אימו של החייל מב"ש שנחטף לעזה: "הוא אמר לי - אמא אל תדאגי הכול יהיה בסדר"

כחלק מן המאמץ להשבת החטופים ולאיתור הנעדרים, נערך היום בב"ש מייצג ענק שבמסגרתו הוצבו במהלך שעות הבוקר המוקדמות כ-227 כסאות שעליהם הונחו תמונות ושמות החטופים והנעדרים. חלק מן הכיסאות במיצג היו כיסאות ילדים עליהם הונחו תמונות ובובות ילדים, תזכורת ל-30 הילדים שנחטפו לעזה. המיצג שהוצב בשדרות רגר בעיר ונפרש על פני עשרות מטרים, הינו חלק ממאבק המשפחות להחזרת יקיריהם.

המיצג כלל 227 כסאות לכל אחד מ-224 החטופים והנעדרים מהתקיפה האכזרית של החמאס ב-7 באוקטובר ועוד 3 כיסאות נוספים שהוצבו למען החזרתם של אורון שאול, הדר גולדין ואברה מנגיסטו. במיצג השתתפו בני משפחות החטופים והנעדרים מבאר שבע וביניהם גם קטיה בייזר אמו של החייל ניק בייזר, שנחטף לעזה מאחד הבסיסים בדרום.

קטיה, אימו של ניק בייזר, חייל ששירת בבסיס סמוך למעבר ארז ונחטף לרצועה מספרת בשיחה עם "באר שבע נט" את השתלשלות האירועים באותו בוקר נורא בו נחטף בנה ניק: "באותו בוקר ניק היה בבסיס. ניק לא היה אמור להיות בשבת הזאת שם, חבר של ניק ביקש שיחליף אותו וניק נשאר".

"אני גרה בב"ש. בטלפון שלי יש התראות כאשר נורים מטחי טילים בב"ש או לבסיס של ניק. התעוררתי באותו בוקר בשעה 6:30 מהתראה של ירי טילים אל האזור בו שוכן הבסיס של ניק. התקשרתי אליו וניק ענה לי כשבמקביל ברקע שמעתי המון פיצוצים, רעש ואזעקות צבע אדום".

"ניק אמר לי שהוא וחבריו התעוררו מהתקפת הטילים בבסיס כאשר לדבריו היו נפילות בבסיס. ניק וחבריו נכנסו למרחב המוגן, שם המתינו מספר דקות נוספות עד שהמרחב יהיה בטוח שוב והם יוכלו לחזור חזרה לחדרם. בשלב הזה עוד חשבו ניק וחבריו שעדיין מדובר רק בטילים, ולא הבינו שיש מתקפה על הבסיס".

"בסביבות השעה 7:00 בבוקר שמעתי בחדשות שיש חשש לחדירת מחבלים. 10 דקות מאוחר יותר התקשרתי לניק. ניק ענה ושאלתי אותו האם הוא שמע על כך שחדרו מחבלים. ניק בתגובה ניסה להרגיע אותי: "אמא אל תדאגי הכול יהיה בסדר", ולפתע ברקע שמעתי כי יש התקפה בבסיס עצמו, כאשר באותם הרגעים הטלפון של ניק נכבה, וזו למעשה הייתה השיחה האחרונה שלי עם ניק".

מאותו הרגע, לקטיה לא היה כל מידע באשר לגורלו של ניק. המידע הראשוני הגיע בדרך לא צפוייה, בדמות סרטון אליו נחשפו בני המשפחה ברשתות החברתיות: "בסרטון שראינו בערוץ הטלגרם הערבי, ראינו בצורה ברורה את ניק ושני חיילים נוספים כשהם מובלים מהבסיס לכיוון רצועת עזה. מהצפייה בסרטון, נדמה כי למרות שניק עובר חוויה לא פשוטה, היה נראה כי הוא אינו פצוע פיזית וכי הוא הולך בכוחות עצמו".  

"לאחר הצפייה בסרטון התקשרנו למשטרה, לצבא ולפיקוד העורף. לצערנו, לא קיבלנו מהם תשובות ונאמר לנו להיאזר בסבלנות עד לקבלת מידע חדש. בסביבות השעה 22:00 דפקו בדלתנו נציגים של הצבא והודיעו לי רשמית שבני נחטף ע"י ארגון טרור ומוחזק כעת ברצועת עזה".

 "עוברים עלינו ימים קשים, אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו של ניק. כל מה שידוע זה שהוא נחטף לעזה. ראינו סרטון ובו רואים את ניק נלקח מהבסיס לעזה יחד עם שני חבריו. אני דורשת ממשלת ישראל, עברו 21 ימים תשיבו אלינו את הילדים, כל דקה שהוא נמצא שם מסכנת את חייו. תמונת הניצחון של ישראל תהיה רק עם השבת החטופים".

קטיה טוענת כי הרגשות לאור המצב מעורבים: "מצד אחד ישנה אי וודאות ענקית לגבי מקום הימצאו של בני ואיך עובר עליו הזמן בשבי, האם יש לו תנאי מחייה מינימליים? האם הוא שותה? האם הוא אוכל? וקיים חשש נוראי לאור העובדה שניק מוחזק ע"י ארגון הטרור חמאס. מנגד, לאור הסרטון, ישנה תקווה גדולה שניק עדיין בחיים ושהוא עוד ישוב הביתה".

אך בעוד נדמה כי התקיפות המאסיביות של צה"ל ברצועת עזה זוכות לתמיכה ציבורית רחבה לאור הרצון הציבורי לנקמה ולהחזרת ההרתעה הישראלית, אצל קטיה המצב מעט מורכב יותר לאור חשש כי המתקפות עשויות לפגוע גם בשבויים ובניהם בנה: "כל טיל שאני רואה בטלוויזיה שנורה אל עבר רצועת עזה מעלה אצלי חשש שמא הוא יפגע בבני, וכך גם כניסה קרקעית שצפוייה להתרחש. משפחות החטופים מדברות עם הממשלה ואנו מנסים לפעול לשחרורם של החטופים עוד בטרם תקרה הכניסה הקרקעית ויושגו שאר מטרות המלחמה שביניהן מיטוט שלטון החמאס".

לגבי התחושות שליוו אותה בימים הראשונים לאחר חטיפת בנה, מספרת קטיה: "הימים הראשונים היו מאוד קשים עבורנו, הסתגרנו בתוך הבית והיה לא מעט בכי, היסטריה, פחד ולחץ בייחוד לאור העובדה שאין התקדמות בסוגיית שיחרור החטופים ולאור העובדה כי הממשלה פחות עוסקת בסוגיית שחרור החטופים במיוחד באותם ימים של תחילת הלחימה, בהם הממשלה עסקה בעיקר בשאלת הכניסה לעזה".

"מאז פגשנו עוד משפחות במצבנו והכרנו את המטה להחזרת החטופים והנעדרים שמאוד עוזרים לנו ותומכים. הבנו שאנו צריכים להילחם על ניק ולעשות כל מה שניתן בשביל להחזיר את ניק הביתה".