עברה מרמת אביב לבאר שבע - כדי להיות שחקנית

 משחק, מוזיקה, ריקוד, להצליח בעולם הבידור אינו עניין של מה בכך. רבים גדלים וחולמים להיות רקדנים, שחקנים, זמרים, חלקם אף משלבים בין היכולות כדי לפתוח בפניהם דלתות רבות יותר. יש כאלה שתמיד נמשכו לתחום ועוד מימי בית הספר אמרו להם "אתה מצחיק, אתה שר יפה, אתה תיאטרלי ויש לך דמות של שחקן, תעשה עם זה משהו" ומחליטים לרדוף אחר החלום.

הדרך אינה פשוטה, כאשר רבים מאלה שרוצים לעבוד בתעשיית הבידור, נבלעים ולא מצליחים להשתלב בעולם שבו יש מקום לכאורה רק לטובים ולמוכשרים ביותר (יש שיגידו שזה קורה כי הדרך היחידה להתקדם בתעשייה הזו היא רק עם קשרים).

הקושי במציאת עבודת בתעשיית הבידור מביא רבים לייאוש מהרדיפה אחר החלום, והם נאלצים לבחור מקצוע בעל ביקוש רחב והכנסה מבטיחה, ובכך לוותר על חלומם, לפחות לאותו רגע עד שיסתדרו. עם זאת, מעטים ביניהם לא נכנעים לייאוש ומוכנים להתמודד עם דרך ארוכה, אי וודאות, תוך השאיפה להיות אלה שיעלו ויצליחו על אף הקשיים הבלתי נגמרים, ההתמדה הממושכת והרבה דלתות מסתובבות.

דוגמא מצוינת להצלחה היא ניצן נוימן (28), שחקנית וסטודנטית בבית הספר למשחק "גודמן" בבאר שבע. ניצן מספרת על הדרך הארוכה שמלווה אותה לאורך לימודי המשחק, העבודה הקשה, שגרת היום הבלתי נתפסת ושאיפותיה לעתיד.

ניצן גדלה והתחנכה בשכונת רמת אביב בתל אביב, מגיל 6 עסקה בריקוד ומגיל 8 התחילה לעסוק ולהתפתח גם בתחום השירה. לימודים מדעיים בתיכון ושירותה הצבאי ביחידה מסווגת הביא אותה לעבודה בתחום ההייטק, עם עבודה יציבה ושכר בטוח, אך ביום אחד הכל השתנה.

איך הכל התחיל?

"הלכתי לראות הצגה עם אמא שלי וישבנו גבוה ביציע. בזמן ההצגה הייתה סצנה מאוד קשה של ריב וראיתי איך השחקנים עוברים ממצב של רוגע לכעס ונכנסים לדמות ומאוד התרשמתי והסתקרנתי מהיכולות האלה ומהשינוי הדרסטי הזה, ליכולות של הבמה, והרגשתי שלשם אני רוצה להגיע". ניצן מספרת.

איך מגיעים בלי ניסיון כלל לתוך העולם הזה?

"הרבה באים לשם עם ניסיון מוקדם במשחק. לי היה ניסיון בשירה ובריקוד, השתתפתי בלהקות נוער וחבורות זמר אבל לא נגעתי בתחום המשחק וזה משהו שמאוד פחדתי והתביישתי ממנו בהתחלה. אחרי שחזרתי מטיול אחרי צבא שמעתי שיש מכינה למשחק ולימודי תיאטרון בסטודיו של יורם לוינשטיין ורציתי לנסות, לראות אם אני מתאימה לזה"

ומה קרה במכינה ששינה הכל?

"ביקשו ממני להכין מונולוג לאודישן, לא ידעתי בכלל מה לעשות, אבל לאט לאט הכל התחבר.  בעקבות המכינה התאהבתי במקצוע, הבנתי שאני אוהבת גם את התחום שמאחורי הבמה, ניתוח הטקסט, הבניית הדמות וזה נורא סקרן אותי גם מהמקום הפסיכולוגי, הרגשתי שאני במקום הנכון, שזה מה שאני רוצה לעסוק בו, זה הבית.". 

היום מקובל לחשוב שכדי להיות שחקנית צריך לעבור לתל אביב ואת עשית בדיוק ההיפך, מה גרם לתל אביבית מרמת אביב לעבור ללמוד משחק דווקא בבאר שבע?

"ניסיתי להירשם בהתחלה לבתי ספר באזור המרכז כי שם עיקר התעשייה אבל זה היה עוד מוקדם. דחיתי בשנה להתמקצע ולשפר את היכולות שלי ועברתי סדנאות שונות, ואז סיפרו לי על "גודמן" בית הספר למשחק בבאר שבע. הבנתי שיש כאן משהו גדול והחלטתי לעזוב את תל אביב ולעבור לכאן".  

איך זה מרגיש? שונה לעבור מתל אביב לבאר שבע?

"זה משהו שהיה שונה ומרתיע בהתחלה אבל הרגשתי שגודמן זה הבית, מקום שאני יכולה להתפתח בו. הכל נקי וחדש וכיף להיות פה מבחינה ויזואלית, הרמה של בית הספר מבחינת תשתיות, אולם גדול, חדר הלבשה, הכל גדול ומרווח מה שלא נפוץ בתל אביב. מעבר לכך שמעתי דברים מאוד טובים על בית הספר וגם על המורים, שחלקם מלמדים גם בתל אביב, אין ספק שהרמה בבאר שבע מאוד גבוהה והדרישות לא פחות ".

אתם מתעסקים רק במשחק?

"אנחנו משלבים הרבה מאוד תחומים. בשנה הראשונה מלמדים אותנו להתעסק עם תאורה, סאונד, אביזרי במה, וניהול הצגה, זה חלק בלתי נפרד מהלימודים. אנחנו משלבים גם שירה וריקוד, שיעורי פיתוח קול, שיעורי תנועה והכשרות רבות נוספות לצד שיעורי משחק מאוד אינטנסיביים שלא משאירים יותר מידי זמן פנוי. היום שלי מתחיל ב8 בבוקר ונגמר ב12 בלילה, אני רצה מחזרה לחזרה, עובדת במקביל על יצירות אישיות וגם על יצירות של שייקספיר וצ'כוב, כל כך אינטנסיבי שלפעמים יש לי רק הפסקה של 5 דקות לאכול, אבל זה שווה את זה".

על אילו הצגות את עובדת כיום ?

"אנחנו עובדים על המון הצגות שונות. אני בשנה ב' בלימודיי ועובדת על הצגות פנימיות שמוצגות למורים ולסטודנטים בבית הספר, אם הן מספיק טובות בשנה ג' ההצגות מוצגות לקהל הרחב".

האם בדיעבד היית בוחרת בתחום אחר, בבית ספר אחר ?

"לא, אני מאוד שמחה שבחרתי במקצוע ובבית הספר "גודמן". אני מרגישה שאני מאוד מאוד מתפתחת פה כשחקנית וכבן אדם ואין ספק שזה שינה אותי לטובה".

האם את חושבת שהצלחה בתעשייה הזו תלויה ברובה בקשרים ולא בכישרון?

"אני חושבת שאלה שני אספקטים שונים. כישרון יכול להביא אותך עד מקום מסוים, וגם אנשים פחות מוכשרים עובדים יותר קשה ומגיעים יותר רחוק. אני לא חושבת שזה עניין של קשרים אלא של עבודה קשה, שאתה צובר את השם שלך בזכות בדרך. למרות זאת, יחסים טובים זה גם מאוד חשוב, מפיקים ובמאים שפגשו אותך והתחברו אליך יכולים לפנות אליך גם בעתיד, וזה פותח דלתות".

מה לדעתך מייחד אותך מהשאר? למה את ולא מישהו אחר?

"זה עניין של גישה ועבודה קשה, אני מרגישה שיש לי איזה שהיא גישה בוגרת מסוימת , משהו שאני מרגישה שאני טובה בו, עם נוכחות בימתית שונה וחזקה. אני חושבת גם שהעובדה שאני שרה ורוקדת נותן לי יתרון מסוים, אבל התמדה ועבודה קשה יותר מאחרים היא מה שבסוף תעשה את ההבדל".

מה יהיה אחרי הלימודים, תעזבי את באר שבע ?

"רוב ההזדמנויות בסצנת המשחק נמצאות באזור המרכז נכון לעכשיו אבל אני מקווה שזה ישתנה בעתיד וההיצע יתרחב. אני שואפת להתקדם לאט לאט, להתמקצע ולהגיע לתיאטרון. אין ספק שהעיר באר שבע ובית הספר למשחק "גודמן" נתנו ונותנים לי המון וזה משהו שאני אקח איתי הלאה".

מה הטיפ שלך למי שרוצה ללמוד את התחום וחולם להיות שחקן?

"לגייס את כל כולך, לאגור כוחות ולהיות מוכן לעבודה קשה פיזית, מנטלית ושכלית. זה נראה מאוד קוסם מבחוץ "להיות שחקן" אבל זה מקצוע מאוד קשה שדורש כוחות והתמדה כדי לפלס את הדרך ולהגיע למעלה. מי שנכנס צריך להיות מוכן לתת מעצמו עד הסוף"

להיות שחקנית אין זה דבר פשוט, אך למרות זאת נראה כי לא חייב לוותר על החלום ואין דרך פשוטה להצליח. ניתן וצריך לשבור סטיגמות, ניתן לעשות דברים אחרת, ניתן ואף רצוי להיות שונים מאחרים כדי להצליח במקצוע כה תובעני.

כמו רבים בתחום, גם ניצן נאלצה להתמודד עם "דלתות מסתובבות", להתגבר על קשיים ולהתמודד עם מציאות כלכלית ותעסוקתית לא פשוטה. למרות הקשיים ניצן בחרה לא לוותר ועם התמדה ועבודה קשה, אין ספק שהיא בדרך לפסגה.

מערכת באר שבע מאחלת לניצן הצלחה בהמשך דרכה!