המאסטרו רני קלדרון חולם שהמוזיקה הקלאסית תהפוך להיות מקור משיכה בבאר שבע

כבר עם קבלת המינוי ולאחר שרני קלדרון סיים לבנות את התוכנית האומנותית לעונה ה-51 תוך מבט צופה עתיד אל היובל הבא של התזמורת הבאר שבעית, עם דגש על פעילותה בעיר ובקהילה ופריצת גבולות חדשים - החל לחשוב על מעבר מגורים מתל אביב לבאר שבע כדי לחיות את הווית העיר, להפחית נסיעות ברכבות (שאגב, אותן הוא אוהב ומעדיף מאשר נסיעה ברכב רחמנא ליצלן) ובעיקר עם המבט החודר קדימה באיך הוא מצליח לשפר לקהל את חווית ההנאה מאירוע קונצרט שמפעים כל לב. או במשפט מסכם: הוא כאן כדי לפרוץ גבולות ולהגשים חלום מתוך האהבה לתחום.  

 פתיחה טובה של צירוף מקרים כששניכם מציינים 50 שנות קיום

"בהחלט, גם אני וגם הסיפונייטה חגגנו 50, אבל יש עוד סימנים מובהקים ומרגשים לכך. למשל, בשנים המוקדמות של שנות ה-90, המנהל המוזיקלי האגדי של הסינפונייטה היה מנדי רודן,  בתקופת הזוהר שלו, ואני באותן שנים הייתי בצבא ואחר כך התחלתי ללמוד אצלו בדיוק לאחר שסיים את התפקיד. נגנים בתזמורות אחרות אמרו לי שבתקופה של מנדי זו הייתה התזמורת הכי טובה בארץ אחרי הפילהרמונית, כלומר התזמורת הישראלית המקומית הכי טובה. למדתי אצלו וממנו הרבה, ואני מאוד אסיר תודה על זה שמינו אותי לתפקיד ומקווה להיות ממשיך דרכו למעשה". זוכר שאמרתי לעצמי ואוו, זו בדיוק שנת היובל שלי ושל התזמורת ועוד להיכנס לנעליים של מנדי? כבוד גדול. גם כשהגעתי לראשונה למשכן לאמנויות הבמה וראיתי שהוא ממוקם ברחוב 'לאונרד ברנשטיין', שהוא אחד מהמנצחים הכי גדולים בהיסטוריה והיה עושה קונצרטים שבהם היה באמת חושף את המוזיקה לאנשים ואת האנשים למוזיקה, ראיתי בזה סימן מיוחד".

איך אתה רואה את השינוי בטעם של הקהל ובדרישה לקונצרטים? למוזיקה קלאסית?

"כולם אומרים שמצבה של המוזיקה קלאסית כיום היא לא מה שהייתה פעם. האמת? מוזיקה קלאסית מעולם לא הייתה מאוד פופולארית. אם את הולכת מאתיים שנה אחרונה, לתקופה של בטהובן, אנשים באו לקונצרטים, אבל הרוב המכריע היו איכרים שלא הייתה להם גישה לדבר הזה. נכון שמוזיקה קלאסית יכולה להיות מתוחכמת ומורכבת, אבל בסופו של דבר זו מוזיקה. אני למשל אוהב המון סוגי מוזיקה, מלטינית, ערבית, ישראלית ולכל מוזיקה שטובה בעיניי -  הכל תלוי למה את מתחברת. גם במוזיקה קלאסית יש יצירות שלא שוות את הנייר שעליהן הן כתובות, אבל אני מוזיקאי קלאסי ותפקידי בתזמורת הסינפונייטה להביא את המוזיקה הזו כמו שהיא לכל מיני קהלים חדשים במקום לבוא בגישה מתנצלת ולחבר אותה עם וידאו ארט, סוגי מוסיקה אחרים או זמרי פופ. כבר הוכח שדברים מסוג זה רק מחלישים את המוסיקה הקלאסית כי בעצם המסר שלהם הוא שהיא בעצמה לא מספיק מעניינת ואני חושב ממש אחרת ורוצה לשכנע בזה מה שיותר אנשים".

תסביר

"התזמורת לא קיימת בשביל זה, לנגנים אין הכשרה לכך, ואני בא לקדם את המוזיקה הקלאסית ולהראות לאנשים שזה לא סגנון שיושב בנפטלין ואפשר וגם צריך למחוא כפיים אחרי כל קטע גם אם לא מכירים את היצירה. ככה היו עושים בתקופה של בטהובן, ברהמס ועד ממש לא מזמן. בכל ראיון אני אומר שיש לי את הזכות להעביר קורס  בנושא באוניברסיטת בן גוריון, שזה קורס פתוח לכל הסטודנטים שלאו דווקא לומדים מוזיקה, ומגיעים כ-600 תלמידים שיושבים בהרצאה במשך שעה, בלי מצגת, שבה אני רק מדבר ומשמיע מוזיקה. אחרי הפסקה של חצי שעה אני מנצח בפניהם על קונצרט של שעה עם התזמורת שקשור להרצאה. כל זה מגיע לכך שהסטודנטים מגיעים לראות קונצרט מוכנים, יודעים למה להקשיב ואיך זה ישמע ולא תאמיני איך הם מתלהבים, מקשיבים, מתלהבים, מוחאים כפיים ומשתוללים עם בטהובן. הם כתבו לי מכתבים כמה זה הכניס בהם אהבה למוזיקה ועד כמה הם נהנים".

רני החל לנצח כבר בגיל 15 תחת הדרכתו של שלום רונלי-ריקליס ולמד עם טובי המורים בארץ - מנדי רודן, מנהלה האגדי של הסינפונייטה בשנות ה-80, פנינה זלצמן - הגברת הראשונה של הפסנתר בישראל, נועם שריף ויצחק סדאי. לאחר שהשתלם באירופה עם מומחים עולמיים בתחום האופרה האיטלקית, הצרפתית והגרמנית, שימש כמנהל המוסיקלי בבית האופרה של סנטיאגו דה צ׳ילה ובאופרה הלאומית של לורן בננסי, צרפת. בשני המקומות הוביל שינויים משמעותיים והעלה באופן ניכר את רמת התזמורת, חיזק את מעמדה ואת מעמד בית האופרה בעיר. כמנצח אורח ברחבי העולם, הוא ניצח על הרפרטואר הסימפוני והאופראי מהיידן ועד למוסיקה בת זמננו בבתי אופרה רבים, כמו בית האופרה של דרזדן, טורינו, קופנהגן, טולוז, Theater an der Wien, בריסל, ועם תזמורות שונות ביניהן התזמורית הלאומית של בלגיה, התזמורת הלאומית של רוסיה במוסקבה, תזמורת איל דה פרנס בפריז, תזמורת הנסיכות של אסטוריאס בספרד ועוד.  

עם כל הרפרטואר העשיר והמכובד של קלדרון מסביב לעולם, כשהוא הגיע בפעם הראשונה למשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע, לאחר שחברו ניר קברטי, המאסטרו הקודם בתפקיד, הזמין אותו לבוא ולהתרשם מהמקום, מהאולם והתזמורת, הוא הרגיש שכאן הוא רוצה להישאר. "ראיתי את המקום שמאוד מצא חן בעיניי" שיתף בחיוך "התזמורת, האולם, הכל מצא חן בעיני, ואז הבנתי שזה מקום בו אוכל לעשות מה שבאמת מענין אותי: להביא את המוזיקה הקלאסית לכמה שיותר אנשים ולהראות שזה מעניין, כי בכל העולם כבר נוצר סוג של מרחק בין הקהל לבמה שהוא לא בריא לאף אחד ואנחנו רוצים לסגור את זה".

אז המשימה היא באמת להביא אנשים שייהנו חוויה אחרת

"יש לנו קהל נהדר שבא לקונצרטים כי הוא אוהב ורגיל, אבל יחד עם זה, בעיניי המשימה בעלת חשיבות במעלה הראשונה היא ללכת לכל האנשים שאפשר ופשוט להגיד בואו תשמעו, בואו תראו מה יש לנו להציע, זו חוויה כיפית, זה משהו אחר שכל אדם יכול ליהנות ממנו ולגלות אותו, להתרגש ממנו. בהתחלה אנשים באופן כללי נרתעים ויש אנשים שדווקא בטבע שלהם סקרנים. אנחנו רוצים לפנות לכמה שיותר".

איך אתה תשכנע אותם?

"הייתי אתמול בחנות רהיטים בבאר שבע והיו בה שלושה מוכרים, כולל מנהל החנות, ששוחחנו יחד והם שאלו אותי מה אני עושה בעיר. מסתבר שאחד מהם מתגורר ליד המשכן והשניה גם ממש כמה מטרים לידו, אז הזמנתי אותם לקונצרט והם ישר אמרו שזה לא מעניין אותם. לקח לי שתי דקות לשכנע אותם אחרת ולבוא".

סטיגמה בעייתית של האנשים?

"לא חושב שהבעיה זו האנשים, חושב שהבעיה והאשמה היא במוסדות המוזיקליים - אומר את זה הכי ברור. זה הפך להיות אירוע סטרילי, מאובן, מעונב, ואם את הולכת לשמוע יצירה מלפני מאתיים שנה של בטהובן, ברהמס או מוצארט, אז זה היה בדיוק כמו הופעה היום של זמר. אנשים היו מתלהבים, מוחאים כפיים ומדברים. אני לא בעד שיהיה בלגן, באיטליה באופרה זה היה כמו שוק, אבל משהו באמצע. בעשורים האחרונים זה הפך מוצר לגמרי סטרילי ואין שום סיבה לזה. זה בעיקר מאד שונה ממה שהמלחינים התכוונו".

ואתה באת ושינית דרך?

"יש למשל יצירות שיש להם כמה פרקים, כל קטע שונה באופי שלו  עם ארבעה פרקים שמרכיבים יצירה שלמה. בעשרות השנים המעטות האחרונות, בכל העולם כולל בישראל, התקבעה אופנה שאסור למחוא כפיים בין הפרקים. היום זה כאילו אסור ויש  אנשים בקהל שאומרים למי שמוחא כפיים באמצע 'שששש'. דבר ראשון שעשיתי בקונצרט הראשון  שלי היה להסתובב לקהל באמצע הקונצרט, כי היו איזה שני אנשים שהתחילו למחוא כפיים ולא רציתי שישתיקו אותם, ואמרתי להם תקשיבו, בין הפרקים האלה המלחין מקווה שתמחאו כפיים, קדימה. הכי גרוע זה אנשים שאומרים לך לא למחוא כפיים כי הם חושבים שזה לא מכבד את הצד האמנותי, ואני בא להגיד להם שלא צדק ולא נעליים, האמת הפוכה".

מה השתנה?

"המוזיקה לא השתנתה, מה שהשתנה זה האירוע ומי מארגן את האירוע. ומי מארגן? המוסדות המוזיקליים. אז אני אומר, ואני נגד כל זילות והוזלה של הדבר הזה, שזה כן צריך להיות חגיגי, עם פרחים על הבמה וקפיטריה טובה בכניסה, רק אני נגד שני דברים: אחד - סטריליזציה של האירוע, ושני - הוזלה והתנצלות שלו, כמו להתחיל להביא וידאו ארט או לערבב את המוסיקה הקלאסית עם סוגים אחרים כאילו היא לא עומדת בפני עצמה. אגב אני לא באופן מוחלט נגד זה, אבל רק כדבר חריג שעושים מדי פעם. האירוע עצמו צריך להיות מלהיב, כריזמטי,  הקהל צריך לחוות חוויה אמיתית. את זה אנחנו רוצים לשנות, זה עניין של דימוי".

יש כבר שינוי מאז שבאת? מה רני הביא לתוכה?

"התחלתי להכין את הקרקע כבר לפני שהתחלתי בתפקיד. ביחד עם המנכ"לית הנהדרת קלאודיה צובל,  הצוות האדמיניסטרטיבי ונגני התזמורת, עשינו ישיבות אין סוף והסברתי להם שאנחנו רוצים לקחת את העסק למקום חי, נושם, סוער, מלהיב וחוויתי ולתת לקהל סיבה טובה לצאת מהבית. אם צריך להזמין בייביסיטר, למצוא חניה ולפנות זמן - שיהיה לזה צידוק אמיתי".

לדעתו של המאסטרו, ובאופן כללי בעולם בתחום התזמורות והקונצרטים, אנשים פשוט נרדמו בשמירה. מבחינתו הקהל לא מתנהל נכון, כי המוזיקה פחות טובה בעיניו, אבל בעצם המוזיקה נשארה אותה מוזיקה, ומה שקרה בעצם שהאירוע עצמו לא מלהיב ואת זה הוא בא לשנות מהיסוד. "זאת בעיני משימת המשימות" אמר בעיניו הבורקות. "יש כמובן עוד הרבה דברים שצריך לעשות, כמו להמשיך ולעבוד על הנגינה עצמה של התזמורת ועבודת הצוות של הנגנים. יש לנו למשל חמישה נגנים חדשים שנכנסים לתזמורת וכן, יש הרבה עבודה״ ובגלל זה הוא מתעתד לעבור מתל אביב לבאר שבע.

רני דובר שמונה שפות שאותן למד כדי להיות חלק מהחברה המקומית ומנקודות הזמן שבהן היה וניגן, גם אם זו שפה קשה כמו צרפתית או גרמנית, הוא למד וחי את המילים כמו שהוא מכיר תווים. הוא יודע עברית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, רוסית, ספרדית וגם יוונית עתיקה. עכשיו הוא כאן לנצח בבאר שבע ולהביא קהל חדש שיאהב את האירוע והקונצרט באותו רגש "יחד עם התמיכה הנהדרת של ראש העיר" סיפר "אנחנו בונים על התמיכה של משרד תרבות ועוסקים בגיוס תמיכה מכל מקור אפשרי בארץ ובעולם ופועלים במרץ לעבוד על הדימוי. אנחנו גם משחררים בקרוב לאוויר סדרה של פודקאסטים שבהם מיכל צפיר מראיינת אותי. מיכל היא ידידת נפש שלי שהסכימה לבוא ולעשות איתי  ראיונות מצולמים ואנחנו משחררים אותם לאט לאט. הראשון כבר עלה באוגוסט ונמצא באתר התזמורת ובערוץ היוטיוב שלה, והשני ישודר ממש בקרוב לפני קונצרט פתיחת העונה. קראנו לפודקאסט "שומעים שזה קלאסי", שבו בעצם מיכל מייצגת את הקהל שהייתי רוצה שיבוא לשמוע קונצרט".

מה החלום שלך שלא הגשמת מבחינתך?

"החלום שלי עכשיו להביא לזה שהמוזיקה הקלאסית כפי שהיא, בלי להוזיל ולערבב אותה ובלי להתנצל -  תהפוך להיות מקור משיכה לכמה שיותר אנשים, ואני מאמין שדווקא בתנאים שיש בבאר שבע, עם הפתיחות והגמישות שיש פחות במרכז, זה אפשרי, ומכאן נוכל להמשיך ולהפיץ את זה ברחבי הארץ וגם מעבר".