''ניצול מחפיר של מעמדו'': בעל מפעל הורשע בהטרדה מינית של אישה עם מוגבלות

בית המשפט העליון דחה היום (רביעי) את בקשתו של אלי דדון לערער על עונשו, ובכך נותר על כנו גזר הדין שניתן לו – 32 חודשי מאסר בפועל. דדון, שהיה מנהל מפעל המעסיק אנשים עם מוגבלויות, הורשע בביצוע עבירות מין חמורות כלפי אחת העובדות במקום, צעירה הלוקה בשיתוק מוחין.

על פי כתב האישום, דדון ניצל את מעמדו כמנהל כדי לפגוע מינית בעובדת שהייתה תחת אחריותו. בית המשפט קבע כי הוא הפעיל עליה מניפולציות רגשיות, לחץ עליה לשלוח לו תמונות אינטימיות ואף נגע בה ללא הסכמתה במהלך שעות העבודה. בנוסף, הוא הוביל אותה לביתו, שם ביצע בה מעשים מיניים חמורים תוך שהוא מוודא כי אימה אינה יודעת על מקום הימצאה. מעבר לכך, דדון ניסה לטשטש את עקבותיו ולהסתיר את המעשים, כאשר הורה למתלוננת למחוק את ההתכתבויות ביניהם ואף איים עליה שלא תספר על המתרחש. כאשר לבסוף החליטה לחשוף את הפרשה בפני אימה, הוא איים עליה כי אם תנסה "להפיל אותו" הוא "יפיל אותה פי שניים".

בית משפט השלום הרשיע את דדון בשורה של עבירות מין חמורות, בהן בעילה אסורה בהסכמה, ניסיון לבעילה אסורה, מעשים מגונים תוך ניצול יחסי מרות, הטרדה מינית והתנכלות, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. השופטים הדגישו כי מדובר בניצול בוטה ומכוון של מעמדו כמעסיק ושל המוגבלות שממנה סבלה המתלוננת.

בגזר הדין, ציין בית המשפט כי "הנאשם ניצל באופן מניפולטיבי את מצבה של המתלוננת כדי לספק את דחפיו המיניים, תוך ביזויה ופגיעה באוטונומיה שלה". כמו כן, צוין כי דדון לא הביע חרטה לאורך ההליך כולו ואף ניסה לטעון כי לא היה מודע למוגבלותה – טענה שנדחתה מכל וכל. בית המשפט גזר עליו 32 חודשי מאסר בפועל, עונש שנמצא בטווח הענישה ההולם לעבירות מסוג זה.

המחוזי דחה את הערעור: "הניצול המחפיר מצדיק עונש מוחשי"

דדון ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך ערעורו נדחה על הסף. שופטי המחוזי הדגישו כי הכרעת הדין מבוססת היטב על ראיות מוצקות ועדויות מהימנות, ובעיקר על עדותה של המתלוננת, שהייתה "ברורה, עקבית ומכמירת לב". גם גזר הדין נותר בעינו, תוך שהשופטים מציינים כי "הניצול המחפיר של מעמדו ושל מצבה של המתלוננת מצדיקים עונש מוחשי שיבטא את חומרת המעשים ואת הפגיעה הקשה בערכים המוגנים". כמו כן, נדחתה טענתו של דדון כי מצבו הבריאותי מצריך הקלה בעונשו – כאשר נקבע כי נתון זה כבר נלקח בחשבון בגזירת העונש, וכי לולא כן, העונש היה חמור אף יותר.

העליון שם סוף לניסיונות ההקלה: "העונש שנגזר עליו קל יחסית"

לאחר שנכשל בבית המשפט המחוזי, הגיש דדון בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בתקווה להמתקת עונשו. בין היתר, הוא טען כי בשל מצבו הבריאותי, משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות, יש מקום להפחית מעונשו.

אלא שהעליון דחה את הבקשה על הסף, תוך שהוא מציין כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים, וכי דדון לא הצביע על שיקול מהותי המצדיק דיון נוסף בעניינו. יתרה מזאת, השופטים קבעו כי אין מקום להפחית את עונשו, ואף ציינו כי מדובר בעונש מקל יחסית, בהתחשב בחומרת העבירות. בפסק הדין נכתב כי "מן הראוי שהמסר שיצא מבית המשפט יהיה חד וברור – מי שמנצל את מוגבלות זולתו ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, אף מעבר לעונש שהוטל בענייננו".

כעת, לאחר שערעורו נדחה בשלוש ערכאות, יחל דדון לרצות את עונשו, כאשר כל ניסיונותיו להפחית ממנו כשלו.