"הפשיטו אותי 3-4 גברים, שבתור נערה בת 14 זה לא הדבר הכי קל"

כתבתו של ויקו אטואן, שפורסמה בשבוע האחרון במהדורת חדשות השבת בערוץ הראשון, חושפת מקרים מזעזעים של התעללות והשפלות שחוו מספר מטופלות שאושפזו בעבר במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. הבנות, שהחליטו כי הגיע הזמן לשבור שתיקה כדי למנוע המשך התעללות במטופלות נוספות, מספרות על מקרים קשים של פגיעות, ביניהם קשירות למיטות, מתן זריקות באופן אלים והחמור שבהם- הפשטת המאושפזות הצעירות בכוח אל מול האחים הנמצאים במרכז. המטופלות ברובן מעידות כי לאורך כל שהותן במרכז, כמעט ולא סופקו להם טיפולים פסיכולוגיים, למעט מקרים בודדים בהן נפגשו המטופלות עם פסיכולוג רק פעם אחת, וכי כל הטיפול מושתת בעצם על מתן כדורים וזריקות הרגעה.

הבנות מעידות כי הן נכנסו לאשפוז עם מצוקה נפשית קלה אך יצאו משם עם נזק נפשי חמור בהרבה. תמרה (שם בדוי), שאושפזה בגיל 11 וחצי במרכז לאחר שניסתה להתאבד בעקבות מות אביה, מספרת על מקרה קשה שחוותה: "היא תפסה לי חתיכה מהשיער ופשוט גררה אותי. התנגדתי כי לא רציתי שהם יוציאו אותי ערומה במחלקה. הם הזמינו אחים שפשוט תפסו לי את היד ועיקמו לי אותה מאחורי הגב. האחות תפסה לי את השיער ומשכה אותי אחורה. הם קיפלו אותי באוויר, הידיים שלי היו מאחורי הגב, הרימו אותי מהבטן. אחת האחיות שהייתה שם דחפה לי לתוך הפה גרביים כדי לסתום לי את הפה מהצרחות".

במקרים בהן מטופלות הביעו התנגדות לטיפול שניתן להן, הצוות הרפואי היה קושר אותן למיטות בכוח, על מנת לא לאפשר להן תזוזה כלל. "זו אחת הקשירות הכי קשות שהיו לי שמה. כמובן שהתנגדתי לקשירה, כי שוב, לא עשיתי כלום לאף אחד. הם החליטו שבגלל שהתנגדתי, אז שהם מביאים עליי 3 או 4 גברים, אני לא זוכרת. ואז הפשיטו אותי 3-4 גברים, שבתור נערה בת 14 זה לא הדבר הכי קל- להתפשט מול גברים" סיפרה סיגל (שם בדוי) בבכי על המקרה בו הפשיטו אותה אחים גברים במרכז.

כמו כן, המטופלות דיווחו גם על מקרים בהן חוו השפלות מילוליות מצד הצוות המטפל. "תראי איזה שמנה את, איזה בבונית את, תראי איזה גמדה את, איזה מכוערת את", ציטטה תמרה את ההערות שספגה מהאחיות שבצוות הרפואי. "אלה שאמורות לבוא ולעזור לי, לשבת ולדבר איתי... במקום זה אני חטפתי אגרוף אחרי אגרוף".

יעקב סיבוני, עובד לשעבר במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בעל ותק של כ-25 במרכז, מספר כי גם הוא היה עד למקרים קשים, אותם הוא מתקשה לשכוח עד היום. "הם עברו התעללות קשה מאוד" הוא מספר.

על הרגע בו יצאה תמרה מהמרכז לבריאות הנפש, היא ספרת כי זה היה מעין רגע של שחרור, לאחר שבמשך חודשים רבים חשה כי היא משוגעת ומתוסכלת. "הסתובבתי, הסתכלתי על הדלתות ואמרתי לעצמי- 'לכאן את לא חוזרת, לא משנה מה המצב הנפשי שתהיי בו- את לא תדרכי עם הרגליים שלך במקום הזה!'". מאז, השאירו הבנות את התחושות הקשות מאחור, מתמודדות כל אחת בנפרד עם המחלות שנשארו עמן, אך נלחמות יחד למען המטופלות האחרות, שעדיין מאושפזות במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע.

תגובת משרד הבריאות: "ההגבלות בבית החולים נעשות על פי חוק, אך ורק במקרים קיצוניים של סיכון החולה וסביבתו ולצורך טיפול רפואי. מסיבות בטיחות וסיכון חיי החולה (הימצאות של חפצים חדים), נאלץ הצוות הרפואי לבקש מהמטופל ללבוש פיג'מה בנוכחות איש צוות מאותו מגדר. במקרים שבהם המטופל במצב נפשי סוער ואלים, שוהים בחדר כמה אנשי צוות, לעיתים גם אחים שזה מקצועם. המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע זכה לפני כשבוע בפרס הראשון מטעם נציבות שירות המדינה על פועלו להפחתת ההגבלות ושיפור חוויית המאושפז ושביעות הרצון".

 ויקו אטואן חושף בפעם הראשונה את העדויות הקשות. חדשות השבת, הערוץ הראשון.