חברתה של נועה ארגמני שנחטפה: "היא כתבה לי שאמא שלה לימדה אותה להתמודד עם הכל"

הן הכירו בילדות כשעברו עם המשפחות לגור בשכונה נחל עשן. בית אחד הפריד ביניהם, אבל החיבור היה מהיר וחזק.  מהרגעים היפים של החיים, שמספיק חיוך אחד ואתה יודע שזה לתמיד. שלומית עברה לשכונה החדשה עם משפחתה מירושלים ונועה עם משפחתה משכונה אחרת בעיר. "היו בשכונה הרבה משפחות עם ילדים" משתפת שלומית. "שבה כולם משחקים עם כולם, אבל מהרגע הראשון התחברנו ועד היום חברות הכי טובות שיש".

כל מסלול חייהן הן עברו יחד, גם אם מפרידה ביניהם שנה אחת של הולדת. מאחר ונועה היא בת יחידה להוריה, כבר מילדותה הייתה עטופה בין שלל חברים שמחברת בטבעיות בין כולם, אבל אף פעם לא הייתה מוותרת לקחת את חברתה שלומית לכל מקום שבו הייתה רוצה שתהיה נוכחת. "אני ילדה יותר ביישנית" מעידה על עצמה שלומית "אבל נועה תמיד הייתה מחברת ביני לבין כולם. תמיד כזו שמחברת בין קבוצות חברים, תמיד חברותית שעושה הכל בצניעות. לא כזו שמראה את עצמה מידי, רק הקסם האישי שלה עם הרבה נוכחות חיבר. ומצד שני , הייתה תמיד ממגנטת אנשים מבלי שהתכוונה בכלל".

איך עברו החיים אחרי שהשתחררתן מצה"ל?

"אחרי הצבא נועה עשתה מועדפת שנה באילת ואני טסתי לארצות הברית. היינו בקשר מרחוק, ולאחר מכן היא טסה לדרום אמריקה והייתה שם שנה, כך שנפגשנו בארץ רק שהחלה הקורונה. החלה אז תקופת הבידודים והיינו יחד כל הזמן מבידוד לבידוד ומכל סיבה. לא הייתה לאף אחת מאיתנו מסגרת, אז היינו ביחד הרבה. בתקופה הזו נועה עזרה לי להתקבל ללימודים בשנקר בכל מה שקשור להכנת תיק עבודות שהייתי צריכה להכין, תמיד הדעה שלה הייתה חשובה לי וגם בגלל שהיא יודעת לצלם, אז היא הייתה מצלמת לי לתיק עבודות. ידעה תמיד איך לצלם וכל פרויקט שלי צולם על ידה. היה הכי קל להתייעץ איתה".

ספרי לי מתי נפגשתן פעם אחרונה

"בתקופה האחרונה נפגשנו הרבה, כי היא עוברת תקופה קשה עם הרבה דאגות לאמא שלה שחלתה בסרטן. היא איתה בכל התהליך. כל הזמן דיברנו והתחבק,נו והיא סיפרה לי על הבדיקות, ההכנות, קובעת תורים ואחראית על הבירוקרטיה. לא עוזבת את הוריה. ישבנו ביום חמישי ביחד עם החבר שלה אבינתן, והם התחילו להתלבט אם לנסוע לפסטיבל הטבע ברעים, לא בגלל המצב הבטחוני, אלא כי זה יקר. התלבטו אם לנסוע לפסטיבל או לטייל במקום אחר בארץ, אבל אני זוכרת שאמרתי לה סעי, את עוד מעט מתחילה סמסטר, את צעירה וכל החיים לפניך, אז מה אם יקר. בסוף נועה שכנעה אותו לנסוע ולא דיברנו מאז, במיוחד כי אני שומרת שבת".

מה עבר עליך באותה שבת ארורה?

"אני שמעתי את האזעקות והמשפחה ישר הדליקה טלוויזיה. כשהתחילו לדווח על הנעשה בפסטיבל, לא הבנתי בהתחלה שזו המסיבה שבה נועה ואבינתן נמצאים בה, אבל הייתה לי תחושה שכן. כשהתחלתי לקשר שהם שם, ביקשתי מהאחיות שלי שיצלצלו לאבא של נועה ויבררו מה קורה, כי אני שומרת שבת. הן צלצלו ליעקב, אבא של נועה, שאמר להן שהכל בסדר, אז נרגענו. הייתה לי תחושה שהיא בסדר, אבל שכן - משהו קרה. לא רצינו להלחיץ את ההורים של נועה, אז לא צלצלנו כל רגע".

לאט לאט החלה התמונה להתבהר ולקבל מימדים מבהילים. הסתבר שנועה ואבינתן התחבאו במשך שלוש שעות בשיחים והתחננו להצלה שלא הגיעה. נועה עוד הספיקה לשלוח את המיקום שלהם ולסמס לאבא שלה שהכל בסדר. "ברגע שראיתי את אבא של נועה מחוץ לבית החולים  סורוקה" שיתפה שלומית "הבנתי שהוא בא לחפש אותה. באותם רגעים צפינו בסרטון שבו חוטפים את נועה על האופנוע ואז לא היה ספק שזו היא נחטפה והחבר שלה נלקח גם לשבי. לא רציתי שאבא שלה יראה את זה בתקשורת והתחלתי להתארגן כדי לנסוע אליו ולהראות לו בעצמי".

מה הרגשת?

"המוח שלי פשוט התנתק, נכנסתי להתקף חרדה תוך כדי שאני מתארגנת. היה חשוב לי שיידע את זה מאיתנו ולא באקראי. חיללתי שבת ונסענו לבית החולים. שם כבר היה מישהו הראה לו את הסרטון וזה שבר אותו. מאז אותו יום של חוסר אונים אנחנו מראים את הסרטון לכל מי שרוצה, כי מהצבא לא היה מענה ואנחנו עושים כל מה שיכולים כדי לפרסם בכל המדיות בארץ ובעולם, מעלים מודעות ומקבלים מלא תמיכה מהאזרחים שנכנסים לנו ללב ורק רוצים לעזור, לנועה ולכל החטופים. התראיינו לכל הרשתות כדי להעלות את המודעות. ובאמת הסרטון הופץ בעולם".

הפכת בין רגע לדוברת ומקשרת של ההורים במדיות

"הם סומכים ומכירים אותי מגיל צעיר, אומרים שאני כמו הבת שלהם וחשוב לי להיות איתם כל הזמן. שניהם מבוגרים ואמא של נועה חולת סרטן, אז חשוב לתמוך ולעזור מבחינת תקשורת ולגשר ביניהם לכל הגורמים. כמה שפחות להעמיס עליהם. תמיד מעודדת ומחבקת ומחזקת, יש הרבה מה לעשות גם למול השגרירות בסין חשובלציין, שיש גם הרבה חברים של נועה שעוזרים, כל אחד לוקח חלק ותומך".

מה הרגשת כשראית את החברה הכי טובה שלך נחטפת על ידי חמאס?

"ראיתי את הפרצוף העצבני שלה, כזה שלא ראיתי אף פעם כי היא לא אחת שעצבנית, תמיד באובר שליטה. שם זה נראה אחרת. זה הרגיע במידה, כי ראיתי שהיא לא פצועה, רק מבוהלת. גם את החבר שלה ראינו הולך, אז אני מרגיעה את ההורים שהם לא נפצעו אפילו".

מה את חושבת שנועה מרגישה בשבי?

"היא בן אדם חזק. פעם היא רשמה לי בעקבות מחלתה של אמה: "אמא שלי לימדה אותי להתמודד עם הכל", לכן אני סומכת עליה שהיא חזקה ואם יש עוד אנשים איתה זה רק יכול לעזור לה. אני בטוחה שהיא חושבת על אמא שלה ומה המצב שלה, על אבא ואבינתן".

בטח שמעת שמדברים על עסקת חלופי שבויים

"דבר אחד שמעניין וזה שהם יחזרו הביתה. כניסה קרקעית מאוד מפחידה אותי, כי אני לא רוצה שנאבד חיילים ויש לי חברים שאמורים להיכנס. מצד שני, אי אפשר לדעת מה המחיר, רק רוצה שנועה תחזור הביתה ואיתה כל החטופים – רק הם בראש סדר העדיפויות. זה לא יהיה ניצחון אם החטופים לא יוחזרו".

חשבת מה תגידי לנועה שתתראו?

"קודם אחבק אותה חזק ואגיד לה שאני אוהבת אותה. הכל תלוי בסיטואציה, אבל אני אהיה חזקה בשבילה ואגיד לה שאני גאה בה שהיא שרדה את זה. יודעת שאם היא תחזור בלי אבינתן היא  תחשוב רק עליו ותעשה הכל כדי שיחזור הביתה. הם ביחד שנה וחצי והוא תומך בה רגשית ועוגן נהדר בכל הקשור לאמא שלה. היא תבכה זה בטוח. אשמח בשבילה שתחזור למסיבות שכה אהבה. אני ממש מרגישה אותה מרחוק".

מאמינה שהיא חוזרת הביתה?

"אין אופציה אחרת".