ד"ר חפצי זוהר בראיון לקראת פתיחת שנת הלימודים: "מערכת החינוך מהווה עוגן עבור ילדים, הורים ומחנכים"

"האנושות מצאה עצמה מתמודדת עם אחד האתגרים הגדולים בעת החדשה, בתוך כך מערכת החינוך בכל העולם וגם במדינת ישראל ובעיר באר שבע, ניצבת בפני אתגר לא מוכר, אדיר בהיקפיו ובעוצמותיו ובמקביל טומן בחובו הזדמנויות רבות ומגוונות", כך סיפרה ל'באר שבע נט' ד"ר חפצי זוהר, מ"מ וסגנית ראש העיר באר שבע ומחזיקת תיק החינוך, "האתגר המרכזי הוא קודם כל ההבנה וההפנמה שמה שהיה לא יהיה, ההתמודדות צריכה להיות שונה באופן איכותי ממה שאנו מכירים ולכן יש צורך בהבנה והפנמה, במימד האישי, המשפחתי ואחר כך המקצועי, הפנמה שזוהי שעת משבר אבל גם שעת שליחות ושעת כושר. מערכת החינוך מהווה עוגן של שפיות ויציבות בעבור הילדים, הורים ומחנכים ולמעשה בעבור המדינה כולה. זוהי שעתה היפה של המערכת להתגייס בשעת המשבר מתוך אמונה ואהבה ולשדר למערכת כולה אופטימיות ותקווה".

לרגל פתיחת שנת הלימודים תשפ"א מחר, ה-1 בספטמבר, ד"ר חפצי זוהר סיפרה בראיון ל'באר שבע נט' על ההיערכות של הצוותים החינוכיים בעיר לקראת החזרה ללימודים, על הלמידה מרחוק, על האתגרים שהביאה עימה הקורונה והמסר שהייתה רוצה להעביר לכל התלמידים.

ד"ר חפצי זוהר, מ"מ וסגנית ראש העיר באר שבע, מחזיקת תיק החינוך, ד"ר לביוכימיה מולקולרית, בוגרת תואר ראשון בכימיה מהאונ' העברית בירושלים, בוגרת המסלול המשולב לדוקטורט במחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון, זוכת פרס וולף לדוקטורנטים מצטיינים. ד"ר זוהר הקימה וניהלה את בית הספר מעוף למחוננים בבאר שבע ושימשה כמפקחת ארצית באגף למחוננים ומצטיינים במטה משרד החינוך בירושלים.

השנה שעברה התחילה בלמידה כרגיל ובאמצע השנה עברתם ללמידה בצל הקורונה, איך היית מסכמת את השנה שחלפה שהייתה מלאה באתגרים?

"קשה להגיד שהשנה הייתה רגילה, כי כל שנה והייחוד שלה. יש לצערנו אתגרים רבים במדינתנו הקטנה והאהובה בהם: סבבים של לחימה, איום בירי של טילים ועוד ועוד. אבל סיטואציה כזו שבה עולם שלם מתמודד עם חרדה קיומית ממש, זו סיטואציה חדשה ולכן לקח זמן לכולם להפנים להבין ולהתחיל להוביל משהו חדש. מרשים היה לראות את התגייסות, המחויבות והמסירות של כולם, לייצר בתוך העמימות מעגלים של ודאות. מסירות יוצאת דופן של כלל אגפי העירייה, ראש העיר, מנכ"לית העירייה וכלל מנהלי האגפים כשהם מחוייבים לעשות הכל, ממש הכל, על מנת שמערכת החינוך תוכל לפעול בסוג של נורמאליות בתוך המצב הכאוטי. זה מתחיל בדברים הכי בסיסיים במדרג של מאסלו וזה אומר חלוקת מזון, השקעת מליונים מתקציב עירוני לרכישת מחשבים והשאלתם לתלמידים נזקקים ממשיך בתכנית סדורה של השפ"ח על מנת לתת למיכה להורים ולצוותים ולילדים כי אלו הדברים החשובים כעת, הרווחה הנפשית והחברתית ואחר כך הלמידה המותאמת אישית. למידה זה רק חשבון, שפה אנגלית וכו'. למידה זה קודם כל למידת הנפש של הצוותים והילדים, פתיחת צוהר של תקווה ואחר כך לאט לאט להתחיל לחזוק לשגרה של הבנה ולמידה. למידה מרחוק זה לא רק זום או טיימס, זה פספוס אדיר אם מחליפים את הכיתה הרגילה עם כל מאפייניה בכיתה דיגיטלית שבה המורה יושב/יושבת מול המסך וממשיכים בלמידה הקונבנציונאלית רק שהפעם באמצעים דיגיטליים. אם יש משהו שהקורונה לימדה אותנו זה לחשוב על העולם החדש ואיך אנו מעניקים לבוגרות ולבוגרים כלים להתמודד עם אתגרי האנושות, כן זו כבר לא מנטרה או אמירה אקדמית נינוחה שחשוב לומר אותה, ראינו שזה צורך קיומי, ראינו שבגרות איכותית ככל שתהיה לא מקנה בהכרח את הכלים הדרושים. רק רופאים, יחד עם הייטקיסטים, יחד עם חוקרים באקדמיה עם אנשי שטח מבוגרים וצעירים, כל אחד מומחה בתחומו, ורק יחד בענווה במקצוענות, במצוינות אישית ואנושית עם קורטוב של ציונות, ניתן להתמודד עם אתגרים גדולים. זה מחייב את כולנו לחשוב היטב על כלל התהליך, הכלים, הידע, הערכים, המיומנויות ובהתאם ההזדמנויות ללמידה".

האם בעינייך הלמידה מרחוק אכן אפקטיבית עבור התלמידים? אילו שינויים והתאמות עשיתם באגף החינוך בעיר כדי להקל על המעבר ללמידה בזום? 

"למידה זה משהו גדול, אי אפשר להכניס אותה לכיתה, לבית ספר או למרחב קיברנטי כזה או אחר, דיואי אמר פעם שתפקיד בית הספר הוא לא להכין לחיים בית הספר הוא החיים. אז החיים מורכבים ורב מימדיים ולא דיסיפלינריים ולכן גם הלמידה חייבת להיות כזאת. כמובן שזה תהליך שהתחלנו בו אבל הקורונה תקצר זמנים ותהליכים. ראינו הרבה יצירתיות כיוון שלשבת מול משבצות קטנות שלעיתים יכולות להפוך לקוביות שחורות (כיבוי אפליקציות למידה), זה לבדו לא חינוך ובטח לא בהכרח מוביל ללמידה, לכן בהלם הראשוני זה היה הכלי המרכזי ליצירת קשר אישי ואנושי שזה הדבר הכי חשוב, לשמוע קולות מוכרים, לשמוע מילות עידוד ונחמה וקרן אור של תקווה לקטנטנים, וכלים ללמידה והכנה לבגרויות של הבוגרים יותר. אבל ברור לנו שאין לך דבר יותר בלתי שווה מלטפל באופן שווה בבלתי שווים. התלמידים שונים ביכולות, בצרכים, בחוסנו של העורף המשפחתי ועוד ועוד ולכן אין ולא יהיה בעיני אף פעם תחליף למגע האישי והאנושי. בדוגמא הטובה הראשונה לכך היא החינוך המיוחד שהחל ראשון לחזור לשגרה וללמידה. היה צורך גם לתת תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיות ייחודיות אחרות וכך עשינו".

האם את רואה את המעבר ללמידה מרחוק כיתרון? כאפשרות לפתח טכנולוגית את מערכת החינוך בכללותה? או כחיסרון, בשל המחסור במפגש בין אישי של התלמידים עם המחנכים והמורים? 

"אני חושבת שיש יתרונות רבים ללמידה מרחוק כמו גם חסרונות. החוכמה היא לדעת לשלב את הלמידה המקוונת בלמידה השגרתית, מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום. אני גם יותר אוהבת את המושג למידה מקוונת, כיוון שגם כשלומדים מרחוק אפשר וצריך לייצר סוג של קרבה. היום ניתן לנתח באופן מקוון אז בוודאי שדם ללמוד. בסוף ההוראה והחינוך נעשים בידי בני אדם וזה הכי חשוב. הקשר האנושי, האישי קשה יותר לעשות באמצעים דיגיטליים, אין חיבוק, אין קשר עין ישיר ועוד. אני מאמינה שהאבולוציה המהירה תחייב מציאת פתרונות יצירתיים כמו הוראה היברידית, חלק בכיתה וחלק בבית, למידה במרחבים חיצוניים בפארקים, במוסדות תרבות ואמנות, במתנסים ועוד ועוד".

בשל הקורונה חלק מהתלמידים ביום שלישי הקרוב יחלו את הלימודים מהבית, כשמערכת החינוך בחלקה תיפתח בצורת קפסולות. כתוצאה מהלמידה מהבית בחלק מהימים, הורים רבים אשר עובדים לא יוכלו להיות עם הילדים הקטנים בבית ולמצוא פתרונות עבורם. על כך אמרה ד"ר זוהר: "ציינתי קודם שאחד הדברים החשובים שלמדנו ממשבר זה ביתר שאת מהי ערבות הדדית ומהי שותפות ואחריות. הצוותים כולם הונחו לגלות רגישות מירבית לילדים שמסיבות מגוונות, אם מכורח או מבחירה, לא יכלו להגיע לבית הספר. ישנה חשיבות מכרעת ליצירת קשר רציף ואישי במצבים אלו, הן בהיבט הטיפולי והן בהיבט החינוכי".

כיצד אתם נערכים לפתיחת שנת הלימודים השבוע? האם נעשתה היערכות מיוחדת עם צוותי המורים ובבתי הספר?

"הצוותים החינוכיים שזו שעתם היפה  והחשובה, נערכים באמונה, באהבה  ובמקצועיות רבה, קיימנו מפגשים רבים והיה לנו חשוב להבהיר להם שיש להם לא רק את האחריות אלא גם את הסמכות לבנות תכנית מוסדית ייחודית, כל בית ספר עם היכולות והמשאבים והאתגרים שלו ומי אם לא המנהל/ת יודעים טוב מכולם מה נכון למוסד בניהולם. אז מינהל החינוך בתיאום עם משרד החינוך, ועד המנהלים והנהגת ההורים, יחד עם המנהלים, ניסינו כולנו להתמודד עם האתגר בצורה הנכונה והיצירתית ביותר. אני חייבת לציין את המחויבות הרבה והנחישות במסגרתם המנהיגות החינוכית נחושה להפוך את המשבר להזדמנות, המנהלות והמנהלים, הגננות והסייעות וכל הצוותים המינהליים והטכנים- כולם מגוייסים ומחויבים, כולנו מבינים ששותפות וערבות הם המפתח להצלחה".

מה בעינייך המסר החשוב ביותר שיש להעביר לעשרות אלפי התלמידים בבאר שבע שיחזרו לספסל הלימודים?

כולנו מנהיגים, בשל העיניים הנשואות למוצא הפה, בשל הכמיהה לתקווה ולמילות הרגעה, בשל החובה לנקוט אחריות, זהירות ובגרות ובו בעת שקילות הדעת והצניעות. הצניעות בפני נפלאות הטבע והעולם לטוב ולרע, כמו בנדנדה, מחד הנגיף הזעיר שחודר, תוקף בשקט ומפרק את מעטפת השגרה והבטחון, מוריד אותנו מטה, ומאידך המדע שחוקר, מקצר, מפצח ומפתח מענים רפואיים אישיים ואנושיים ומעלה תקווה וגאווה. לא פחות חשובה הצניעות בפני האחריות, לא עוד צ'פחות, כיפים ויהיה בסדר. אכן יהיה בסדר אבל רק אם כולנו נגלה משמעת אישית וערבות חברתית וקהילתית, נקשיב להנחיות, נמלא אחר ההוראות, נרד מטה בנדנדת הבילויים והיציאות, מה שיעלה אותנו מעלה בנדנדת מיגור ההפצה, השליטה, הבקרה בטיפול ובמניעה. ניזכרתי בדברי הרב קוק, על הכוח הגדול שיש בנו המנהיגים הפשוטיפ, הקטנים-גדולים, לפרוש כנפיים של אחריות ומשמעות ולהתרומם בעת משבר.

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה.

כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכָחַשׁוּ לְךָ.

דּרושׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָד. 

כולנו בני אדם, כולנו שווים, או כפי שאמר ביאליק, שקולים במאזניים. לכולנו יש זכות ובאותה מידה לכולנו יש אחריות, אחריות להתבוננות אחראית ומפוקחת שיודעת לראות את המשבר גם כהזדמנות. אנו למדים שהמילה משבר בסינית, מורכבת משני סימנים ((危机, אחד מסמל 'סיכון' ואילו השני מסמל 'הזדמנות'. מי שמסוגל להתעלות מעל קשיי המשבר, יוכל לראות את ההזדמנות שבו. המושג משבר גם מוזכר במקורותינו גם בהקשר של לידה, היינו משבר יכול לסייע לנו בהולדתם ובהצמחתם של כוחות חדשים לעולם. כולנו כעת באותה סירה השטה בנהרות הלא ידוע ואי הוודאות, אולם דבר אחד ברור וידוע, מה שיצעיד אותנו קדימה הוא לא רק עוצמתנו הטכנולוגית, המדעית או הרפואית, אלא גם ובעיקר מפרש הרוח האנושית, האחריות, הערבות, האופטימיות, ההשמעות הפשוטה להנחיות, הצניעות, האהבה והתקווה. שוב כמאמרו של ביאליק: "אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל". יחד נביא כולנו את הספינות המגוונות שלנו, לחוף מבטחים".