"את מרגישה כמה אחריות יש לך בידיים" - על החיילות הבאר שבעיות של מבצע "שומר חומות"

חיילים וחיילות מכל רחבי הארץ השתתפו במבצע "שומר חומות". באוויר, בים וביבשה, עבדה המערכת הצבאית מסביב לשעון בניסיון לשמור על שקט בגזרה הדרומית, זאת אשר ספגה אלפי טילים במהלך 10 ימי לחימה אינטנסיביים. אותה אינטנסיביות וקור רוח מאפיינים גם את החיילות שבשטח, אלו שעומדות אל מול אתגרים רבים וסכנת חיים ממשית, נמצאות ימים רבים הרחק מהבית, כל זאת בזמן שמשפחתם נמצאת בממ"ד, מנסות לשמור על שפיות, אימהות ואבות שבין ריצה לריצה למרחב המוגן, מנסים להרים טלפון לילדותיהן לראות שהן בריאות ושלמות. מן מערכת יחסים משונה, כאשר צד אחד דואג והצד השני גם דואג אך לא תמיד יש זמן לבדוק האם הכול בסדר. החיילות נאלצו לעיתים בזמן המבצע להמתין שעות על גבי שעות לידיעה מהבית, שכן חלון ההזדמנויות לעזוב את ההתרחשות ולהתפנות לשלום בני המשפחה קטן מאד, כמעט בלתי אפשרי.

רב"ט מיכל רוזנבלום

בת 19, למדה בתיכון מקיף ו', כרגע משרתת בתור תצפיתנית בבסיס "יפתח" ליד חוף זיקים. למרות כל המחמאות שהיא מרעיפה על התפקיד אותו היא מבצעת נאמנה, בהתחלה היא ממש לא רצתה להיות תצפיתנית, אך במהרה הבינה שכל מה שחשבה לא באמת נכון -  "אני בצבא כבר 9 חודשים וברור שבהתחלה אף אחת לא רוצה כלום ויש המון אנטי ושליליות, כמובן שיש גם המון סטיגמות על תצפיתניות – על זה שהתפקיד לא טוב, על זה שכל הזמן את מול המסך. ואז כשהגעתי להכשרה שם נפלה לי באמת ההבנה שפה אני רוצה להיות, כמובן שגם אחרי הקורס (המאוד אינטנסיבי) והעלייה לקו - שם עושים לך "חפיפה", הבנתי כמה כל מה שאמרו לי לא נכון.

איך זה בא לידי ביטוי, השתנתה לך גם הזיקה לתפקיד?

יש לי המון עולות חדשות שמשרתות איתי, כך שאני פתאום מרגישה חובה להסביר להם את התפקיד בצורה טובה, באופן כזה שהנחיתה שלהם תהיה רכה. יש גם תחלופה גבוהה, אז כל פעם אפשר להכיר בנות חדשות וזה מוסיף המון לשירות.

איך נראתה שגרת היום שלך בזמן המבצע?

"הייתי בבסיס כל המבצע, סגרתי 2 שבתות ברצף, 18 יום רצופים וקשוחים מאד. אתה יוצא עם שכפ"צ מהמיגונית ומקווה שלא יתפוס אותך טיל באמצע, את פתאום מרגישה את כל האחריות שיש לך בידיים.

מהי אותה אחריות שאת מדברת עליה?

"את יודעת שאת חייבת להיות הכי חדה שיש, שאת מגנה על תושבי העוטף, אם אני אפספס אני אסכן חיים של אנשים, כל מה שלמדת כל מה שהכינו אותך, זהו רגע האמת. יש גם הרגשה של מימוש עצמי, של סיפוק – הרגשתי שצריכים אותי.

וההורים כל הזמן הזה בבית? בטח זה לא מוסיף לכל התחושה הכללית?

"כל הזמן ראיתי דיווחים על אזעקות ולאן זה משוגר, זה היה מאד מלחיץ, את לא יכולה להתקשר לראות מה קרה, פעם ראשונה שאת מבינה את גודל הסיכון".

ומי כן בכל זאת בדק, יש מישהו שדאג לעדכן אותך על מנת שתהיה רגועה?

"האמת שהמפקדות שלי התקשרו מהחמ"ל, על מנת לבדוק מה עם ההורים של אלו שלא יכלו להתקשר באותו הרגע. את לא יכולה לדעת איפה פגע טיל ומה קרה. בא לך לראות איפה הייתה נפילה ולדעת שהכל בסדר ואף אחד לא נפגע, אבל אי אפשר".

למרות כל הלחץ וחוסר הודאות, מיכל לא שוכחת להזכיר עד כמה התפקיד שהיא ממלאת חשוב והכרחי – " אם יש מישהי שרוצה להתגייס לתצפיתנות, כדאי שייתנו לזה צ'אנס אמיתי ויבואו בראש חיובי, כל הסטיגמות לא נכונות, יש קשיים, אבל זה לגמרי שווה את זה".

סג"ם ניקול פרנדיוק

בת 21, למדה בתיכון מקיף א', כרגע משרתת בתור קשלט"ית - קצינת שליטה ימית. את ניקול תפס המבצע חודש אל תוך התפקיד החדש, תפקיד שבו היא מפקדת על בק"שיות (בקריות שליטה) – אלו אשר נותנות תמונה ימית על איזור הרצועה. "בתוך החמ"ל אנחנו שומרים על קשר עם כלל הכלים בים וגם מול שאר הכוחות, אם זה אומר האוויריים וכמובן גם החילות הרגליים".

מה הביא אותך אל היחידה?

"רציתי לצאת למשהו לא שגרתי, משהו שיגרום לי לצאת מהקופסא, לדחוף את הגבולות שלי".

אירועים כמו מבצעים צבאיים בטח נראים אחרת בקצונה ממה שהם נראים כשאתה בסדיר?

"לקח לי שנה וחצי לצאת לקצונה, אז חוויתי את שניהם".

למה לקח לך שנה וחצי?

"יצאתי לקורס נתיב במהלך השירות, מכיוון שהיה חשוב לי להתגייר. סבא וסבתא שלי היו בשואה ואני רוצה להמשיך את המסורת, אני רוצה להקים בית יהודי בישראל".

להבנתי הגעת לתפקיד הנוכחי רק עכשיו, היה קשה להתאקלם תחת הלחץ של המבצע?

הגעתי לתפקיד רק לפני כחודש, כך שהייתי צריכה להיכנס עמוק אל תוך העבודה על מנת להבין אותה, אבל בכל זאת, למרות שהתפקיד היה זר לי, הייתי חייבת לשמור על דריכות מבצעית. אלו בדיוק הדברים שמכינים אותך אליהם בבה"ד 1.

איך נראתה שגרת היום שלך בזמן המבצע?

"כמעט שבועיים שלא יצאתי הביתה, אבל זה חלק מהתפקיד, בגלל אופן התפקיד יוצא שאני סוגרת כל שבת שנייה. האווירה בבסיס הייתה מטורפת, הגיעו המון מילואימניקים, קיבלנו מתנות ממתנדבים, כולם הרגישו באותה סירה – כולם מצטופפים בממד באזעקות, אבל גם כולם מתאספים באותה צורה אל ארוחת השבועות - כל החיילים בבסיס אכלו ביחד, הייתה אווירה מאד חיובית לאורך כל המבצע והיה ברור לי שנעבור את זה בשלום.