מתיחות בין הוותיקים לסטודנטים בב"ש: "שכנים נאלצו להשפריץ לעברם מים"

נדמה כי מזה תקופה ארוכה קיימת מתיחות בין סטודנטים לתושבי שכונה ב' הוותיקים, שהגיעה לשיאה ביום ירושלים האחרון.

ביום שלישי האחרון (4.6), צויין ברחבי הארץ יום ירושלים. רבים חגגו את החג הלאומי שמציין את אירוע איחוד העיר החשובה ביותר לדת היהודית, תחת ריבונות ישראל במלחמת ששת הימים. אך לדבריהם של מספר וותיקי שכונה ב' בב"ש עימם שוחחנו, החגיגות בשכונה השנה היו מוגזמות יתר על המידה, כשלדבריהם ברחוב חז"ל שבשכונה, נערכו לציון המאורע לפחות שתי מסיבות בבתים פרטיים, שכללו בין השאר מוזיקה שהושמעה עד השעות הקטנות של הלילה והגיעה לעוצמה ששיבשה את שיגרת חייהם של התושבים במקום.

ב"ש הפכה בשנים האחרונות ללוקיישן אטרקטיבי מאוד לצעירים מרחבי הארץ שמחפשים לרכוש השכלה גבוהה ועל הדרך לחוות את ההווי הייחודי שמציעה העיר לסטודנטים שבה: מוסדות אקדמיים נחשבים, מגוון מקומות בילוי סטודנטיאליים, בתוספת הויי חברתי, מציעים כולם חוויה סטודנטיאלית ייחודית. לאור זאת נוהרים אל העיר מידי שנה אלפי סטודנטים, מה שהוביל להפיכתן של כמה מן השכונות שבה לשכונות סטודנטיאליות של ממש, בהן רחובות מסויימים מכילים ריכוז גדול של סטודנטים וסטודנטיות שגרים יחדיו, וליצירת הווי סטודנטיאלי משותף וסדר יום סטודנטיאלי למרחב כולו.

בין השכונות שהפכו למבוקשות במיוחד למגורים ע"י הסטודנטים, בעיקר בשל קרבתן לקמפוס אוניברסיטת בן גוריון, ניתן למנות את שכונות ב', ג', ד' ושכונה ו', שהאיזורים המבוקשים ביותר בהן ע"י סטודנטים, הם אלה המכילים מגוון רחב של מקומת בילוי סטודנטיאליים ומאופיינים בהווי ואווירה סטודנטיאליים. בין הרחובות המועדפים על הסטודנטים ניתן למצוא את אברהם אבינו, רינגלבלום, ביאליק וטשרניחובסקי. כך למשל רחוב רינגלבלום בשכונת ד' מזרח, שנמצא כ-2 דקות הליכה משער הכניסה האחורי לאוניברסיטה ומהווה את אחד משדרות הברים העמוסות בעיר, הינו מיקום מושלם לסטודנט הממוצע, שיכול במרחק הליכה למצוא מגוון מקומות בילוי.

חשוב להדגיש כי לנוכחות קהילות סטודנטיאליות בעיר יש בתורה גם השלכות חיוביות על השכונות הללו, והסטודנטים הצעירים תורמים לכך שייתבצעו בשכונות הללו לא מעט פרויקטים ויוזמות חשובות לשיפור נראות השכונות ואיכות החיים בהן ואף עוזרים לא פעם לתושבים הוותיקים. אך יחד עם זאת נדמה שהשינוי הכה מהותי בהווי של השכונות הללו, הביא לפגיעה מסויימת בסדר היום של אוכלוסיות אחרות באותן השכונות, שלעיתים צריכהן נדחקים הצידה.

כך למשל עלו בשנים האחרונות טענות לפיהן תושבים וותיקים מתקשים למצוא דירות באיזורי הביקוש הסטודנטיאלים בשכונות הוותיקות, זאת בעיקר בשל העדפתם של בעלי דירות במקומות הללו להשכיר את דירותיהם לסטודנטים, שלרוב היו מוכנים לשלם מחירים שגבוהים ממחירי השוק בשל האטרקטיביות של איזורים אלה בעבורם.

כל זה הביא לכך שתושבים וותיקים שרצו לגור בליבת העיר, בשל קירבתה לשלל מוסדות ציבוריים הנותנים שירותים לתושב (בנק, קופות חולים, דואר וכד'), לא יכלו להרשות זאת לעצמם לאור המחירים המופרזים, וגם כאמור בעקבות העדפה ברורה מצד בעלי דירות להשכיר את דירתם לסטודנטים. לאור זאת, רבים מן התושבים הוותיקים נאלצו להתפשר ולגור במקומות שמרוחקים משמעותית ממרכז העיר.

מלבד זאת, עלו טענות כי לא מתבצעים די פרויקטים של פינוי בינוי בשכונות הישנות, שמאופיינות בריכוז גבוה של סטונדטים, שבעבורם נושאים כמו פיתוח השכונות פחות מהותי, שכן רובם מסיימים את לימודיהם ועוזבים את העיר. לאור זאת נדמה שלא היה תמריץ לבעלי הדירות בשכונות הללו להתאגד לשם קידום סוגיית פינוי בינוי מול המנהלת להתחדשות עירונית.

אך מלבד כל אלה נדמה שנוכחותם המשמעותית של סטודנטים בשכונות מסויימות, מביאה לכך שלעיתים סדר היום של תושבי השכונה הוותיקים יידחק הצידה, כפי שמעידים תושבי רחוב חז"ל שבשכונה ב'. לדבריהם של תושבי השכונה, ביום ירושלים האחרון נערכו ברחוב מספר מסיבות, שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה ושעוצמת המוזיקה שהושמעה בהן הייתה חריגה ובלתי נסבלת, כזו שהביאה לפגיעה קשה בשיגרת חייהם של תושבי המקום.

טובה, תושבת רחוב חז"ל עימה שוחחנו מספרת: "ביום ירושלים האחרון, למרות שסגרתי את כל החלונות בביתי, נאלצתי לשמוע רעש נוראי ועוצמתי שנשמע היטב בכל רחבי הבית. צלילי המוסיקה והבומים הגיעו ממספר מסיבות שנערכו ברחוב והיו בעוצמות נוראיות. הרעשים היו כה חזקים עד שלא הצלחתי למצוא פינה שקטה אחת בבית- הרגשתי שהגוף שלי קורס ושאני הולכת למות".

שוש תושבת נוספת המתגוררת ברחוב חז"ל כבר 18 שנה מעידה בשיחה שערכנו עימה כי: "ביום ירושלים האחרון המצב היה בלתי נסבל והרעש הגיע משני כיוונים, כלומר שתי חצרות- אחת ליד השנייה. שכנים התקשרו למשטרה ובשעה שלוש לפנות בוקר המשטרה הגיעה ועצרה את הסיפור. ככל שהאיזורים מסביב הופכים לכאלה בהם יש יותר דירות להשכרה, המצב רק מחמיר". 

תושבים נוספים בב"ש מעידים על הרעשים המוגזמים ביום ירושלים האחרון ברחבי העיר. כך למשל מספר א' תושב העיר: "המסיבות שנערכו בשלושה מוקדים שהקיפו את כל הבניין שלי ביום ירושלים היו הלילה הכי נוראי שעברתי. הרגשתי שוב ב-7.10, הבאס של הרמקול הפך לי את הבטן והרגשתי שאני עומד להתעלף. לקחתי כדור לוריוואן כדי להצליח לנשום. לשמוח ולחגוג זה דבר אחד ולהרוס לכל מי שסביבכם את הלילה והיום שאחרי זה דבר אחר". גם סלאביק, תושב העיר,  טוען כי הרעשים מן המסיבות בעיר באותו היום היו מוגזמים: "לאור הווליום העוצמתי של המסיבות ביום ירושלים, ניסיתי לשים אטמי אוזניים שלא עזרו במיוחד, בייחוד כשהרעשים מגיעים ממרחק של שני רחובות ממך".

המסיבות באותו יום הן רק דוגמא אחת למתיחות הקיימת ביחסיהם של הסטודנטים לאנשי השכונה הוותיקים, שלטענתם מסיבות רועשות וצורמות עד אור הבוקר נערכות אחת לתקופה מסויימת: "מסיבות כאלה נערכות בשכונה בכל זמן ש"מותר להם" לעשות מסיבות עד אור הבוקר (יש כמה מועדים כאלה בשנה ועוד ימים אחרים פה ושם). יש כאלה ששכרו בית עם חצר גדולה והם גובים כסף בכניסה ומוכרים אלכוהול. זה ממש עסק בתוך מרחב המגורים שלנו", מספרת טובה, שמוסיפה: "אנחנו שכונת מגורים ולא איזור תעשייה".

אז למה למעשה הכוונה "בכל מועד שמותר להם"? תקנות הרעש קובעות הגבלות על רעש באיזורי מגורים בכל ימות השנה בין השעות 14:00 ל-16:00 ובין השעות 23:00 ל-07:00 למחרת, ובימי מנוחה, כאשר האיסור על רעש מתייחס לכמה סוגי רעשים: "לא ישיר אדם, לא יקים צעקה ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו, טלויזיה, וידאו, פטיפון, רשם קול, מגביר קול או מכשיר כיוצא באלה".

אך מסתבר כי ישנם מועדים וימים מיוחדים שבהם ההגבלות על מניעת רעש לא תקפות, ושבהם מותר הלכה למעשה לבצע חגיגה או שמחה גם בשעות ובימים האסורים בחוק הנ"ל. בין המועדים הללו ניתן למצוא את יום העצמאות, ליל פורים, ליל יום ירושלים, ליל המימונה וליל ל"ג בעומר או כל אירוע ציבורי ("אירוע ציבורי" – אירוע המיועד לפעילויות חינוך, תרבות, ספורט או דת), שראש העיר אישר מראש ובכתב, אשר יתקיים עד השעה 01:00 בלילה ולא יותר מתשעה אירועים כאלה בשנה נוסף על המועדים המיוחדים. אחד הנימוקים לסייגים בחוק גורס כי בימים הנ"ל מקובל גם כך לקיים חגיגות אחרי השעה 23:00 בלילה, ולכן זה רק טבעי שיתירו זאת. 

טובה: "הפכו את הבתים במרחב המגורים של וותיקי השכונה לפאבים והתחושה היא שפלשו לתוך מרחב המגורים שלי. התופעה מתרחשת בעיקר באיזורים שבהם גרים סטודנטים".

ולמרות הכל נדמה שהרעש עדיין אמור להיות בגבולות הטעם הטוב ובעוצמות סבירות, שכן רעש חזק יתר על המידה עשוי להיות בלתי נסבל ולשבש את חיי התושבים, ומעבר לרף מסויים אף עשוי לגרום לנזקים לשמיעה. נדמה כי הרעשים חורגים מגבולות הטעם הטוב שכן הם נשמעים היטב בבתיהם של התושבים ופוגמים באיכות חייהם.

מבלי לעסוק בשאלת חוקיות המסיבות בבתים הפרטיים, שעפ"י העדויות נערכות כמסיבות לכל דבר ועיניין עם תשלום בכניסה, אלכוהול, מוזיקה ומוזמנים, ולבטח מצריכות אישורים כאלה ואחרים, אכן ניתן להסכים שחשוב לאפשר לאנשים לשמוח וליהנות, אך למרות שהחוקים מאפשרים לילה מותר ברעש ללא הגבלת שעות הלכה למעשה בימים מסויימים, גם כאן צריך שנדע בתור חברה מהם הגבולות, תוך הבעת סולידריות ואנושיות שמבטאות התחשבות בתושבי השכונה שייתכן ומנסים לנהל שיגרת חיים: בין אם כאלה שצריכים לישון ולקום לעבודה, בין אם משפחות עם ילדים ובין אם אנשים מבוגרים.

ואולם לדבריהם של תושבי השכונה, מסתבר שהמסיבות לא מתקיימות רק באותם מועדים המותרים בחוק והפכו לדבר שבשיגרה, כפי שמעידים תושבים המתגוררים ברחוב חז"ל.

שוש תושבת רחוב חז"ל מעידה כי: "מסיבה שכזו נערכת בחצרות בתיהם המושכרים של הסטודנטים אחת לתקופה מסויימת. זה יכול להיות פעם בחודש או חודש וחצי ובבתים שונים, בצורה כזו שמרעידה את כל הרחוב ומורגשת היטב בתוך בתי התושבים, שכן אין המסיבות נערכות במקום מרוחק אלא ממש בסמוך לבתי התושבים. הרעש הבלתי נסבל משבש את שיגרת חיי תושבי השכונה ויוצר חוסר מנוחה וסבל רב ביום שלמחרת בעבור האוכלוסייה המבוגרת שמתגוררת במקום וצריכה בין היתר לצאת ולעבוד ביום שלמחרת, אשר יכולתה לעשות כן נפגעת משמעותית לאור המצב. כל הסיפור נמשך כבר מספר שנים ואנחנו נאלצים לחיות לצידו". 

"זה מגיע לעיתים למצבים לא נעימים כאשר שכנים נאלצים לצאת ולהשפריץ מים לעבר חצרות הבתים בהן מתקיימות המסיבות בכדי שאלה יפסיקו את הרעש הנוראי ואין כל סיבה שזה יגיע לכדי כך והיה ראוי שיהיו גבולות".

בהקשר הזה מציינת טובה, כי גם כשהמסיבות נערכות במהלך השנה ובשעות סבירות יותר, גם אז הרעשים עשויים להגיע לעוצמות נוראיות: "גם כשהמסיבות נערכות בשעות יותר סבירות, מ-19:00-23:00 למשל, הן עדיין נערכות בעוצמות נוראיות שאי אפשר להתעלם מהן ושסגירה של חלונות הבית לא ממש עוזרת ואנו פשוט נאלצים לסבול. ואולם אז הנחמה היא שהמסיבות נפסקות מתישהו ולא גולשות אל עבר הלילה. אך שלא יהיה ספק: אני אוהבת את הסטודנטים והם רצויים פה, פשוט לטעמי צריך לחפש דרך אל ליבם בכדי שימצאו דרך לקיים שיגרת חיים בצורה שמתחשבת בסובבים אותם".

טובה: "יש קונפליקט בין תושבי השכונה הוותיקים לסטודנטים שמגיעים לגור פה. יש מי שלא מבין שיש פה את וותיקי השכונה שהולכים לישון מוקדם יחסית. אותם סטודנטים הופכים את החצרות לאולמות מסיבות ולפאבים ודורשים תשלום בכניסה. אילולא הבומים שיוצאים מהמסיבות האלה זה היה פחות מפריע לנו, אך במצב הקיים הוותיקים הפכו לשבויים שלהם. יש כאן תופעה חברתית נוראית".

אך לדבריה של שוש נדמה כי התנהלות תושבי השכונה המבטאת חוסר התחשבות איננה קשורה רק לקיומן של מסיבות: "כך למשל ישנם אנשים שעושים על האש כאשר ריח העשן שיוצא ממנה מגיע לבתים הסמוכים בצורה שפוגמת באיכות חיי תושבי המקום, או מישהו שמשתמש במקדחה ובמסור בימי מנוחה מה שמפריע מאוד לשכנים. אין בעיה שאנשים יחגגו ויבלו ויעשו בבתיהם ככל העולה על רוחם, אך הכל צריך להיעשות בגבולות הטעם הטוב בשעות המקובלות ובעוצמות סבירות, תוך התחשבות בשכנים שמסביב". 

אך מלבד המסיבות הרועשות המשבשות את שגרת חייהם של התושבים, שימוש במקדחות בימי מנוחה וצליית בשר בצורה שפוגעת בתושבים שמסביב, לטענתה של שוש התושבים הוותיקים נפגעים בהיביטים נוספים: "כבר כמעט שלא נותרה חנייה לתושבי השכונה הוותיקים. במצב בו לכל סטודנט שמתגורר ברחוב ישנו רכב משלו, וכמה סטודנטים מתגוררים בדירה אחת, נוצר מצב בו לא נותרה חנייה פנוייה בשכונה לדיירים הוותיקים".