אוהד השנה לשנת 2018: אבי צור
14.01.19 / 12:31
מתרים בכניסה ליציעים, מעודד בכול הכוח בכל המגרשים ולעולם לא יוותר על הפועל באר שבע. ראיון עם מי שאתם בחרתם לתואר אוהד השנה לשנת 2018: אבי צור
קשה למצוא אוהד הפועל באר שבע שלא מכיר את אבי צור. צור מהווה חלק מה"גרעין הקשה", כמה מאות אוהדים שמלווים את הקבוצה במשך שנים ארוכות, והמצב בטבלה או ההצלחה המקצועית כלל לא מעניינים אותם. מבחינתם: קודם כל הפועל באר שבע ורק אז שאר החיים.
נדמה ש'דמותו' של צור הפכה להיות אחד הסמלים ביציע של אוהדי הפועל באר שבע. הרבה רואים אותו בכל משחק כמתרים לארגון האוהדים בכניסה ליציעים, מסורת שמתקיימת עוד מימי וסרמיל. בנוסף, לצור חשבונות פעילים ברשתות החברתיות שמעוררים שיח על בסיס שבועי בקרב אוהדי הקבוצה. לכבוד בחירתו לתואר אוהד השנה לשנת 2018, תפסנו אותו לראיון.
השאלה הראשונה המתבקשת – איך הרומן שלך על הפועל באר שבע התחיל?
"לא גדלתי במשפחה שחיה ונושמת כדורגל. הייתי בסביבות גיל 8. זה היה משהו תמים. גיסי לקח אותי למשחק, מול כפר סבא או בית שאן בוסרמיל. ספגתי את האווירה ביציעים וביקשתי ללכת שוב ושוב. מגיל 11 התחלתי ללכת עם אחותי, ומגיל 12 לבד למשחקי בית. שנה מאוחר יותר כבר נסעתי לבד למשחקי חוץ. אהבתי לראות את האווירה והתשוקה שיש לאנשים. איך זה משפיע לטובה, לרעה. זה משהו שחלחל לי".
צור מציין כי הוא זוכר במעורפל רגעים מביקורה של ברצלונה בבאר שבע: "זכיתי לראות את ברצלונה בארץ ב-95. הייתי בן כמעט 9. אני זוכר פה ושם דברים ולפי הזיכרון זאת הייתה חוויה גדולה". דבר נוסף שאפיין את ילדותו של צור בהקשר של הפועל באר שבע הוא המעמד של הקבוצה. צור, כמו אחרים, זוכר היטב את ההרגשה של להגיע כילד אוהד הפועל באר שבע לכיתה ולהפוך למושא ללעג בעקבות אבדתו לקבוצה של בירת הנגבה.
"כשאני הייתי ילד מכבי תל אביב ומכבי חיפה היו הקבוצות הכי טובות" הוא נזכר "אבל לי הייתה מחשבה בראש שצריך לאהוד את הקבוצה המקומית. פה אני חי, נולדתי, גדלתי וחונכתי. הייתי בגישה שצריך לאהוד את העיר שלי. הייתי סופג לא מעט אש בתור ילד, גם בתור נער מתבגר זה לא חלף. עד שהקבוצה עלתה על הגל לקח כמה שנים טובות. מתמודדים עם זה, אין מה לעשות. זה הקבוצה לטוב ולרע. אוכלים, נושמים וחיים אותה. זה הכדורגל: פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. לא איבדנו את האמונה".
מה גרם לך להפוך לאחד מחברי ארגון האוהדים ולא להישאר אוהד 'פאסיבי' שמגיע למשחקים אבל לא מתעסק בדברים שמסביב?
"מדובר בפרצופים שאתה פוגש אותם בתדירות שבועית - במשחקי הבית והחוץ. אתה חי ונושם איתם את המצב של הקבוצה. חולק איתם את הרגעים הטובים והפחות טובים: סערת רגשות, חיבוקים, קללות. כשיש את הדבק בין האנשים זה רץ למשך המון שנים"
לא מעט פעמים, לפני ואחרי משחקים של באר שבע, אתה מעלה תמונות עם אוהדים של קבוצות אחרות. איך נוצרים הקשרים האלה?
"לעיתים מדובר באנשים שאני מכיר מחיי הפרטיים ולעיתים אלו קשרים שנוצרו במגרשי הכדורגל. יש לי חברים אוהדי בני יהודה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ועוד. אי אפשר לשים את האצבע על קבוצה ספציפית כי אני מאמין שאני מכיר בצורה כזו או אחרת אוהדים של כול הקבוצות. אני יכול לשבת עם אוהד הפועל תל אביב, פתאום יגיע אוהד בית'ר ויצטרף. בכדורגל, אתה פוגש אנשים שאתה לא דמיינת שתפגוש אי פעם"
"הפועל באר שבע זה תלכיד"
אם אלך אתך ברחבי העיר במשך כ-40 דקות, כמה אנשים יעצרו אותך, ידברו ויבקשו סלפי?
(מחייך) "אם זה במקום ציבורי, לדעתי לא מעט. אנשים שאני לאו דווקא מכיר. לפני כמה שנים, הייתי בקניון ואבא לילד פנה אליי וטען שהילד שלו רוצה להצטלם איתי. זה קצת הביך אותי, אבל זה נחמד שאנשים מכירים. אם אני אלך אני אכיר לא מעט. מבקשים ממני הרבה תמונות, בעיקר במגרשים, אבל לא מעט פעמים זה גם קורה מחוץ לכותלי 'טוטו טרנר'".
בסוף כל משחק מקפיד צור להעלות תמונת סלפי שלו עם דעתו על מה שהתרחש על כר הדשא. לרוב, הופך הסטטוס הזה לשיח רב משתתפים עם אוהדי הקבוצה. צור מציין את הפוסטים הללו ככאלה שהפכו אותו להיות מוכר יותר בקרב הקהל הרחב ומוסיף: "אני מחשיב את עצמי כאוהד פשוט. מכבד את כולם ומעריך את כולם. לשמחתי, ואני מוקיר תודה על זה, אנשים מעריכים את התרומה ומה שאני עושה. את הזמן שאני מקציב לקבוצה. משם זה מתפתח מפה לאוזן ויותר ויותר מכירים. זה נותן לך תחושה טובה שאתה במגרשים ומעריכים אותך. כמובן שזה לא בראש מעייני, אבל זה עושה טוב שאנשים מכבדים אותך וזה תמיד הדדי"
הפופולאריות שלך בוודאי לא נעלמה מאנשי המועדון והשחקנים. האם אתה בקשר גם איתם?
"כן. אני בקשר עם כולם", צור מציין שמות רבים של שחקנים וממשיך: "היו מקרים ששחקנים פנו אליי בהקשר זה או אחר. לחדד כמה דברים. הם כנראה יודעים שאני "קרש קפיצה" לכיוון הגרעין המעודד. הם מעבירים דרכי מסרים, והם שואבים ממני מידע לגבי רחשי הקהל". ההתרגשות ניכרת על פניו כשהוא אומר את המשפט הבא: "לדעתי אין מועדון אחד בארץ שיש בו יחסים כאלה חמים בין השחקנים לקהל. הפועל באר שבע זה תלכיד. שחקן מכבד אוהד, אוהד מכבד שחקן. המשפחתיות שיש כאן – אין לה אח ורע בארץ"
מה הרגעים הכי גדולים שחווית עם הקבוצה?
בלי הרבה מחשבה, הוא מיד עונה: "יש שלושה כאלה. הפעם הראשונה שליוויתי את הקבוצה בליגת אלופות, מול שריף טירספול. הרגשתי חוויה יוצאת דופן. לנסוע לחו"ל במטרה לראות את הפועל באר שבע. אמנם הייתי מול ספליט בקפריסין אבל זה היה ליגה אירופית וגם זה היה סוג של משחק בית באווירה שונה, עם מספר אוהדים מצומצם (המשחק עבר לקפריסין בעקבות מבצע 'צוק איתן' – נ.ס)"
"עוד שני רגעים שתמיד אזכור: הניצחון 0:2 על בית"ר ירושלים בעונה 2015/2016 עם השערים של ברדה והובאן, ששם כבר האמנו שהאליפות הראשונה בדרך. וכמובן, איך לא, משחק האליפות מול סכנין. לא ישנתי שבוע בין חיפה לסכנין אבל בסוף זה יצא לטובה".
בוא נקשה עלייך – רגע שתיקח אתך אבל לא מארבע השנים האחרונות?
"אקח איתי את המשחק מול מכבי חיפה בחצי גמר ב-2003. נראינו מצוין, הבסנו 0:3 קבוצה של ליגת אלופות. הייתה תחושה שאנחנו חוזרים עם גביע, בסוף זה לא קרה, אבל היה שם עידוד מטורף. משחק שאקח איתי תמיד"
עצה לברק בכר: לתכנן את העונה הבאה
"הכול התחיל מהקיץ" מנתח צור את חוסר ההצלחה בעונה הנוכחית, "נעשו שם טעויות. החתמות פזיזות, שחרורים מיותרים. דברים נעשו תחת לחץ. אמרו: 'ננסה להציל את המצב לפני שהסירה תטבע' ואז היה קשה להחזיר את הגלגל אחורה. ברגע שנעשו טעויות – היה קשה לכפר עלייהן. הפנים צריכות להיות היום לכיוון כרטיס לאירופה, אולי ההצלחה בגביע. זה מבאס, אף אחד לא ציפה להיות 20 הפרש ממכבי תל אביב בינואר"
אם היית ברק בכר – מה היית עושה כיום?
"מקצועית? הייתי מכין את הקבוצה לשנה הבאה. בחלון הזה של ינואר. עושה את החושבים איך אני בונה לשנה הבאה, ללא בלאגן בקיץ. שנגיע למצב שיוצאים מחנה אימון והופ העונה מתחילה. אולי באמצע החתמה של גג שחקן-שניים, אבל לא התוהו ובוהו שהיה בקיץ האחרון. הייתי ממליץ גם לשחרר שחקנים שפחות מתאימים למערכת וכמובן ללכת על הגביע בכול הכוח. ביום שלישי יש לנו משחק מאוד חשוב, כי הפסד יכול באמת לגמור את העונה הזאת"
מה יכול לגרום לי לוותר על הקבוצה? כלום
צור בן ה-32 הוא אדם צנוע. למרות שאנחנו מקיימים את הראיון על רקע העובדה שמאות בחרו בו בתואר 'אוהד השנה', נדמה כי הוא לא מבין מדוע רואים אותו כנבדל מאחרים. בסוף השבוע שעבר קיבל תעודת הצטיינות במקום עבודתו, מפעל 'עוף הנגב', ונראה שגם שם לא הבין לעומק למה דווקא הוא זכה בתואר ולא אחרים.
גם כשאני שואל על תחביביו, צור עונה: "כמו כולם" ואז מפרט: "אני אוהב לשחק בסוני, לצאת עם חברים. אוהב להתאמן וכמובן לקחת חלק באירועים משמחים. למזלי יוצא לי להשתתף בהמון אירועים ולשמח המון אנשים ובע"ה בקרוב יחזירו לי בשמחות. כמובן שתמיד חשוב לצחוק, לחייך ולהיות חיובי"
כמה משחקים של הפועל באר שבע פספסת בשנים האחרונות?
"אף משחק. לא רק בשנים האחרונות, מדובר בעשור ומעלה. בחוץ לארץ כן, אבל בארץ? שום משחק. הייתי בכל המשחקים, כולל גביע הטוטו ומפגשי גומלין לא-רלוונטיים בגביע המדינה. אם אפספס משחק זה רק בגלל, לא עלינו, מצב בריאותי מאד לא טוב או אירוע מצער שהתרחש"
מה יכול לגרום לאבי צור להגיד אני מרים ידיים מהפועל באר שבע?
"לא חושב שיש משהו כזה. אתה יכול להחליף כל דבר בחיים, אבל קבוצת כדורגל? אי אפשר. איך שנגמר משחק – אני כבר סופר את השניות למשחק הבא. אני מוכן על כל שלוש אליפויות לא לקחת את הרביעית. השנה זה מבחן חשוב לקהל. אוהד נמדד ברגעים האלה, לא כשהכול זורם והכול אש. גם כשאנחנו בקרקעית ובקאנטים צריך לבוא ולעודד"
לסיום, צור מודה למצביעים שבחרו בו: "כבוד גדול. ממש גאווה. זה מילא אותי. ההערכה וההוקרה זה לא משהו שמובן אליו. זה רק להגיד לכם תודה. כשאנשים מעריכים את התרומה שלך והכול מתוגמל – זה דבר אדיר. אני מודה לכם"
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
