"היא נכנסה לבניין ולא שבה": 30 שנה לפיגוע הנוראי בארגנטינה והקשר הבאר שבעי

היום (18.7, יום חמישי) יערך בשכונה ט' בב"ש טקס לציון 30 שנים לפיגוע הנורא בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (אמי"ה), שבארגנטינה, שגבה את חייהם של 85 בני אדם וגרם לפציעתם של 330 אחרים. הפיגוע הנורא שהתרחש ב- 18 ביולי 1994, בוצע ע"י אירן וחיזבאללה, והיה תגובת נקם בעקבות החלטת ארגנטינה לחזור בה מעסקת שיתוף פעולה גרעיני עם טהראן. אריאל פורטנוי, תושב ב"ש, שאיבד את אחותו הבכורה באותו פיגוע אכזרי, מחזיר אותנו אחורה לאותו אירוע קשה ששינה את חייו וחיי משפחתו לעד.

אריאל פורטנוי, תושב העיר ב"ש, עלה ארצה לפני שנים רבות, אך אירוע אחד שקרה לפני 30 שנה אי שם בבואנוס איירס בירת ארגנטינה, נחרט בזכרונו ומלווה אותו בליבו ובמחשבותיו עד עצם היום הזה. אריאל גדל בבית ביחד עם שתי אחיות נוספות והוא האח הקטן מבין שלושתם. משפחתו מגיעה מהעיר קונקורדיה, שבארגנטינה, שידועה בעיקר כתחנת מעבר בדרך שבין בואנוס איירס או חופי אורגוואי למפלי האיגואסו שבצפון. 

הפיגוע ב-1994, בו נהרגה אחותו הבכורה של אריאל, סילביה פורטנוי ז"ל, כשהיא בת 25 בלבד, התרחש בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (אמי"ה) שבארגנטינה, שהיה המקום שטיפל בכל ענייני הקהילה היהודית: החל מסיוע בחיפוש עבודה, סיוע בעלייה ארצה, וגם בכל הקשור לקבורה של יהודים. לאחר שנקבע לסילביה תאריך עלייה ארצה, החליטה סילבייה טרם עלייתה לנסוע לבואונוס איירס וללון אצל דודתה, בכדי לחפש עבודה למשך החודשיים שנותרו לה בארגנטינה, ולצורך כך פנתה לעזרתם של אמי"ה.

אריאל: "לאחותי הבכורה, סילביה אינס פורטנוי, כבר נקבע תאריך עלייה ארצה, אך לרוע המזל היא הגיעה לבניין הקהילה היהודית בדיוק ביום בו התרחש הפיגוע הנוראי".

כיצד נודע לכם לראשונה שסילביה הייתה באיזור בו התרחש הפיגוע?

"לפי מה שסיפרה לנו דודתי שהתגוררה בזמנו בבואנוס איירס ושאצלה שהתה סילביה בזמנו, סילביה הלכה ביום הפיגוע לשכונת אונסה שבבואנוס איירס בכדי להסדיר את סוגיית עלייתה ארצה. להבנתנו היא הייתה צריכה לפגוש שם שליח, ובגלל שהיא לא מצאה אותו היא החליטה להיכנס לבניין של אמי"ה, ככל הנראה בכדי שיסייעו לה בכך".

"באותו יום בו התרחש הפיגוע הייתי נער בסביבות גיל 14-16. ראינו בטלוויזיה שמדברים על הפיגוע, והתחושה של הוריי הייתה שלסילביה קרה משהו. לאחר ששמענו על הפיגוע ולאחר שיחה עם דודתנו שאימתה את חששותינו שסילביה אכן נסעה לאזור, לקחנו את הרכב הפרטי שלנו ונסענו אני הוריי ואחותי האמצעית לבואנוס איירס, זאת בכדי לחפש את סילביה. בהמשך נסענו גם אל גם שכונת אונסה, שזה המקום אליו נאמר לנו שסילביה הלכה".

מתי הצלחתם לאתר את גופתה של סילביה ז"ל?

"הגענו למקום הפיגוע, שם היה מרכז קליטה שריכז את כל הנפגעים. המחזה במקום היה סוריאליסטי- כל הבניין הענקי של אמי"ה קרס מעוצמת הפיצוץ. הצבא הגיע למקום מצוייד בכלבי גישוש בכדי לחפש את האנשים מתחת להריסות. חיפשנו אותה מעל לשבוע, ולאחר שמצאו את גופתה, זיהנו אותה בוודאות באמצעות סימני היכר ייחודיים שהיו על גופה. ממה שידוע לי, ככל הנראה סילביה הייתה במדרגות כשהבניין הענקי התמוטט עליה, מה שהיקשה על איתורה".

"אחותי קבורה בעיר ממנה מגיעה משפחתנו- קונקורדיה. נסענו בעבר אבי ז"ל אני ואימי בכדי לפקוד את קברה. רצינו מאוד לנסות ולהביא את גופתה של סילביה לקבורה בארץ, אך העלויות הגבוהות שהיו כרוכות בכך הניאו אותנו מלעשות כן".

כיצד השפיע הפיגוע והאובדן של סילביה עליך ועל משפחתך?

"היינו בשוק טוטאלי לאחר אותו פיגוע, שהגיע שנתיים לאחר פיגוע אחר שהתרחש בבניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס בו נהרגו 29 בני אדם ונפצעו 242. לאחר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית נוצרה אווירה בקרב חברי הקהילה שיהודים לא כל כך רצויים".

"עקב התחושות הלא פשוטות הללו לאחר הפיגוע, החליטה משפחתי לעלות ארצה בסוף שנת 2002. הבנו שאין כמו בארץ. לאחר הפיגוע הדברים לא היו אותו הדבר- כל האווירה השתנתה, תחושת הביטחון נפגעה, והרגשנו זרים בארצנו. אנטישמיות תמיד הייתה בארגנטינה, והיו סיבות אחרות שגרמו לנו לעשות עלייה, אך התחושות שחשנו לאחר אותו פיגוע הן בעיקר אלה שגרמו לנו לעלות ארצה".

מה אתה זוכר מסילביה? אלו יחסים היו ביניכם?

"היה בינינו הפרש גילאים של 8-9 שנים. סילביה הייתה אחות מאוד טובה שאהבתי מאוד והיא אהבה אותי ושמרה עליי. היא הייתה טיפוס מאוד חברתי שהיה מוקף תמיד בחברים. זכורים לי בעיקר ימי ההולדת של סילביה שנערכו בביתנו ושבהמלכם הגיעו מלא מחבריה לחגוג לה. זכורים לי בעיקר מסיבת בת המצווה של סילביה בגיל 12 ומסיבה גדולה שערכה בגיל 15- בארגנטינה יש מנהג ולפיו בגיל 15 ילדות הופכות לנערות, מאורע שנהוג לציין בחגיגה גדולה".

"לאחר סיום התיכון, בגיל 18, אחותי עברה לגור בבואנוס איירס שם למדה קורס קוסמטיקאית. היא עברה לשם וגרה ביחד עם אחותי האמצעית שלמדה פרופסורה בספורט. סילביה שהתה שם עד גיל 21-22. בתקופת שהותה בבואנוס איירס התראינו פחות, אך אני זוכר בתור ילד שהיינו נוסעים אני והוריי לבאונוס איירס לדירה בה התגוררה סילביה במהלך תקופת לימודיה בכדי לבקר אותה. בהמשך, חזרה סילביה לעיר הולדתנו- קונקורדיה, שם פתחה במחסן שבשטח ביתנו קליניקה לקוסמטיקה. היא עבדה בקליניקה בערך שלוש שנים, עד שהחליטה כאמור, לעלות ארצה בסביבות גיל 25".

כיצד במשפחה מנציחים את זכרה של סילביה?

"בכל שנה נערך בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס טקס לזכר הנרצחים ובנוסף גם פרוייקטים שונים ומגוונים שמנציחים את אלו מהקהילה שנרצחו באותו פיגוע מתועב. בעבר הנציחו גם את אחותי באמצעות גלריה אינטרנטית שכללה את דיוקנה וסיפורה האישי. מעבר לכך, מידי שנה אני נוהג לפקוד את האנדרטה לזכר נרצחי הפיגוע שבשכונה ט', והמשפחה שנותרה בארגנטינה הולכת לטקסים שנערכים לזכר הנרצחים. מה שאנחנו מבקשים הוא שיעשה צדק, ושלא יישכחו את אלה שנפלו".

בחודש אפריל האחרון, קבע בית המשפט של ארגנטינה לערעורים פליליים כי הפיגועים בשגרירות ישראל ב-1992 ובבניין הקהילה היהודית אמי"ה בבואנוס איירס ב-1994 בוצעו במימון ובתמיכה איראנית, במה שהקהילה היהודית בארגנטינה כינתה "החלטה היסטורית". בהחלטה הודגש כי חיזבאללה ביצע את הפיגועים, ואיראן כונתה "מדינת טרור". בנוסף, הפיגוע בבניין הקהילה היהודית תואר בפסק הדין כפשע נגד האנושות.