ילדי קיבוץ נירים מתגעגעים לבית ומתרגלים לחיים בב"ש
30.09.24 / 11:43
ילדי נירים מציירים את הבית – אחרי האסון הכבד שפקד את קהילת קיבוץ נירים בשביעי באוקטובר ועקירתם מביתם, ילדי וילדות נירים חולמים על הבית שעזבו בסדרת ציורים מרגשת שהפכה לגלויות שנה טובה.
השבת השחורה פגעה קשות בקהילת קיבוץ נירים, כאשר חמישה מתוך חברי הקיבוץ נרצחו וחמישה נוספים נחטפו. בטרם הבינו מה קורה סביבם ומה חומרת האסון שפקד אותם – פונו כלל התושבים לבאר שבע ופה מתגוררים כעת, אבל בכל הזמן שעבר מאז ועד היום, הם חושבים על תקומה, על חזרה לשגרה, על הבית שעזבו ומשתוקקים לחזור אליו.
במהלך השנה החולפת, נאלץ הדור הצעיר של הקיבוץ לעכל וללמוד את המציאות החדשה שנכפתה עליהם, תוך התמודדויות מורכבות עם השינויים, המרחק, האובדן והחוסר שהביאה איתה מלחמת 'חרבות ברזל', אשר עדיין נמשכת גם בזמן כתיבת שורות אלה שברקע ממשיכים לחלום ולפעול לחזרה הביתה לנירים.
יוזמה מקסימה של חברי נירים הביאה את ילדי שכבות א'-ו' של הקיבוץ לצייר את הבית, את הסמלים והזיכרונות שמהווים עבורם עוגן הרחק מהבית הזמני בבאר שבע. הגלויות יחולקו לקהילה לכבוד ראש השנה, וכן ימכרו במחיר סמלי עבור תרומה לקיבוץ גם הרבה מעבר לחגים – למי שיבחר לתת יד ולקחת חלק.
מבעד לציורים הנפלאים של הילדים אפשר למצוא את הגינה האקולוגית שמרכזת את הפירות והירקות שגידלו בעצמם, את הבריכה כמקום מפגש מרכזי של החברים בקיץ, את הרפת שמזכירה את הריחות של הבית, את השדות שלנצח יסמנו את האויר שפותח את הריאות, את החקלאות שהייתה ותמשיך להיות חלק מרכזי מהקיבוץ, ועוד. בציורים האלה אפשר לראות זיכרונות מאושרים על תקופה שהיתה ועוד תחזור, ולא את ההרס והחורבן שהותירו אחריהם אירועי השבעה באוקטובר.
ביצירתם, סיפקו הילדים מבט של חוסן ותקוה, סמל להמשכיות וחלומות חדשים שיבנו מחדש את החיים בנירים וכעת מבקשים להנכיח את התקווה לכל עם ישראל דרך גלויות ראש השנה שיוכלו לשלוח איש לרעהו ומסמלת את רוח ההתחדשות והתקומה. מאיה ליברמן, מנהלת קהילת נירים מספרת: "ציורי הילדים משקפים זיכרון של ימים טובים ומאושרים מהקיבוץ, אנחנו חייבים לזכור זאת ולשאוף להמשיך ולהיות קהילה מחבקת וצומחת ובית עבורם ועבור כל חברי נירים".
הדס קרלינסקי גרימברג, מנהלת החינוך החברתי בנירים מוסיפה כי "זה היה מרחב מדהים להרגיש בבית, החיוך וההנאה שהייתה לילדים כשהם ציירו - היו זיכרון של ריצה בדשא, בבריכה ופשוט ימים יפים בנירים''.
ומה הילדים עצמם חושבים? איתמר רהב, בן ה-10.5 סיפר "ציירתי את הכלבו של נירים כי אני מתגעגע לקנות בו דברים, להתחבא עם החברים בין המעברים ולרכוב עם אופניים עד לשם". אביגיל הס בת ה-8.5: "אני מתגעגעת לנדנדת סנאי ולקיר טיפוס שבג'ימבורי של הקיבוץ, בגלל זה ציירתי אותם, ובעיקר אני מתגעגעת לילדים הקטנים שהיו באים לשחק שם כל הזמן". אריאל ליברמן, (9, כיתה ד'): "ציירתי את הבריכה כי שם הייתי נפגש עם החברים, היינו שוחים יחד, קופצים, צוללים ואני ממש מתגעגע לזה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
