איה קפלן: "הקהל שלנו עבר את הקשה מכל - ובכל זאת בוחר שוב ושוב בתיאטרון"

איה קפלן (47), מחזאית, במאית ודרמטורגית (עורכת מחזות), חיה עם בן זוגה אוהד ואם לעידו. כבר 22 שנים שהיא עוסקת בכתיבה ובבימוי, ובשנתיים האחרונות משמשת כמנהלת האמנותית של תיאטרון באר שבע. לקראת פתיחת עונת הרפרטואר 2026–2027 היא מספרת על הדרך שבה המציאות הישראלית משפיעה על היצירה, על הקשר המיוחד עם הקהל הדרומי ועל החזון שמוביל את התיאטרון.

עונת הרפרטואר החדשה נפתחת בתקופה לא פשוטה עבור החברה הישראלית. איך המציאות שבה אנחנו חיים השפיעה על הבחירות האמנותיות שלכם?

"כמי שפועלים בדרום, אנחנו נמצאים כל הזמן בתקשורת מלאה עם המציאות הישראלית, כי אנחנו חיים בתוכה בדיוק כמו כולם. מעבר לכך, הקהל שלנו הוא קהל מהדרום, שעבר דברים קשים מאוד, אבל גם יודע לקום מהם. זה קהל שצמא לתיאטרון, שמח להגיע ורוצה להיות חלק מהעשייה התרבותית, ואני כל הזמן חושבת עליו כשאני בונה את הרפרטואר".

"זה קהל מאוד הטרוגני, שמגיע מבאר שבע עצמה, מהמושבים שמסביב, מהקיבוצים ומהעיירות. כשאני יוצרת לדרום, אני יודעת שאני יוצרת לישראל, כי זו בעיניי הדוגמה הכי טובה לקהל המופלא שיש בארץ".

אם היית צריכה לתאר את העונה החדשה בשלוש מילים בלבד, אילו מילים היית בוחרת ולמה?

"אני אתאר את העונה בכותרת שלה, שהיא באמת שלוש מילים: 'יצירה שצומחת כאן'. "אנחנו מקדמים קודם כול מחזאות ישראלית ומחזאות מקור. ברפרטואר אפשר למצוא את ההצגה 'הלב שלי, שלך' -" קומדיה רומנטית מאת איתי סונטג, מחזאי צעיר ומבטיח, שעוסקת בפרק ב' אחרי השתלת לב. יש גם את 'עצבים' של גיל ארי כהן,, שמספרת על שדרן ספורט שנאלץ להשתתף בסדנה לשליטה בכעסים".

"אני עוסקת גם בזכויות נשים באמצעות המחזות 'איזבלה' ו'שומרת אחותי', וברוך השם, המציאות הישראלית מביאה איתה הרבה מאוד סיפורים לעסוק בהם. לא משעמם פה".

מה היה הקו המנחה בבניית הרפרטואר השנה? האם חיפשתם לרגש, להצחיק, לעורר מחשבה, או את השילוב ביניהם?

"אני מגדירה אותנו כתיאטרון רלוונטי ושמח. קודם כול אנחנו רוצים להעלות מחזות טובים, כאלה שמרגשים, מצחיקים, מעוררי מחשבה וגם דוחפים לפעולה. חשוב לי שהקהל יסתקרן, יצחק, יתרגש, יישאר מרותק וישב על קצה הכיסא לאורך כל ההצגה".

מה חשוב לך מבחינת הצופה?

"אני רוצה שהצופים ייצאו מהאולם עם ערך מוסף, עם מסר ועם תחושה שהם לוקחים איתם משהו הביתה. 'הלב שלי, שלך' עוסקת בהשתלות לב וביכולת להתחיל מחדש, 'איזבלה' ו'שומרת אחותי' מספרות על נשים שפורצות דרך ונאבקות על החופש שלהן, בדיוק כפי שעשו גם 'מותרת לכל אדם' ו'פינק ליידי' בעונה הקודמת".

"גם הגיוון חשוב לנו מאוד. אנחנו עוסקים במגוון רחב של נושאים ובכל שכבות החברה הישראלית, וחשוב לנו שאנשים מכל המגזרים ומכל קצוות החברה ינהרו לתיאטרון ויראו את עצמם על הבמה."

יש הצגה אחת בעונה החדשה שאת מרגישה אליה חיבור אישי במיוחד? מה גורם לה להיות כל כך משמעותית עבורך?

"אני מרגישה חיבור אישי עמוק ל'איזבלה', מחזה שכתבתי על פי רב המכר של עליזה אלראי. הוא מספר את סיפורה של איזבלה, אישה ירושלמית בשנות ה־50 שמורדת בכל המוסכמות האפשריות ובוחרת לסלול לעצמה דרך משלה. אני מחוברת מאוד גם ל'שומרת אחותי', מחזה שאני כתבתי, העוסק בשחקנית תיאטרון שנרצחת. אחותה, עמליה, יוצאת למסע כדי להבין מה קרה לה ומי אחראי למותה.

"גם 'הלב שלי, שלך' קרוב מאוד לליבי. זו קומדיה שמצליחה להראות איך אפשר לקום ולהמשיך את החיים גם אחרי שכול ואחרי מוות, ושגם אחרי רגעים קשים אפשר לשמוח, לאהוב ולהעניק חיים. זה מסר שחשוב לי מאוד להעביר, שאנחנו עם שצומח, עם שיודע להעניק חיים ולהמשיך קדימה. אני מתמלאת ברגש בכל פעם שאני רואה את הקהל הנפלא שלנו מגיע לתיאטרון ומביא איתו אור, תקווה ואהבה".

הקהל של באר שבע והדרום ידוע כקהל נאמן. האם את מרגישה שיש לו אופי ייחודי שמשפיע על ההחלטות האמנותיות שלכם?

"יש לנו את הקהל הכי טוב בעולם, לא רק בארץ. הייחוד שלו הוא בכך שהוא עבר כל כך הרבה דברים קשים, ובכל זאת יודע לקום ולהמשיך הלאה. אני זוכרת שבמהלך המלחמה עם איראן, אחרי שנפל טיל בבאר שבע, יצאנו לעשות הפנינג כדי לשמח אנשים. פגשנו שם אנשים שאמרו לנו: 'יש לנו כרטיסים להצגה הערב'. זה קהל חזק, שיודע להעריך תרבות, להעריך חיים ולבחור להמשיך לחיות אותם.

"כמו שאמרתי, זה קהל מאוד הטרוגני. יש בו סטודנטים, אנשים מבוגרים, חילונים, דתיים, אנשים מכל המגזרים ומכל שכבות החברה. זו בעצם ישראל. לכן אני באמת מאמינה שיצירה שצומחת מבאר שבע יכולה להצליח בכל רחבי הארץ."

בעידן שבו אנשים צורכים תוכן בלחיצת כפתור, מה לדעתך עדיין הופך את חוויית התיאטרון לבלתי ניתנת להחלפה?

"זה בדיוק העניין. דווקא בעולם שבו הכול נצרך בלחיצת כפתור, ודווקא בתקופה שבה הבינה המלאכותית מאיימת להחליף לא מעט מקצועות ואפילו שחקנים בקולנוע ובטלוויזיה – התיאטרון תמיד יישאר. אנשים רוצים לבוא ולפגוש את עצמם דרך הסיפורים שעל הבמה. יש משהו במפגש הבלתי אמצעי שאי אפשר להחליף. אנשים מתלבשים, מזמינים בייביסיטר ומגיעים במיוחד לתיאטרון. גם השחקנים, המלבישות, המאפרות, אנשי הסאונד, התאורנים וכל מי שעובד מאחורי הקלעים מגיעים במיוחד כדי ליצור חוויה חד-פעמית עבור מאות אנשים שבחרו להגיע לאולם".

"הם לא פתחו לייב ברשת ולא הסתפקו במסך. הם הגיעו כדי להיות חלק מחוויה חיה ונושמת, וזה בעיניי הדבר הכי נפלא שיש."

איזו הפתעה או חידוש מחכה לקהל בעונה הקרובה? מה יגרום גם למנויים הוותיקים להתרגש מחדש?

"מחכה להם עונה מאוד מגוונת, מסעירה ומצחיקה. אנחנו פותחים עם 'איזבלה', דרמה תקופתית, אפילו מלודרמה, שמתרחשת בשנות ה־50. איזבלה, בגילומה של אפרת בוימוולד, היא אישה מרדנית שבורחת מבעלה, שאול, אותו מגלם דורון בן דוד, אל אמה, בגילומה של אסתי זקהיים, בירושלים. בדרך היא מתאהבת בקצין אנגלי, ונרקם משולש אהבה לצד סוד גדול שהמשפחה מסתירה. זה סיפור מרתק".

"יש גם את 'הלב שלי, שלך' - קומדיה רומנטית על פרק ב' אחרי השתלת לב, שהיא הצגה מרגשת ומסקרנת במיוחד. בנוסף, יצרנו שיתוף פעולה עם המרכז הלאומי להשתלות לעידוד חתימה על כרטיס אדי לתרומת איברים, וזה משהו ששימח אותי מאוד".

"נעלה גם את 'ימי שלישי עם מורי', המבוססת על רב-המכר של הסופר היהודי מיטש אלבום – הצגה יפהפייה ומרגשת – וכמובן את 'שומרת אחותי', שמביאה סיפור מתח על חקירת רצח. עמליה, הייטקיסטית בת 40, יוצאת לגלות מה קרה לאחותה, השחקנית רונה, ומי רצח אותה.

"אני באמת ממליצה לרוץ ולעשות מנוי, כי זו עונה פשוט יפהפייה".

האם המנויים היום דורשים סוג מסוים של הצגות? ובתקופה שבה שומעים על ירידה במספר המנויים בתיאטראות בארץ - איך זה משפיע עליכם?

"המנויים שלנו רוצים לראות תיאטרון טוב, וזה הדבר הכי חשוב מבחינתי. יש לנו המון מנויים ותיקים, ולשמחתי גם הרבה מאוד מנויים חדשים שמצטרפים ורוצים להגיע לתיאטרון.

"יש משפט שאני מאוד אוהבת: 'כל פגישה חדשה היא פגישה חדשה עם עצמנו'. אנשים רוצים לפגוש דמויות חדשות, סיפורים חדשים, ובאמצעותם גם לראות את עצמם. זה בדיוק מה שאנחנו שואפים לתת להם.

"אני לא יודעת אם בכל הארץ מספר המנויים יורד, אבל אצלנו הוא רק עולה. הקהל נוהר לתיאטרון, ואני מודה לו על האמון, על האהבה ועל החיבוק שהוא מעניק לנו בחזרה".