גודTALK: "למדתי להקציב לעצמי זמן לבאסה ואז לקום" – שרון גבריאל בראיון על משחק, חלומות ואמנדה סייפריד
09.11.26 / 13:30
שרון גבריאל, סטודנטית למשחק מיהוד מונוסון, עברה לבאר שבע כדי להפוך את ההופעות הביתיות לקריירה מקצועית. בראיון ל"גודTALK" היא מספרת על המעבר מעולם הריקוד לקדמת הבמה, חולמת לשתף פעולה עם אמנדה סייפריד ומסמנת את היעדים לעתיד: מחזות זמר בווסט אנד בלונדון ויצירת תיאטרון חי שבו הבינה המלאכותית לא יכולה לגעת.
הכירו את הכוכבים הבאים שיצאו מבית הספר למשחק בבאר שבע. בפינת "גודTALK" שלנו אנחנו מארחים הפעם את שרון גבריאל, צעירה שעברה ממרכז הארץ ישירות לבירת הנגב כדי להפוך את החלום לקריירה של ממש. בראיון כנה היא מדברת על רכבת ההרים הרגשית של הלימודים, הרצון לכבוש את הבמות בלונדון, וההתמודדות עם עולם מלא באודישנים וסירובים.
מתי הבנת שאת והבמה זה סיפור אהבה? זוכרת את הרגע הספציפי שבו נפל האסימון שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים?
"התחלתי מעולם הריקוד, ותמיד ידעתי שהבמה זה המקום בשבילי. כשהתגייסתי התרכזתי בצבא, עשיתי שירות משמעותי, יצאתי לקצונה ועזבתי את הריקוד. כשחזרתי מהטיול הגדול הבנתי שאני לא יכולה בלי הבמה ושהפעם אני רוצה להיות בפרונט. שם הבנתי – זה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות בחיי."
אם עכשיו אומרים לך "התקבלת, הכל פתוח" – איזו דמות היית מתה לשחק ולמה?
"וואו, האמת שזו שאלה קשה. אבל נראה לי שהייתי רוצה להיות סופי מ'מאמא מיה!' או יורידיסי מהמחזמר 'האדסטאון'."
מי השחקן או השחקנית שהיית נותנת הכל כדי לחלוק איתם סצנה?
"חד משמעית אמנדה סייפריד, שזה גם מתקשר לשאלה הקודמת. התפקיד הראשון שראיתי אותה בו הוא סופי מ'מאמא מיה!', ומאז אני עוקבת אחרי כל דבר שהיא מוציאה ומשתתפת בו."
איך באמת נראה יום טיפוסי של סטודנטית למשחק? ומה הדבר הכי מטורף או קשוח שקרה לך?
"קודם כל, זה יום של כמעט 24 שעות מלאות. אתה מדלג ממשימה למשימה, משיעור לשיעור, ונמצא ברכבת הרים רגשית בכל שעה נתונה ביום. אתה יכול להרגיש שהפצצת במונולוג ואתה השחקן הכי טוב בעולם, ואז אחרי שעה לפשל בחזרה להפקה ולהרגיש הכי גרוע בעולם. זה באמת חתיכת רכבת הרים, במיוחד כשמנסים לשלב את זה עם שלוש עבודות שונות, כי בכל זאת – סטודנטים. הדבר הכי מטורף שקרה לי במהלך הלימודים זה ההתעוררות לחיים של הצגת הילדים שלי. במסגרת פסטיבל אסיטז' בנתניה העלינו הצגות ילדים קצרות שכתבנו בשיעור תיאטרון ילדים בשנה ב'. ברגע שההצגה קיבלה חיים וקהל של ילדים, זה היה הדבר הכי מרגש בעולם. כששאלתי ילדים בסוף ההצגה מה הדבר שהכי חשוב לזכור, והם אמרו שעל הביטחון העצמי והאמונה – פשוט התמוגגתי."
עד כמה רחוק תהיי מוכנה ללכת עבור תפקיד? יש גבולות אומנותיים שלא תחצי?
"אני חושבת שכמעט כל שחקן מגלה לאט לאט את הגבולות שלו, ותמיד קצה גבול היכולת נמתח עוד קצת. לפעמים אלו גבולות אישיים בתוך השחקן שהוא עצמו צריך לפרוץ, ובכל צעד בדרך כשנפרצים כאלו, גם נוצרים חדשים. אני לא חושבת שאמצא את עצמי בסצנת עירום או שאגלח את הראש, מצד שני – never say never. אני בטוחה שבכל סיטואציה אפעיל שיקול דעת רב ובסופו של דבר אהיה שלמה עם כל החלטה שאעשה."
עולם המשחק מלא בסירובים - איך את מתמודדת עם סירובים ואכזבות מקצועיות?
"אני חושבת שהתרגלתי לעולם הזה עוד מהיותי צעירה יותר כרקדנית ב'בת דור'. העולמות האלו הם עולמות לא פשוטים, וגם אחרי 20 שנה שבהן קיבלתי בין היתר סירובים, לא באמת מתרגלים לזה. אבל מה שכן, אני דואגת תמיד להזכיר לעצמי שמותר להתבאס, אפילו רצוי. אני משריינת לעצמי ממש משבצת זמן בה מותר לי להיות בבאסה, ומשם גם לדעת לעשות את הקאט ולקום. זה הדבר הכי חשוב במקצוע הזה ובחיים בכלל. אתה לא שולט בסיטואציה, אבל אתה יכול לשלוט בעצמך ובאיך שתתמודד עם הסירוב – בכמה תיתן מעצמך לאחר מכן, כמה עבודה קשה תשקיע ובמה תעשה אחרת בפעם הבאה. חלק מהעבודה הקשה הזו היא גם להתמודד עם הסירובים."
ועכשיו לכמה שאלות מהירות:
תיאטרון, טלוויזיה או קולנוע?
"חד משמעית תיאטרון. גם כי זה המקום היחיד שה-AI לא יכול להתערב בו."
ללמוד 20 עמודי טקסט בעל פה או סצנה פיזית שדורשת כושר שיא?
"סצנה פיזית כמובן."
קומדיה מטורפת או דרמה קורעת לב?
"דרמה."
איפה נראה אותך בעוד 5 שנים?
"בווסט אנד (West End) בלונדון. חלק מקאסטים של מחזות זמר מצליחים שם. מגלה עולם, מטיילת ומתעדת את זה."
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
