אבל זה יצריך ממני הרבה אימונים. אני מאוד עסוקה, אני אמא, בעלת משפחה ומנהלת אז אני מפחדת להתחייב. אבל זה מבחינתי האתגר הבא, זה ממש חלום שאני מקווה שאצליח לעמוד בו ולהגשים אותו".

את ובעלך מתאמנים ביחד?

"כן בעלי אלוף, מאוד חזק, איש ברזל בעצמו הוא השתתף בתחרויות וגם מקדם אנשים בקמ"ג, שם הוא עובד, לאהבה לספורט. הוא בן אדם מוביל ושמח והוא עזר לי ממש להניע את עצמי ולעמוד במטרות שלי. אנחנו מתאמנים יחד ויש לו סבלנות לקצב שלי, זה איפשר לי להתקדם ונתן לי ביטחון. יש לנו את הביחד שלנו וחלק מזה זה הספורט ואורך חיים בריא. ירדתי במשקל המון, אני שומרת על עצמי, נראית טוב ומרגישה טוב וזה כיף גדול".

כמו כולם גם סיגל מצאה עצמה מסתגלת לתקופת הקורונה בשנה האחרונה, גם בעבודה וגם ברמה האישית בבית עם המשפחה. "בהתחלה היה בלבול בעבודה ולא ידענו לאן פנינו מועדות, אבל כשהבנו איך אפשר לתפקד התחלנו לקדם פרויקטים חדשים, להתאים את השירות ולהסתכל קדימה", הסבירה סיגל, "בפן האישי פתאום נשארתי יותר בבית, עשיתי פחות ספורט אבל זה גם העצים את חיי המשפחה. היה לי מאוד כיף להיות בבית עם הבנות ועם בעלי, זה איחד אותנו ונתן לנו המון כוחות". סיגל שיתפה באירוע משפחתי שקרה להם כאשר ביתה הגדולה ובן זוגה עברו לפני שלוש שנים תאונת דרכים קשה כשהוא נשאר פגוע ראש: "הם עבדו והשתקמו בשנים האחרונות מאוד קשה, אז תקופת הקורונה נתנה לנו הזדמנות לעזור להם הרבה יותר, לתת להם יד ולסייע להם בהתקדמות של תהליך השיקום וזה היה מאוד חשוב".

את מרגישה שנשים אחרות בעיר שואבות ממך השראה? שיש כוח לנשים לדחוף האחת את השנייה?

"כן, אני חושבת שאני מהווה איזה מודל לחיקוי ואנשים מסתכלים, פונים ושואלים. אני אחת מן השורה אני בן אדם פשוט, אז אם אני יכולה ומסוגלת להגיע לכאלה גבהים ותחרויות זה מראה לאנשים שהם גם יכולים, סוג של מודל להצלחה. זה מראה על כוח מנטלי, פיזי והשקעה באימונים ואני שמחה על כך. גם כאן בעבודה אני רואה שהארוחות של העובדים נהיות בריאות יותר, הם גם מתחברים לאורח החיים הבריא ובכלל, אנשים מטמיעים את השינויים שהם רואים סביבם וזה דבר חיובי. אחד הדברים החשובים בחיים שלי הם האנשים הטובים שהכרתי לאורך הדרך, לקחתי מכל אחד את הטוב וככה התפתחתי. חשוב שנהיה מוקפים בתמיכה ואנשים טובים ומקדמים, אנשים שרואים את החיובי. אם זו דוקטור חפצי זוהר, המורים שלי בתיכון, הבוס שלי חזי שרסקי וכמובן בעלי, שהוא איש מיוחד שלימד אותי להיות אופטימית ושמחה".

אילו עוד חלומות את רוצה להגשים?

"הייתי רוצה להתפתח בפן האישי בעבודה ולהמשיך להתקדם. יש לי הזדמנות עם מנכ"לית חדשה שמאוד תומכת ומאמינה בי והפנים שלי קדימה. אנחנו במרכז פותחים מרפאת ייעוץ בה מומחים יסייעו בתהליכי גמילה, כך שנוכל לטפל בכל סוגי ההתמכרויות. ברמה האישית אני רוצה להמשיך להיות בריאה ושמחה, אני אוהבת לצחוק זה בא לי באופן טבעי וגם לספורט יש חלק חשוב בזה. כשאני מסתכלת קדימה על העולם אני רואה שהוא נהיה צפוף יותר, מלא במחלות לצערנו, אנשים שמתמכרים ולשם אני חותרת. לשפר את השירות שלנו, להקים מענה כדי לנסות לעזור לכמה שיותר אנשים. חשוב שכולנו תמיד נגיד מילה טובה אחד לשני, לכולם יש חיים מורכבים אבל אם נהיה בריאים ועם מרץ נוכל להתמודד עם המציאות החדשה והקשיים שלנו".