"בבקשה אל תעזבו!"

בן יהודה 18 כניסה ג דירה 17 קומה 1. זאת הכתובת שלי בבאר שבע בשנה האחרונה. לא כתובת סתם, כתובת באמת. כזאת ששולחים אליה מכתבים והכל.

אני אוהבת את העיר שלי. זה אולי נדוש, קיצ׳י ולא מקובל אבל אני מתה עליה. על הפארק, על הבית קפה, על לראות את אותם אנשים ברחוב כל יום, על האוטובוס השכונתי, על הבניין מלא בצעירים, על זה שאין חנויות בכל מקום, על זה שאני יכולה ללכת ברגל ללימודים, לעבודה, למכולת, על זה שחם פה מידי וקר פה מידי ויבש מידי, על זה שתמיד יש חניה, על זה שכלום לא פתוח אחרי 22:00, על זה שכולם פה שונים והכל מקובל, על היוגה בפארק, על הצ׳ייסר בבר, על ארוחת השישי עם החברים.

אבל לצערי אני שומעת לא מעט אנשים שמדברים על לעזוב או לא להגיע בגלל הלימודים המקוונים. רק לחשוב על זה מעביר בי צמרמורת, אנשים שוכחים לפעמים כמה היא מיוחדת.

עוד בהקמה שלה היא תוכננה כעיר של קהילות ושכונות שאפשר ללכת בהם. יש בה פחות גורדי שחקים ופחות כבישים סואנים. אולי יש פה פחות משרות אבל גם פחות מתחרים. לעירייה פה אכפת מאיתנו, לא כמו בערים אחרות, יש לנו רכבת במרחק יריקה ובריכה וחדר כושר, אנחנו יכולים להקים פה עסק. אתה לא חייב לקנות כל רגע כי הכל פחות פתוח ונוצץ, יש פה הזדמנות לכולם להרגיש בנוח ולהיות עצמם כי אין סטאטוס קוו.

יש יותר זמן סתם לשבת בפארק ולדבר ולא לרוץ אחרי עצמך. אפשר לרוץ ברחוב בלי לפחד שידרסו אותך. אפשר לקנות פה דירה ולדירות יש סלון.

כל הדברים היפים שאנחנו, הדור הצעיר הבאנו לפה ויכולים להיעלם ברגע אם נחליט להישאר במרכז אצל ההורים. זה בידיים שלנו לשמור על העיר הזאת משגשגת, מצליחה ופורחת. להביא לפה חברות גדולות, משרות ובעלי עניין. אנחנו לא פה רק בשביל ללכת לקמפוס, הקמנו קהילה של ממש ומפחיד אותי לחשוב שנאבד את זה. אני יודעת שקשה לשלם שכר דירה היום יותר מאי-פעם אבל שום דבר לא יכול להחליף את החופש, העצמאות והקהילה שיצרנו. בבקשה אל תעזבו! 

אלן הדווט היא סגנית יו''ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון ותושבת שכונה ב' בבאר שבע.