מיוחד ליום האישה: השחק הוא הגבול

ספרי על המפנה החד בהשכלתך: מהלימודים בתיכון לאמנויות תלמה ילין בגבעתיים, השירות הצבאי בתזמורת צה"ל, דרך תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת תל חי ועד הסבה לתואר שני באקדמיה למוסיקה בירושלים עם תעודת הוראה במכללת קיי

"התחלתי ללמוד בקונסרבטוריון תל אביב (ע"ש שטריקר) עוד בכיתה ב'. אנחנו גרנו בדרום תל אביב והקונסרבטוריון ממוקם בצפון תל אביב, ההבדלים בין האזורים היו אז משמעותיים. הגיע מורה מהקונסרבטוריון לבית הספר בו אני ואחי למדנו ועשה מבדקי שמיעה לשכבה של אחי (שהיה אז בכיתה ד'). הוא המליץ עליו ללמוד פסנתר ואני רציתי גם. אותי שלחו לחלילית. לאחר 8 שנים בהן ניגנתי על כל החליליות, חייתי במקביל גם בבית הספר בדרום תל אביב על כל המשתמע מכך, וגם בקונסרבטוריון בצפון תל אביב, החלטתי לנסות להתקבל לתיכון תלמה ילין בגבעתיים על חלילית''.

''הצלחתי ומכיוון שרציתי להשתתף בתזמורת ביקשו שאבחר כלי תזמורתי ואז התחלתי לנגן בקלרינט בכיתה ט'. מכיוון שהסביבה שלי בתלמה ילין הייתה מורכבת מתלמידים שניגנו כבר כמה שנים על הכלים שלהם ואני רק התחלתי, הייתי צריכה להדביק את הפער אך תמיד הרגשתי מאחור. בסוף עשיתי בגרות במוסיקה והתקבלתי לתזמורת צה"ל. בגלל התחושה התמידית שאני לא מספיק טובה ושרק המצטיינים ביותר ממשיכים, החלטתי לעזוב את התחום וללכת ללמוד חינוך מיוחד. סיימתי את התואר אך לא עסקתי בו. אחרי 10 שנים עזבתי את עבודת הניהול שהייתה לי ב"סופר פארם" ובגיל 30 הייתי בחיפוש עצמי".

"בינתיים הוריי עברו לבאר שבע וכתוצאה מכך ומשיקולים כלכליים גם אני עברתי כשנתיים אחריהם. הגעתי לבאר שבע לגור עם ההורים, רווקה, בלי עבודה ועם חובות. מתוך הצורך שלי בחיי חברה חדשים, החלטתי לנער אבק מהכלי ולהגיע לתזמורת כלי הנשיפה העירונית ע"ש ניסים אלשיך (בניצוחו של עו"ד מיכה דוד). החוויה הייתה שונה לחלוטין ממה שזכרתי בצעירותי, הרגשתי פרגון ותמיכה מכל כיוון. ביקשו שאלמד תלמידים קלרינט, דבר שהיה נראה לי הזוי באותה התקופה אך החלטתי לקפוץ למים ולנסות. לאט לאט למדתי ללמד".

"עשיתי תעודת הוראה במכללת קיי והעבודה בקונסרבטוריון עוררה בי את הרצון לפתח את העולם המוסיקלי האישי שלי והחלטתי לממש חלום ולעשות את התואר במגמת ביצוע באקדמיה למוסיקה (ומחול) בירושלים, שחלמתי בעבר לעשות ולא העזתי. מאז צברתי הרבה ניסיון, היו לי כמה רסיטלים, ניגנתי במחזמר "קברט" בבית הספר למשחק גודמן, ניגנתי עם הסינפונייטה של באר שבע ועם הסימפונט רעננה, הקמנו רביעיית קלרינטים שנקראת "רביעיית מאיה", איתה אנחנו מופיעים כבר כמה שנים בכל מיני אירועים. ובעוד כל מיני הזדמנויות". 

ספרי קצת על הזיקה לך לבאר שבע ולדרום

"אז כמו שאמרתי, הגעתי לבאר שבע בעקבות המעבר של הוריי, שעברו לכאן משום שאמי גדלה בבאר שבע בצעירותה, אחיותיה גרות כאן והוריה גרו עד שנפטרו".

''מה הביא אותך לבחירה המקצועית הספציפית שלך, לעסוק בתחום בו את מתמחה כיום?

"התברר לי לאט לאט שהאהבה שלי למוסיקה חזקה יותר ממני ומהפחדים שלי. היא איתי מאז שאני זוכרת את עצמי וכנראה שלא עזבה באמת אף פעם. הרצון שלי להתפתח בתחום רק הלך וגדל וכל צעד שעשיתי הרגיש יותר ויותר נכון לי".

בשנים האחרונות רואים יותר ויותר נשים בתפקידי מפתח, בתפקידי ניהול בכיר, בעלות חברות משלהן, נשים בקידמת העשייה בכל תחומי החיים. כמובן שיש עוד דרך לשיפור מעמדן של נשים בעמדות בכירות...נשמח אם תתייחסי לזה מנקודת מבטך.

"אני מרגישה לאורך כל הדרך שתמיד כנשים נצטרך להוכיח יותר מגברים שהמקום בו אנו נמצאות מגיע לנו. הגישה הזו כל כך טבועה בנו שהשפיטה מגיעה הן מנשים והן מגברים". 

מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?

"אני אוהבת לכתוב עיבודים ליצירות בכל זמן פנוי שיש לי".

נשמח אם תשתפי אותנו בשאיפות המקצועיות-אישיות שלך לשנים הקרובות.

"לאחרונה סיימתי את התואר השני באקדמיה למוסיקה בירושלים, אשמח ללמוד עוד סגנונות מוסיקליים ולהתפתח לעוד כיוונים חוץ מהעולם הקלאסי. אני מאחלת לעצמי שתמיד אמצא עניין ואתגר ואלמד". 

מה את ממליצה לנשים המעוניינות להגיע למעמד מקצועי גבוה כשלך?

"אני ההוכחה לכך שאף פעם לא מאוחר מדי ושהמוסיקה כן יכולה לחולל פלאים. היום כשאני מלמדת בבתי ספר, אני מזכירה לעצמי תמיד כמה המוסיקה שינתה והפכה את חיי מקצה לקצה, ואיך היא יכולה להשפיע גם על אותם הילדים שאני מלמדת. האמונה שכל אחד יכול נמצאת תמיד לנגד עיניי. אני כל יום מוקירה תודה שניתנה לי האפשרות והיכולת להתפרנס ממוסיקה, ממה שאני הכי אוהבת".