כל מה שחשוב לדעת על דלקת בדרכי השתן בילדים

זיהום בדרכי השתן אינו מחלה מדבקת, הזיהום בשתן מתפתח כאשר חיידק חודר לתוך השתן ומתחיל להתרבות בתוכו. לעיתים, רחוקות ובעיקר בגיל הילוד החיידק מגיע למערכת השתן דרך הדם, אך בד"כ מקורו של החיידק מהצואה והוא "מטפס" במעלה מערכת השתן. מבדילים בין זיהום המערב את רקמת הכליה ועלול להביא לפציעה או לצלקת לא הפיכה לבין זיהום המערב את כיס השתן בלבד. האחרון בד"כ אינו מלווה בחום ואינו גורם לפציעה של רקמת הכליה.

זיהומים בדרכי השתן מהווים תופעה שכיחה יחסית בגיל הילדות (כ5-8%) ובמיעוט מהמקרים מהווים רמז ראשון לנוכחות הפרעות כליתיות קשות. לפיכך ההתייחסות לזיהום זה בגיל הילדות דורשת אבחנה מדויקת, בירור וטיפול בהתאם. שכיחות הזיהומים בדרכי השתן זהה בבנים ובנות בגיל הינקות, ולאחר מכן הרבה יותר שכיחה בבנות (פי 3). כ2% מהילדות בגיל בית הספר יסבלו מזיהום בדרכי השתן. זיהומים בדרכי השתן שכיחים פי 5 ויותר בזכרים שאינם נימולים בהשוואה לזכרים נימולים.

ככלל, אין ספק ששתייה מועילה וטובה לגוף במובנים רבים - היא מסייעת במניעת יצירת אבנים בכליות ובדרכי השתן ותורמת במניעת דלקות. כשמדובר במניעת דלקת בדרכי השתן, עצם השתייה תורמת להשתנה מרובה, שכאמור מנקה את אזור השופכה ומסייעת במניעת חדירת חיידקים.

לאילו סימנים יש לשים לב?

התלונות האופיניות לזיהום בדרכי השתן הינן: חום, עייפות, כאבי בטן ומותן, חוסר תיאבון והקאות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, צריבה במתן שתן, טפטוף שתן, הרטבה ביום או בלילה בילד שהיה יבש, שתן בעל ריח לא טוב, דם בשתן. ייתכנו גם בחילות הקאות ושלשולים. יש להדגיש שחלק  מהילדים עם זהום בדרכי השתן, הם ללא תסמינים. בגיל הינקות התסמינים אינם ספציפיים ומתבטאים בעיקר בחום גבוה ומראה חולה המלווים בצמרמורות, אי שקט וחוסר תיאבון. ייתכנו גם צהבת מתמשכת בילוד.

כשילד נראה חולה ומקור החום לא ברור, יש לפנות לרופא. כלומר, לילד אין תסמינים אחרים כמו כאבי גרון, דלקת אוזניים, כדאי לוודא שמוקד החום אינו דלקת בדרכי השתן. כשלילד יש בעיה כליתית ידועה או בילד שסבל בעבר מדלקות בדרכי השתן כדאי גם כן לפנות לרופא לבדיקת שתן.

איך ניתן לאבחן זאת?

הבדיקה הראשונה הינה בדיקת סקר פשוטה המתבצעת על ידי טבילת מקלון בשתן של הנבדק. נוכחות תאי דלקת לבנים עם ניטריטים (תוצר פרוק של חידק) מהווה רמז להמצאות דלקת בדרכי השתן. התשובה מתקבלת תוך מספר דקות ונעשית ברוב המרפאות הגדולות. לשם קביעת האבחנה הוודאית יש להוכיח נוכחות חידקים בדרכי השתן, לכן יש לקחת את הדגימה באופן סטרילי לאחר ניקוי האיזור: בתינוקות נבדוק שתן מקטטר. בתינוק אין להסתמך על תרבית שתן שנלקחה בשיטה אחרת. בילדים גדולים יותר, לאחר ניקוי האיזור נבדוק שתן מ"אמצע זרם השתנה". הבדיקה נשלחת למעבדה מרכזית ובה מנסים לגדל ולזהות חידק. בהתאם לממצאים מחליטים על הטיפול.

חשוב לזהות בזמן ולטפל בדלקת בדרכי השתן וכן למנוע זיהומים חוזרים בדרכי השתן לאור הסיכון בנזק שאריתי לכליות שיכול להתבטא בהצטלקות בלתי הפיכה במוקדים בכליה, ביתר לחץ דם ולעיתים נדירות בהתפתחות אי ספיקת כליות סופנית.

לשאלות נוספות בנושא זהומים חוזרים בדרכי השתן, הרטבת יום ולילה, מומי כליה מולדים, הפרשת חלבון/דם בשתן ניתן לקבע תור להתייעצות בבריאותא אצל ד"ר רותי שרייבר, רופאת ילדים בכירה ונפרולוגית ילדים במרכז הרפואי סורוקה.