הלב נשבר: מאות נכחו בהלווייתו של סמ"ר תומר אחימס ז"ל, שגופתו טרם הושבה

לאחר ימים רבים של תפילות וציפייה לשביב מידע - אמש דיווח צה"ל למשפחת אחימס מלהבים, כי בנם תומר, שנחשב לנעדר מאז ה-7.10, למעשה נפל בקרב וגופתו מוחזקת בידי החמאס.

ההודעה על מותו התקבלה בתדהמה בקרב רבים ממכריו ומשפחתו, אשר מוכרת במיוחד בלהבים והדרום. היום אחר הצהריים, ערכה המשפחה, יחד עם חבריו של תומר ונציגים מהצבא - הלוויה לזכרו, ללא גופתו. אחד אחר השני עלו בת זוגתו שי לי, אחיו ואחיותו ואפילו סבו צבי, לספוד ללוחם האמיץ שהציל את קיבוץ נירים.

אחותו של תומר, מאיה ספדה לו בכאב לב – ''תומר שלי, אח שלי הקטן, אח שלי הגיבור. התלבטתי עם לכתוב לך לפני ההלוויה, אבל התעוררתי עם כאב חד בבטן והבנתי שזאת המציאות המרה שמכה בי. ב-3.10 חגגתי יום הולדת, באותו היום ראיתי שיחה שלא נענתה ממך –כשחייגתי בחזרה, מיד ענית לי כשיש רוח חזקה מסביך ואמרת ''מאיה חיים שלי, רציתי להגיד לך מזל טוב ולאחל שההיריון שלך יעבור בקלות''.

''זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו, וארבעה ימים לאחר מכן הגיע היום השחור. התעוררתי אז ושלחתי לך הודעה – ''חיים שלי בלב, תשמור על עצמך''. כל כך קיוויתי שתחזור אליי ותגיד לי ''אני בסדר''.

''כבר 54 ימים שאנחנו עוברי גיהנום. הפכנו למשפחה של חטופים ואתמול הפכנו למשפחה של חלל חטוף. ניסיתי להחזיק בתקווה, להרים את השלטים עם הפנים שלך, לשבת על מדרכות בכיכר החטופים ולצעוק בכל הכוח. כל כך הרבה אנשים התפללו בשבילך שזה יסתיים אחרת. 54 ימים שהחיים רצים לי מול העיניים, זוכרת את עצמי בת 10 בהפסקה בבית הספר – כשאמרו לי שאני אחות לארבעה, כי נולדו לי אחים תאומים. אין אחד שלא מכיר אתכם, תמיד ביחד – צורחים בקול גדול, משחקים בסוני עד שהייתי צועקת עליכם. התגייסתם וזאת הפעם הראשונה שבאמת נפרדתם. הפחד שיקרה לכם משהו ליווה אותי תמיד. שניכם נלחמת בגבורה''.

''כבר כמה שבועות שאני רואה פרפר לבן ליד הבית, הוא מלווה אותי וידעתי שזה אתה. קיוויתי שהפרפר מסמן לי שלמרות שאתה בשבי, שהנשמה שלך חופשיה ועוד מעט יקרא נס. לצערי הפרפר בישר שאתה לא בין החיים. אח שלי הקטן, ב-7.10 סגרת שבת והוקפצת. יש דיווחים שנלחמת עד הרגע האחרון והקרבת את חייך למען הגנה על מדינת ישראל. אני מקווה שהצבא יעשה הכול בשביל להחזיר אותך עם יתר החטופים. זכיתי שתשמח בתחתונה שלי, אבל לא תזכה לראות את האחיין שלך, אבל אני אוודא שהוא יידע מי זה דוד תומר. תמיד תישאר תומר החתיך, החכם, עם החיוך הכובש. מתגעגעת עד אין סוף''.

בת הזוג של תומר, שי לי נפרדה ממנו בפעם האחרונה – ''תומר שלי, אני לא מאמינה שאני עומדת כאן. חשבתי שנהיה ביחד לנצח, אבל לא חשבתי שהנצח כל כך קרוב. אתה קרן אור ביום חשוך, החיבוק הכי אוהב – הבוקר, צוהריים וערב שלי. הציפייה שלי כל סופ''ש רק לחבק אותך''.

''כל בוקר טוב שלך הפך את הבוקר שלי לטוב באמת. אתה הכול – תמיד אמרת שלימדתי אותך לאהוב, אבל אתה לימדת אותי מהי אהבה אמיתית. היינו ביחד 9 חודשים, שכל יום מהם היה טוב מהקודם. כל לילה סיימנו בשיחה של שעה, למרות שדיברנו כל היום. הייתי אומרת לך שאני מפחדת שאני אוהבת אותך יותר מידי, ואתה אמרת שאתה מפחד שאתה אוהב יותר ממני''.

''אין מספיק מילים בעולם בשביל להסביר את החיבור שלנו, אהבה ממבט ראשון. התאהבתי בצחוק שלך, בציניות, בדרך שבה אתה רואה דברים. שהיית לך תשובה לכל שאלה שלי, שעמדת על שלך, בהתמדה שלך ללבוש חולצות כדורגל לכל מקום. אני נושאת אלייך עיניים, אתה הגיבור שלי, שינית אותי, תמכת אותי, הפכת אותי לבן אדם טוב יותר, כי רק אתה הכרת אותי באמת. ידעת תמיד מה להגיד בשביל להשאיר אותי בלי מילים, כי עכשיו באמת נגמרו לי המילים. תמיד היית מוצא את החיובי ואומר לי לקוות לטוב ביותר.

''וכך היה – 52 ימים של ציפייה. לנצח תהיה קשור בי ואני בך, אני לעד יהיה שלך, אתה תמיד תהיה התגלמות האושר והשלמות. אתה ההגדרה לגבר אמיתי, אוהבת אותך 3,000 ולנצח. תודה לאל שהיית חלק ממני''.

סביו של תומר, צבי: ''אנחנו נפרדים מתומר היקר שלנו, תומר – הלב מסרב להאמין. בן 20, חייל בצה"ל, נפל על משמרתו בהגנה על קיבוץ נירים. אנחנו שבט, משפחה גדולה – חזקה ואוהבת. הצוואה שאנחנו נותנים לעצמנו, היא להמשיך גם אחרי האסון הנורא. יצרנו עם כל הנכדים מערכת חמה ואוהבת. קשה לתאר את החוויה של כיסוח הדשא על ידי התאומים – תומר ואחיו אמיר. הם דיברו ביניהם תאומית מיום לידתם. תומר נכדנו היקר, אנחנו אוהבים אותך כל כך, תחסר לנו – אבל אני רוצה לומר: אני לא יכול שלא לזעוק מעל קברו, תנו לנו מנהיגים ראויים''.  

אייל, האח הגדול – ''תומר אח קטן ואהוב שלי, נולדת עם אמיר לפני 20 שנה וכשמעליי שתי אחיות גדולות, לקבל שני אחים קטינים זאת המתנה הכי גדולה שיש. זכיתי לראות אותך גדל להיות הכי חכם, רגיש שטותני'ק וטוב לב. השתדלתי להיות שם תמיד בשביל לכוון ולהעיר כשצריך. אחד מתפקידיו של אח גדול הוא להגן על אחיו הקטנים, אבל אתם תמיד עשיתם לי חיים קלים, כי ידעתם להגן על עצמכם ולהסתדר לבד. אני רוצה לבקש ממך סליחה תומר, שברגע היחיד בחייך, לא הייתי שם בשביל להגן עלייך''.

מפקדו של תומר: ''תומר יקירי, לראשונה נפגשנו כשהגעת לחטיבה באוגדת עזה. גבר רציני וחדור מוטיבציה. כבר בימים הראשונים היה ברור שאתה לוחם. מיד עלה הדיון מי ירוויח אותף כחלק מצוות החפ"ק.  בסוף היה ברור שתגיע לצוות החפ"ק הכי טוב – צוות המח"ט. שם הוכחת את אישיותך הבלתי רגילה מלאת הערכים והעוז''.

''ב-7.10 היית ראשון למשימה, ראשון לקרב – הגעתם ראשונים לחזית ונלחמתם פנים אל פנים עם אויב אכזר, הגנתם על קיבוץ נירים בגופכם ומנעתם עסון גדול יותר. אין זה מפתיע שאתה הראשון, גם בצופים היית ככה מול החניכים שלך וגם בימים האחרונים שלך. הגיעו לא מעט אנשים להיפרד ממך היום, משפחה, חברים ומכרים וגם צוערים מקורס קצינים שבו לשמוע על דמותך ופועלך''.

''משפחת אחימס היקרה – משה וענת, האחיות גיל ומאיה, האחים אייל ואמיר – בת הזוג שי לי, אין במילים נחמה מול האובדן הגדול ואין בהם להקל על הכאב הנורא בשעה קשה זו. אנו צבא ההגנה לישראל והחטיבה הדרומית מתבקשים להשתתף באבלכם הכבד.  מי ייתן ולא תדעו עוד צער''.

אור עזריה, חברו של תומר: ''תומר, אח שלנו – מייסד החבורה. שמע, אנחנו עדיין לא מצליחים לעכל את הסיטואציה. מה-7.10 הלב והראש עובדים בנפרד – הראש עסוק במשימה, והלב לא נותן רגע של שקט בידיעה שעדיין לא ענית. כבר חודשיים שאנחנו מלאי תקווה וחדורי מטרה''

''מה לא עשינו, התקשרנו לכל מספר באוגדה והפכנו כל אבן בעזה – כל שיחה נפתחה בשאלה מה עם תומר, ואתמול כבר ידענו איך להשיב לשאלה. תומאס – אנחנו עומדים כאן סביבך ומסכמים שנים של חוויות, צחוקים ואין ספור רגעים. עם מי עוד נריב בכדורגל, השחקן הכי קשוח בכדורגל של שישי, ובכל מסיבה בארץ ראו את החולצה המכוערת של אינטר. אפרופו מסיבה – מי יסיע אותנו למסיבה הבאה, הנהג התמידי שהורס את האווירה''.

''האמת, שזה נשמע כמו עוד שיחה באחד מסיכומי הסופ"ש בבית משפחת אחימס עם עוגת הבננה של ענת, שאנחנו בה מדברים על הכל. אי אפשר לתאר מי היית בשבילנו – תמיד היה אפשר לדבר איתך על הכל ותמיד היה ברור שתיתן את העצה הכי אמיתית. אז מה תומאס? החבר של כל המפקדים, הצטיינת בהכל, בכל מה שנגעת בו – בטניס לפני שנים, הכי טוב בלימודים מבלי ללמוד, הכי טוב עם בנות – כי אתה הכי חתיך, עד שמישהי תפסה לך את הלב ועכשיו היא חלק מהמשפחה לנו''.

''איזה כיף ששבוע לפני שהכול התחיל היינו ביחד במסיבה, בפרידה הכי טובה שאפשר לבקש. מודים לך על הכול אחי, היית איתנו בהכול ואיך נוכל להמשיך בלעדייך? זה סיוט שעוד לא התעוררנו ממנו. זאת חברות שלא תלויה בדבר. משפחת אחימס היקרה, אנחנו מבטיחים לכם פה שתמיד נהיה לצידכם, ונצא למסע אישי ומשותף – הוא תמיד יהיה איתנו בשקיעה ובזריחה. נישאר 12 לנצח''.