מתגעגעים לרמבו: סיפורו של רמי זוארי ז"ל
18.04.18 / 08:54
"עברו עשר שנים מאז ועם הזמן זה הולך ונהיה הרבה יותר קשה. זה משהו שחיים איתו, כל יום מחדש", אומרת בת-אל, אחותו של רמי. לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, נספר לכם את סיפורו של רמי זוארי ז"ל, יליד באר שבע שנספה בטרם עת.
"רמי היה בן אדם משכמו ומעלה. מאוד חי, משפחתי, מלא חברים, עם שמחת חיים וצחוק מטורף. הוא היה מצחיק ושטותניק. בן אדם נדיר. הוא היה באמת אהוב על כולם ומוקף בחברים", מספרת בת-אל זוארי, על אחיה הקטן רמי ז"ל. רמי נולד בשנת 1988 בבית החולים סורוקה פה בעיר. הוא גדל עם עוד ארבעה אחים במשפחה מסורתית, ועוד מילדות ניכרה אישיותו החמה והאוהבת, ליבו הרחב ורוח הנתינה שליוותה אותו לאורך כל הדרך. הקושי בלכתו היה קשה מנשוא עבור המשפחה שאיבדה את יקירה. "בהתחלה את עוד לא מקבלת את זה, את חושבת שהוא יחזור, לא מעכלת. אבל עם הזמן את מבינה שזה באמת קרה והוא לא יחזור. זה נהיה הרבה יותר קשה. מי שלא עובר את זה לא יכול להבין על מה מדובר...", משתפת בת-אל בתחושותיה.
רמי גדל והתחנך כאן בעיר, וסיים את לימודיו בבית הספר מקיף ג'. מאז ומתמיד היה רמי חברותי ונוח להתחבר, ובמהלך שנות חייו רכש חברים רבים שנקשרו אליו. בלעדיו, מצהירים חבריו, "בילוי לא היה בילוי". עוד מציינים החברים את חוש ההומור המיוחד שרמי ניחן בו, ומספרים כי תמיד מצא את הבדיחה או את הסיטואציה המתאימים כדי להצחיק בהם את חבריו ולרומם את רוחם. "הוא היה תמיד מוקף בחברים ואהוב, בהלוויה שלו היו 3,000 אנשים, בכולם הוא נגע בדרך כזו או אחרת...", נזכרת בת-אל.
'או מג"ב או כלום'
רמי שירת במשמר הגבול, ומאז ומתמיד הצהיר כי לשם הוא רוצה להגיע בשירותו הצבאי. "או 'מג"ב' או כלום" – כך נהג להתבטא. כאשר קיבל את הבשורה כי אכן ישובץ ל"משמר הגבול", לא ידע אושרו של רמי גבול. הוא הוצב בשירותו בירושלים והיה מלא גאוות יחידה לאורך כל הדרך, חבריו אף כינו אותו "רמבו". סמל-שני רמי זוארי נפל בפעילות מבצעית במחסום שועפאט שבצפון ירושלים ביום י"ח בשבט תשס"ח (24.1.2008). בשעות הערב, הגיע מחבל למחסום ראס חמיס, ששימש למעבר הולכי רגל, ופתח באש לעבר שוטרי מג"ב שניצבו במחסום. רמי נפצע אנושות בראשו, והשוטרת שהייתה איתו במחסום, מ"כית שושנה סמנדייב, נפצעה בינוני-קשה. למרות פציעתה, הצליחה השוטרת לבצע ירי לעבר המחבל ולהזעיק עזרה. המחבל נמלט מהמקום. צוותי ההצלה שהגיעו לזירת הפיגוע פינו את הפצועה, והחלו לבצע פעולות החייאה ברמי, אך לאחר ניסיונות ממושכים נאלצו לקבוע את מותו.
רמי היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבבאר שבע. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. "אני זוכרת את הרגע שבאו לספר לנו. דפקו בבית של ההורים שלי בדלת... לי הייתה תחושה לא טובה עוד לפני. דפקו בדלת, לא צריכים להגיד יותר מידי כשאת רואה משטרה ואנשים מהצבא. את יודעת כבר מה באים לבשר לך. אמא שלי סגרה עליהם את הדלת, התחילה לצעוק שהיא יודעת מה הם באו להגיד, היה לה מאוד מאוד קשה. לכולנו", משתפת בת-אל. היא מוסיפה ואומרת שתמיד היא רוצה להתקשר אליו ולספר לו על הדברים שהיא חווה, לטוב או לרע. "ברגעים מסוימים את רוצה להתקשר למישהו שאת אוהבת וקשורה אליו... ואני רוצה להתקשר לרמי", אומרת בת-אל. היא מספרת על הזיכרונות הרבים שיש לה ממנו ואיתו, דברים שחוו יחד לאורך השנים. "תמיד כשהוא היה חוזר מהצבא היינו שומעים שירים במחשב והיינו עושים דואטים יחד. היינו שרים יחד, כאילו אנחנו זמרים... אלה דברים קטנים וכיפיים שהופכים את העולם להרבה יותר טוב. זיכרונות טובים", נזכרת בת-אל.
איך היית מתארת את רמי במשפט?
"בן אדם מאוד מצליחן, חברמן... יש משפט כזה שכתבנו גם על החולצות לזכרו, הוא תמיד אמר 'את הבלתי אפשרי נעשה היום ואת הקשה נעשה מחר'. זה משפט שמתאר אותו. הוא היה מאוד מצליחן, לא מוותר בקלות, עושה הכל עד הסוף. הוא היה לוחם, היה לו חוסן פנימי וחוזק. שום דבר לא הפחיד אותו".
יהיה זכרו ברוך.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
