אחיו של דניס יקימוב ז"ל בראיון לבאר שבע נט: "היה עמוד התווך של המשפחה"

רס"מ במיל' דניס יקימוב תושב ב"ש הובא שלשום למנוחות בשעות אחה"צ בבית העלמין בעיר. יקימוב, הותיר אחריו זוג הורים, שני אחים, אחות ובת קטנה, אשר הגיעו שלשום לחלוק לו כבוד אחרון.

דניס יקימוב ז"ל (33) נפל ב-2.3 לאחר שנפצע עת נלחם עם הכוח שהוביל את ההסתערות על אחד ממעוזי החמאס בחאן יונס, באזור בו שהו מחבלים רבים אשר ניסו למנוע מהכוח להתקדם. בזמן פשיטת הכוח, צרור שנורה לעברם מטווח קצר פגע בדניס וגרם לפציעתו, פציעה שהתבררה בהמשך כקטלנית במיוחד.

שלשום בהלוויתו שנערכה בב"ש נפרדו ממנו בזה אחר זה בדמעות ובעצב גדול בני משפחתו אותם כה אהב. בתו הקטנה בת ה-7 דנלינה ספדה לו: "אתה היית חבר שלי בעולם הזה והאבא הכי טוב בעולם ואני אוהבת אותך מאוד מאוד. רציתי לראות אותך, אך אני אף פעם לא אראה אותך אלא רק בתמונות".

אביו סרגיי נפרד ממנו בדמעות: "מאוד קשה לי, אבל אין מה לעשות זה הגורל. בני היקר, הייתה בריא, חזק, חתיך אמיתי ומאוד חכם ונתתה את החיים שלך למען אדמת ישראל. עשית כמיטב יכולתך והקרבת את עצמך- אתה אלוף ואני גאה בך. אני מקווה שהאדמה בה אתה קבור תהיה רכה כנוצה עבורך. אני מודה לכולכם שהגעתם להיפרד ממנו בדרכו האחרונה, אתם אנשים טובים מאוד".

גם אחיו איגור ספד לו: "אח יקר שלי, אני כבר מתחיל להתגעגע אלייך. תודה על הכול מלך, אתה מלח הארץ ונתתה את הכול למעננו. השארת מאחורייך את הדבר הכי יקר שהיה לך, הבת שלך דנלינה, עליה נשמור כמו שאתה שמרתה עלינו".

דניס יליד ב"ש, סיים לימודי הנדסת תוכנה במכללת סמי שמעון בעיר, שלאחריהם עזב לפ"ת שם התגורר בשנה האחרונה ועבד כמהנדס תוכנה בחברת הייטק: "דניס אהב מאוד את המקצוע שלו דבר שהתבטא במקצוענות יוצאת דופן בה ביצע דניס את עבודתו", מעיד אחיו איגור. בשיחה עם באר שבע נט, איגור אחיו של דניס מספר על האובדן הכבד שחוותה המשפחה של מי שהיה עמוד התווך שלה: "אנחנו במשפחה שלושה אחים ואחות אחת, ודניס היה האח האמצעי, ולמרות שאני הבכור, בפועל דניס שהיה חכם ובעל ידע רב שימש בתור העוגן של המשפחה ונהג לסייע רבות לבני הבית- סייע לאחותו בלימודיה ונהג לייעץ לי רבות".

בסדיר שירת דניס בסיירת גבעתי והינו בוגר הפלחה״ן (פלוגת החבלה וההנדסה), מחזור נוב' 2008. דניס תמיד נהג לומר לנו שלהגן על המדינה שלנו זוהי חובתנו. לאחר שירותו הסדיר, הקפיד דניס לעשות מילואים ולא פיספס ולו יום אחד- הוא הקפיד להגיע לאימונים, גם כאלה שארכו יום או יומיים".

"דניס היה לוחם בכל רמ''ח איבריו אשר תמיד שאף להיות בחזית הקרב, מה שחשף אותו מטבע הדברים לסיכון רב וחרץ את גורלו הפעם, כאשר הוא וצוותו פשטו על יעד בחאן יונס. שלשום (3.3.24) בארבע לפנות בוקר הגיעו לביתנו נציגי צה"ל אשר בישרו לנו את הבשורה המרה על מותו בקרבות. דניס הותיר אחריו בת קטנה בת שבע שהייתה מרכז חייו וכל עולמו, אשר למרות גילה הצעיר מודעת היטב לכל המתרחש סביבה ומגלה רגישות גבוהה במיוחד לסיטואציה המורכבת ובגרות יוצאת דופן וכאשר אנו נשברים ובוכים היא נוהגת ללטף להרגיע ולחבק אותנו".

"דניס אשר שהה 100 ימים בעזה נהג לכתוב בזמן שהותו שם מעין יומן על דף נייר, אשר בו תיעד בכל יום את אשר עובר עליו, מחשבותיו ודברים שנהג לעשות. דניס אף שאף להוציא את היומן לאור ולהפוך אותו לספר. יצא לי לקרוא את היומן אותו נהג לשלוח בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כשהתאפשר לו ויש עוד חומרים שהוא כתב על הדף ולא הספיק להעביר לקבוצה שלנו, שאותם יעביר לנו הצבא בהמשך ואנחנו מתכננים להגשים את רצונו של דניס ולרכז את כלל החומרים הללו לכדי ספר שייצא לאור בהמשך".

"אם אני צריך לתאר את דניס בקצרה מדובר על אדם חייכן, מה שמתבטא היטב בכל צילומיו".

"דניס אהב מאוד את הארץ וטייל בה לאורכה ולרוחבה ונהג לקחת את אמא שלנו לטיולים בטבע. במיוחד אהב דניס לטייל בהרי ירושלים במסלולים השונים. דניס התגורר בשנים האחרונות בפ"ת ונהג לפני שעות העבודה להשקים קום ולנסוע להרי ירושלים להר שמעון בארבע לפנות בוקר, שם נהג לטייל בעלייה של ההר במסלול שאורכו 20 ק"מ".

"דניס אהב נורא ספורט והוא שילב את אהבתו לארץ ישראל ביחד עם ספורט בטיולים שערך- הוא לא סתם טייל אלא עשה ריצת שטח בהרי ירושלים- מדובר בעליות לא פשוטות ומאתגרות יותר מאשר ריצה שגרתית, מה שהצריך אותו לבצע כמובן הכנה מיוחדת ולשמור על כושר פיזי ברמה גבוהה מאוד".