אבא שמחכה לנס: אביו של החטוף לוחם היס"מ רני גואילי - "כל עוד אין ודאות - יש תקווה"

מאז אותו יום שבו צפה אבא איציק בסרטון המתעד מחבל חמאס מרכיב את בנו שלחם בעוז ובחירוף נפש בקרב בעלומים והצליח לחסל מחבלים - לא מצליח איציק להרפות. גם לאחר הודעת הרבנות על מותו, הוא מאמין: כל עוד אין ודאות מוחלטת לגורלו, יש עדיין שביב של תקווה. אולי, כך הוא אומר לעצמו, רני נותר בחיים, מוחזק כקלף מיקוח אי שם.
בינתיים איציק ממשיך לקום בכל בוקר, מרצה ומספר על רני ברחבי הארץ כדי להחזיק את הראש מעל המים ולנסות לחשוב חיובי, גם כשהגעגוע חונק. כי רני לא היה רק בנו אלא גם חברו הטוב ביותר, שותף לרגעים קטנים וגדולים של חיים.

קשה לשאול  אותך מה שלומך?

"לא, למה קשה? בכל דבר בחיים יש סיטואציות שצריך להתמודד איתם. אף אחד לא בחר את הסיטואציות האלה, כי הן קורות. צריך לדעת להתמודד עם כל סיטואציה והמקרה הספציפי שלו. בחיים יש דברים שאתה יכול לפתור את הבעיה - אם זה  בנושא של כסף, מריבה בין אנשים, כל מה שפתיר. ויש דברים בלתי פתירים כמו אובדן של קרוב שהולך ואי ודאות".

זה בדיוק איך שאתה ובני המשפחה מתמודדים: מצד אחד האי ודאות כי עדיין לא מצאו אותו, ומצד שני ההכרזה על היותו חלל - איך מתמודדים?

"תלוי במצב, תלוי ביום. יש רגעים שאתה מתמודד כי צריך ויש רגעים שאתה לא יודע כבר מה לחשוב. תראי את משפחת הדר גולדין ז"ל, הבן שלהם חזר אחרי 11 שנה של אי ודאות. הם ידעו שהוא אינו בחיים וגם היו ממצאים לכך, ובמקרה של רני רק הכריזו על מותו בלי ממצאים, רק על פי האינפורמציה שקיבלנו מכמה סרטונים ותמונות שצולמו בשבעה באוקטובר ומתעדים את רני. אני לא יכול להשלים עם הידיעה עד הסוף כי גם הצבא לא יודע במאה אחוז".

תוכל לשתף מה ראית בסרטונים? 

"ראיתי תמונות וסרטונים שלאחר מכן אתה אומר לעצמך, רגע, היד שלו מונחת בצד אחר ואחר כך היא בצד אחר ישרה, פעם הרגל בזווית הזו ועוד כל מיני דברים שאתה רואה ושואל שאלות הגיוניות ומקבל עליהן תשובות מבלבלות - הם בעצם לא יודעים תשובות. ההחלטה על כך שרני חלל קבעו הרבנים ועם עמדה שאם הוא לא קיבל טיפול על הפציעות שלו הוא לא ישרוד, אין הוכחה בשטח. איך יודעים אם קיבל טיפול? לא יודעים. באיזה מקום אתה אומר לעצמך שיש חצי אחוז סיכוי שהוא חי, אז אני מחזיק אותו".

זו היכולת הגנתית שלך כאבא לעכל את הסיטואציה בדרך שלך, ובמקביל להגיד לעצמך שאתה מבין מה קרה, אבל עדיין אין את הקביעה הסופית

"בדיוק, זו הנקודה. זה עובר לי כל יום. בסרטונים שלקחו את רני רואים אותו נוסע. רני על האופנוע לא קשור והוא פשוט מונח. הוא ילד גבוה מאוד וגדול. לגופה שמונחת על אופנוע אין טון שריר. זה כמו שק תפוחי אדמה שיכול לפול ימינה או שמאלה ורני בסרטון לא נופל. ראיתי סרטונים של גופות חטופים על אופנועים שקשרו אותם כדי שלא יפלו ובחלקם גם יושבים עליהם. בסרטון רואים את רני מונח ולא קשור ועוד נוסע איתו קילומטרים בל שיפול. מבינה? לא יודעים להגיד אם היה חי או לא חי על האופנוע. יש לי הרבה ספק ולא מאמין בכלום. איך הבן שלי עומרי אומר: 'אבא, את הרע מכל כבר הודיעו לנו". בוא נראה אולי יהיה נס".

אתה מאמין שיהיה נס, אבל גם יודע שיכול להיות שלא?

"כו. אני יודע שאדע להתמודד עם כל סיטואציה, כי אין ברירה. לא שאני חי בספרה אחרת, אבל זו סיטואציה מטורפת. אם הילד שלך לא עונה לך שעה בטלפון מה עובר עליך? טירוף. אז תחשבי מה קורה לנו כבר שנתיים בלי לשמוע אותו ובלי לדעת מה איתו - לא יודעים כלום, הכל מעורבב".

יש ספק גם אם הודיעו שכל החטופים החיים חזרו הביתה?

"לא שינה אצלי כלום. בהתחלה הודיעו שיש 20 חטופים חיים ו28 חטופים חללים. כבר בתחילת השיחות עשו חלוקה וקטלגו אותם על פי נתונים, והמשפחות כעסו למה אתם מכריזים על מישהו שהוא חלל שאין לכם שום דבר ביד? אמרתי שגם אם יגידו שיש חטוף בל ראש, עד שלא תביאו גופה הוא חייב להיות חי מבחינתכם. מה שעשו פה הייתה סלקציה בין אחד לשני. כבר בתחילת השיחות על ההסכם אמרו שאין מושג מה עם החטופים, כמה חיים וכמה מתים, כל פעם ירדו במספרים. אוקי, הביאו 20 נשארו ארבעה - אולי אחד מהם הוא חי או חיים? אולי זה משחק שלהם. למה שחמאס יחזירו את כולם? זה הרי קלף ענק שלהם".

במה אתם מעודכנים עד עכשיו?

"כבר שלושה ימים מחפשים כל אינפורמציה לגביי רני יחד עם חמאס והצלב האדום, ולא יודעים היכן הוא. מה זה אומר? אולי חמאס מחכים שיהיה משבר ואז יגידו יש לנו מישהו חי? אולי יותר מאחד? כמה החזירו תמורת גלעד שליט? 1500 מחבלים? אז אם יש סיכוי שאם רני חי יבקשו אפילו יותר, זה ברור. כל מיני סיטואציות רצות בראש, כבר לא יודע עוד על מה לחשוב כי רני הוא שוטר יס"מ עם מדים, קלף מיקוח חזק שם. מי יודע, הרי אף פעם לא הגישו לנו רשימה מי חי ומי מת, אנחנו הגשנו. אלו רק ספקולציות, אבל יש דברים הגיוניים".

שנתיים חלפו, ואיציק כבר לא אותו אדם שהיה לפני. משהו בו כבה מאז אותו יום גורלי. הוא מדבר לאט יותר, מביט אחרת על החיים, כאילו מרחף מעליהם, צופה בהם מבחוץ ואינו מצליח להבין איך הכול קשור אליו - איך זה הבן שלו שעליו מדברים, איך זה הבית שהיה פעם מלא חיים, צחוק, שירים ואור, והיום מהדהד בשקט כואב.

איציק: "אני עושה דברים, אבל לא נהנה מכלום" הוא מודה בכנות. "הגעתי למקומות הכי יפים בעולם, מקומות שתמיד חלמתי לראות, ושם, ברגע שאמור היה להיות רגע של אושר, אני תופס את עצמי שואל: מה אני עושה פה, קיבינימט. גם אם חלמתי להגיע לשם, הלב סגור. אני לא מחפש ריגושים. רק רוצה לחזור הביתה".

מה קורה לך שחוזרים חוזרים חטופים הביתה עם כל ההתרגשויות מהמפגשים?

"אני מאוד שמח שהם חוזרים חיים ומכל המפגשים עם המשפחות והחיבוקים. אבל כן, יש גם סוג של קנאה וצביטה בלב של מה איתי? מה הולך פה?  גם אני נפגשתי עם חטופים שחזרו וחיבקתי אותם. אני טליק והילדים נמצאים במערבולת רגשות שבא לך לברוח, להתנתק מכל מה שקורה. גם יש חברים שהיו רגילים לבוא אלינו לשאול מה נשמע ותפסו מרחק".

לא מגיעים יותר?

"אני לא יודע מה הם מרגישים, אבל זו טעות לחשוב ככה שאי אפשר לבוא. יש כאלה שאני פוגש ומסתכלים עליך כמסכן ואני אומר את זה בריש גלי, אנחנו לא מסכנים. נכון שהמצב עם רני לא קל לנו אבל רני בחר את זה וזה שלו, אנחנו רק גאים בו. אנחנו אותם אנשים. יש כמובן חברים בקשר שבאים ותומכים ולא חסרה לנו חברה, אבל יש סיטואציות שאתה פוגש, כמו בסופר, שאומרים רצינו ממש לבוא ולא יצא. תזכרו שהבית שלנו פתוח תמיד לכולם ולא צריך לרחם, אפשר גם לדבר על דברי שמחים איתנו. לא מתאים לכם אל תבואו, זה בסדר, אבל למה להתרחק? אני לא שופט אף אדם, אבל החיים משתנים וצריך להכיל הכל".

איציק ממשיך לקום בכל בוקר ולנסות להחזיק שגרה עד כמה שהוא יכול. יש ימים שבהם הוא יוצא לעבודה, ויש ימים שבהם הכאב חזק מדי, והגעגוע עוצר אותו. הוא נוסע ברחבי הארץ, מרצה בפני קהלים שונים, ומספר את סיפורו של רני  - הילד שלו, הגיבור. "אנשים יושבים, מקשיבים ובוכים" הוא משתף בכאב. "לפעמים אני נחנק בעצמי. אני בדרך כלל לא בוכה, אבל כשאני רואה דמעות מולי, אני מאפשר לעצמי להתפרק. כשאני מציג במצגת את התמונות שלנו יחד, זה מחזיר אותי לרגעים ההם ומכאיב כמו בפעם הראשונה".

ראיתי אותך עומד בבמה בכיכר החטופים ליד הבת שלך שירה שדיברה על רני בצורה כל כך מרגשת. לא היה קל לך לעמוד שם

"שירה דיברה וריגשה מאוד את כולם. אני זרקתי כמה מילים ונתתי לה שתדבר בעיקר. מכולם תמיד דאגתי לה, כי היא ורני היו מאוד קשורים ורני בשבילה היה החבר הכי טוב. היא הספיקה מאז לטוס למזרח למשך שמונה חודשים, חזרה ועשתה שינוי. עכשיו היא תתחיל בהרצאות בתשלום שייתן לה גם כוח נפשי וגם כלכלי".

אתה קיבלת טיפול נפשי?

"בחיים לא הלכתי לפסיכולוג או פסיכיאטר, הפתרון שלי זה לדבר על רני ולספר עליו".

שהחמאס מודיע שהוא משחרר חטוף חלל -  מה קורה לך באותו רגע?

"לא ישנים עד הזיהוי. לא שאנחנו ישנים הרבה באופן כללי מאז השבעה באוקטובר. מחפשים מידע ורוצים לדעת את מי החזירו. הלב דופק".

לפני כחודש הבן עומרי התחתן עם אהבת חייו  - שתף על השמחה הגדולה לצד הכאב שרני לא היה נוכח

"הייתה חתונה מטורפת שעשו בה כל כך הרבה שמח. כל החבר'ה של רני ועומרי רקדו ושימחו ברחבה עד שתיים בלילה, זה נדיר. זה גם מה שרני היה רוצה. כל החבר'ה מהיס"מ עשו שמח. מאוד פחדנו שלא יודיעו שמחזירים את רני כחלל לפני החתונה, אבל העיקר שנערכה חתונה מלאה באנשים ואהבה".

מהיכן כוחות לשרוד?

"אין לזה הסבר מדויק, פשוט שורדים. גם אח שלי נפטר לאחרונה ממחלה וגיסי, הבעל של אחותי, אז כבר התחלתי לצחוק במחשבה מה עוד יכול לקרות?. היום הנשיא צלצל אליי ולא עניתי לו, קולטת מה קורה שהראש לא תמיד כאן? אומרים לי למה לא ענית, הנשיא מחפש אותך, אבל הוא כבר מכיר אותנו טוב ומבין. יום אחד הוא הגיע לעבודה שלי בעידן הנגב לאיזו פגישה, קלט אותי, חיבק אותי וביקש שאשב לידו. וכולם מסתכלים ושואלים מה הקטע?"

יש בטח פחד שרני יהיה רון ארד

"ברור שיש פחד של רון ארד. אני חי בזה. אני אומר לעצמי מצד אחד שאין סיכוי שזה יקרה ומצד שני אין באמת לדעת. הייתה לנו שיחה עם ניצן אלון, ראש מפקדת החטופים שעזב. המחליף שלו דיבר איתנו לפני שעה. את שומעת שהמחליף שלו לא אחד שיודע. מנסים להגיד כל מיני חרטוטים, אבל בשורה תחתונה לא יודעים איפה רני. לכן זו הסיבה שאנחנו מאמינים שיכול להיות אחרת".

למה אתה הכי מתגעגע?

"לחבק אותו. רני ואני היינו בקשר מאוד מיוחד, כמובן גם עם כל הילדים. מתגעגע להיות איתו, כי היינו הרבה ביחד, עובדים ביחד, איך שנכנס הביתה תמיד שאלתי 'איפה רני?'. הוא כבר היה מתעצבן עלי, מה רק אני?. רני היה רוכב שטח אופנועים, כל פעם הייתי רוכב אחריו בג'יפ וחווית הרכיבה מאוד חסרה לי. אחרי כמה חודשים קנינו טרקטורון וכל שבת מחכה לנסיעה. אומר לעצמי קיבינימט, איפה אני ורני שנרכב יחד, זה כל כך חסר לי. רני היה נוכח בכל מקום, את יושבת ומדברת איתו וחושבת שדיברת עם מישהו בגיל שלך - היה לו ידע כללי מטורף, אלוף בהיסטוריה, מנגן על גיטרה ועוד. בגיל 23 אמר לי אני רוצה ללמוד לנגן על עוד, אבל עכשיו כבד עליי לקנות, אמרתי לו מה הבעיה? וקניתי לו ליום הולדת. רני היה מנהיג עם השקט שלו. כולם רצו להיות לידו. לא קנה אנשים עם הרעש, אלא עם השקט שלו. תינוקות מתים עליו מגיל אפס ועד זקנים בגיל 80.  כל האחיינים של טליק כולם בפוסט טראומה, כי רני בשבילם היה אליל. מבלה איתם, דואג להם, קונה להם, הכל. תמיד חשב על כולם לפני שחשב על עצמו".

יש משהו מנחם בהרגשה שאולי באמת הוא חי

"מבחינתי הוא חי. מבחינת רבנים שנפגשתי איתם, ונפגשנו במקריות ולא זימנתי ובלי להכיר, כולם אמרו שהוא חי וחזק. הרב איפרגן היה אצלנו בבית. הוא ביקש לבוא חודשיים לפני שהודיעו לנו על רני שהוא חלל. ביקש שנזמין את מי שאנחנו רוצים ורק מפה לאוזן הגיעו 500 אנשים כדי לעשות הקפות שניות והבאנו ספר תורה הביתה. היה שמח עם מוזיקה ואיחוד. בדרך כלל אומרים שהרב איפרגן מגיע למקום ואם הוא רואה מות הוא לא נשאר, וכאן הוא נשאר אצלנו והתפלל. לפני שהלך אמרתי לו שאזמין אותו למסיבת ההודיה שנערוך לרני והוא אמר לי "חסר לך ולא". אז מבחינתי הוא חי".