ביקורת: "כתום זה השחור החדש" העונה השביעית והאחרונה

הסדרה למי שלא מכיר מעמידה במרכזה את פייפר צ'פמן (טיילור שילינג הנהדרת) שנכנסת לכלא בעקבות הברחת כספי סמים, לאחר שבת זוגתה, עבורה הבריחה את הכסף, אלכס ווס (לורה פריפון הלוא היא דונה פינסיוטי ממופע שנות השבעים) הלשינה עלייה.

העונות הראשונות היו עמוסות תכנים לפעמים קשים לצפייה כמו אלימות, סקס, סמים, מערכת כלא מושחתת, מוות, רצח, מרד אלים וקיצוני, דרמה, בגידות וחוסר אונים. כל אלה הוצגו עם הומור שריכך את הכל. היו עונות שלמות בהן פחדתי על הדמויות שמסתובבת בכלא, אם מהאסירות האחרות ואם מהסוהרים המושחתים.

בעונה השישית פרצה מהומה קיצונית בכלא בה נרצחו שני סוהרים, לאחר שסוהר חנק למוות את פוסיי, אחת האסירות האהובות. בתגובה למהומה האסירות מועברות לכלא אחר, שמור יותר. העונה השישית והשביעית  מתמקדות בחלק מהדמויות שעברו לכלא הזה בניהן פייפר ואלכס שנישאו בכלא בסוף העונה השישית. סצנה מתוקה ששילבה אלמנטים נוצרים ויהודים עם חופה, כיפה, חפץ מושאל-חדש-ישן-כחול ומגבת שנראתה כמו טלית.

בעונתה האחרונה 'כתום זה השחור החדש' יורדת משמעותית בטונים ומציגה לנו עונה רגועה הרבה יותר מהקודמות לה. העונה הרבה יותר הומנית ורגישה בעיניי ומתעסקת יותר בקשרים חברתיים ואישיים וביחס מערכת הכלא לאסירות.

בסוף העונה השישית פייפר משתחררת מהכלא ומשאירה את אלכס מאחור. השתיים מנסות למצוא את הדרך לשמר את הקשר שלהן למרות הסיטואציה בה הן נמצאות. כנגזרת מכך הסדרה מתמקדת העונה הזו גם בחיים שמחוץ לכלא. נכון, היא התמקדה גם בעונה השישית בשחרורה של האסירה אליידה דיאז ובקשיים שמחוץ לכלא. אבל לא באותו האופן שמציגים לנו את זה אצל פייפר. אליידה מנסה למצוא דרך לפרנס את ילדיה. לא מצליחה, אומרת פאק איט וחוזרת לסחור בסמים. בעונה הזו ממש מציגים לנו את הקושי של פייפר עם קצינת המבחן, בדיקות השתן השגרתיות, הקושי בחיפוש ומציאת עבודה ויצירת קשרים חברתיים. כל זמן במתיקות ובהומור הדרוש בשביל לעסוק בנושאים כאלה.

בגלל שזאת העונה האחרונה, הסדרה עושה לפייפר סגירת מעגל עם לארי בלום (ג'ייסון ביגס המוכר מאמריקן פאי) שהיה הארוס שלה כשנכנסה לכלא. פייפר רואה את החיים שהיו יכולים להיות שלה אילו לא הייתה פוגשת את אלכס. תוך שלארי משתף אותה בתאוריה שפיתח עלייה במשך שנים ועל הסיבה בגללה עזבה אותו. סצנה בעלת מילים קשות אבל שהצליחו איכשהו להפוך אותה לדיי משעשעת.

להבדיל מהעונות הראשונות בהן כמעט כל פרק התמקד באסירה אחרת והציג לנו את הסיבה שבגללה נכנסה לכלא, דבר שהיה מעניין ומסקרן וחיכיתי לקטעים ששזורים במהלך כל פרק, בעונה הזו עשו דבר שונה. גם בעונה הזו שזורים קטעים שמסבירים כל פעם סיפור אחר של אסירה והסיבה שהובילה אותה לכלא.

אבל עכשיו הקטעים מסבירים את המצב הנפשי בו האסירה הייתה לפני שנכנסה לכלא, ולא את הפעולה עצמה שבגינה עברה על החוק (אלכס עם האקסית שלה, גלוריה מנדוזה בניסיון להביא לבנות שלה עתיד טוב יותר באמריקה וכו'). שני סוגי הזיכרונות האלה מעניינים ואני שמחה שנגעו בשניהם במהלך הסדרה. זה גאוני בעיניי ומחזק את ההזדהות עם האסירות גם אם מדובר באחת רוצחת.

העונה הזו התחילה עם הוויב של העונות האחרות. דאיה דיאז רוצחת בטעות את הבת זוג שלה, 'דאדי' בגלל שבגדה בה ומתחילה לנהל את קרטל הסמים שלה בכלא. הסוהר הלמן מכריח את אלכס למכור סמים עבורו ואפילו לבלוע אותם. אבל אז היא משנה צורה.

דאיה מתחילה להראות דיי פאתטית בעיניי בשינוי הדמות הקיצוני שלה בין ביישנית וכנועה לטופ דוג של הכלא עאלק, שבכלל לא מחמיא לה. וכאשר הסוהרת מקולו משחררת את אלכס מהלמן, מכריחה אותה למכור עבורה מטענים לטלפונים ומתאהבת בה. חייבת לציין שאני לא אוהבת את המשחק של השחקנית שמגלמת את מקולו. ומשם העניינים מתחילים להתרכך.

כחלק מהשינוי ההומני והרגשי שהסדרה עברה בעונה הזו, היא שמה דגש על כלא המתנה של משטרת ההגירה אליו מגיעות שתי אסירות שליוו אותנו כל העונות. מריצה ראמוס ובלנקה פלורס לאחר שסוף סוף השתחררו מהכלא ואז נתפסו על ידם. הסדרה מציגה לנו את האטימות הנוראית והיחס המשפיל של נציגי אמריקה למהגרות בלי אישור הגרין קארד. הכל מוצג לנו בצורה חכמה ומדויקת כמו שהסדרה הזו יודעת לעשות.

בנוסף אנחנו חווים את תהליך ההידרדרות של רד אחרי שהות ממושכת בבידוד ושל לורנה מורלו אחרי שהתינוק שלה מת. תוך שניקי שמנסה לג'נגל בין השתיים בכדי לא לאבד אותן. עצוב לראות איך רד מאבדת את זה, כי היא הייתה אחת הנשים החזקות בסדרה. ומורלו המשוגעת כבר הפסיקה להיות חיננית בשלב הזה וסתם התחילה להטריד.

בהמשך לרגשנות אנחנו נפרדים מהאסירה שעשתה הכי הרבה בלגן במהלך העונות וזו כמובן טיפאני דוגט. לאחר שחשבה שנכשלה בבחינת הבגרות, היא מתאבדת על ידי לקיחת מנת יתר. בסוף אנחנו מגלים כי היא עברה אותה. זה היה אחד הדברים הכואבים העונה. אבל היא עזבה אותנו בסטייל כשהרוח שלה נפרדה מאיתנו בpeace out וזכתה לטקס השכבה מקסים בכלא.

הסוף היה מקסים. אלכס מועברת לכלא אחר והחשש על הקשר שלה ושל פייפר עולה. אבל פייפר לא מוותרת על אהבה שלהן ועוברת לגור קרוב לכלא החדש. אנחנו רואים את המעבר והשינוי שפייפר עושה בשביל אלכס, תוך שהיא נותנת מונולוג ב- voice over ומספרת על זה שהיא רוצה חיים נקיים. קטע חמוד ולא יותר מזה שבלי ה- voice over שהרס לו, היה עובד נהדר. בקטע הזה מראים לנו את כל האסירות שהוזנחו בשתי העונות האחרונות. זה היה נוסטלגי וחמוד וסוג של חיבר נקודות. זה היה מקסים בעיניי וגם דיי נחוץ.

טוב, אז אחרי שבע עונות שהתחילו בטירוף ולאט לאט הורידו הילוך. אפשר לסכם שזאת אחת מסדרות הדרמה קומדיה הטובות בעיניי. למרות שהעונה השביעית ואולי גם קצת השישית, שהיו חריגות בנוף ואפילו בקושי הראו לנו את הצבע הכתום אלא יותר כחול ורוד וחום, הן עדיין היו מוצלחות. הפאזה החדשה של הסדרה לקראת סופה בדגש על הומניות וחיבור רגשי אל הדמויות מצאה חן בעיניי.

למי שחיכה גם לקרדיטים של הסדרה גילה דבר מקסים. השחקנים נפרדו לשלום, כל אחד בדרכו ונישקו אותנו כאות תודה.

אני סומכת על נטפליקס שתביא לנו את הלהיט הבא שימלא את החלל ש'הכתום זה השחור החדש' השאירה עם סיומה.

🔔🔔🔔🔔🔕 (ארבעה פעמונים מתוך חמש)

ענבל הקניין B.A קולנוע וטלוויזיה.