שיחה צפופה עם הפוליטיקאים הצעירים של באר שבע

תכירו את ליאב אלחיאני ונועה חסידוב. כל אחד מהם נחשב לכוח עולה במסגרת המפלגות הפוליטיות אותן הם מייצגים – תקווה חדשה והעבודה (בהתאמה). לא קל להיות פעיל פוליטי בישראל. הידיעה שהכוח שבידיך הוא מוגבל, מנועת מצעירים רבים לא לקום ולנסות להשפיע באמת. אך מידי פעם יש כאלו שלא יכולים לעמוד מהצד ולשתוק. נועה וליאב עונים בדיוק להגדרה הזאת. בשיחה איתם שמענו על היוזמות החשובות שכל אחד מהם לקח בהם חלק, וגם על עתידם בפוליטיקה המקומית.

מה בכלל הביא אותם לפוליטיקה?

נועה: "חשוב לי מאד להשפיע. אני חושבת שהחברה שלנו והמדינה, רחוקים מאד מהמצב האידיאלי שאני רוצה שהם יהיו בו. ומבחינתי הפוליטיקה זה המקום הכי טוב שאני יכולה להשפיע דרכו. גם אלחיאני מסביר לנו, כי מבחינתו העולם הפוליטי זה המקום בו הוא רואה את עצמו מתפתח בעתיד: " די מוקדם בחיי התגבשתי שזה מה שאעשה בחיי, אני לא יודע בדיוק מאיפה זה בא. אבל יש לי שריטה שאם אני רואה משהו לא טוב זה מציק לי".

שניהם כמובן לומדים ניחשתם נכון - פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. ליאב עומד לסיים השנה את התואר הראשון שלו, כשנועה מנגד צפויה להתחיל בקרוב את תואר השני שלה בתחום. בתזה שלה תעסוק בנושא שנקרא "מעבר צודק" – "זה בעצם אומר שכשהמדינה שלנו תעבור לתעשיית דלת פחמן, כמו שכבר התחיל לקרות במפרץ חיפה, אז תפקידנו לדאוג ולוודא שהמעבר ייעשה באופן צודק, שלא ייפגע באוכלוסיות המוחלשות שפרנסתם תלויה במפעלים שעתידים להיסגר".

כחלק מהתואר, התמחו השניים כל אחד במפלגה אותה הוא מייצג. הם מספרים, כי הזמן אותו בילו בכפוף לחברי כנסת בפועל, תרום להם רבות בגיבוש ההבנה על אופן העבודה עצמה.

איך הייתה החוויה לעבוד בצמוד לחברי כנסת?

ליאב – "התמתחתי שנה אצל חברת הכנסת שירן השכל. הייתי לצידה בעזרה בחקיקה בוועדות, ובנוסף לכך הייתי מגיע אליה ללשכה, ועוזר לה בעצם במשימות השוטפות – לתאם פגישות, לסכם חומרים לוועדה וכד'". 

קצת עבודה שחורה לא?

"שמע, בכל תחום יש עבודה שחורה. אבל זה לימד אותי הרבה יותר מהתואר עצמו, כי יש המון פרקטיקה שרכשתי בתקופה הזאת, שבה ראיתי ממש איך הדברים נעשים מאחורי הקלעים".

מבחינתה של חסידוב, ההתמחות אצל חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הובילה אותה כבר בשנתה השנייה ללימודים, לכהן כיו"ר הצעירים במפלגה – "במהלך אותה תקופה, הייתה לי התלבטות אם אני רוצה או לא רוצה לקחת את התפקיד בגלל המצב שבו המפלגה הייתה נמצאת. אבל הבנתי שזה הבית הפוליטי שלי, והיה ברור לי שאני רוצה להיות פעילה במפלגה, וכי אני מאמינה ששם אפשר להשפיע על מציאות החיים".

העבודה המפלגתית של שני הפעילים, הובילה אותם כל אחד בזמנו, לקידום נושאים חשובים מאין כמותם. ליאב למשל, ריכז בזמנו את מטה הצעירים בדרום, וכעת הוא חבר בפורום הליברלי של הכלכלה, שמתעסק במדיניות כלכלית ושוק חופשי, חירויות פרט וכד', וכל מה קשור לקידום ליברליזם. בין השאר, מנסה אלחיאני לקדם בימים אלה מהלכים שיובילו לחקיקה.

"כרגע יש לי גישה לחברי הכנסת שלנו, ואני גם בקשר מספיק טוב עם העוזרים. אני מנסה לדחוף מידי פעם נושאים שהם מאד חשובים לטעמי לתושבי הדרום, לדוגמא במקרה של אריה שיף – יצאה יוזמה מטעמנו לתת מענה למצב כזה. יש היום את "חוק דרומי" שבגינו מותר לך לירות במישהו שנכנס אלייך אל תוך הבית. אז ניסינו להעביר איזשהו יוזמה שתקדם פתרון למקרה כמו של אריה. בנוסף לכך הנושא הכלכלי מאד מעניין אותי, ואני מאד רוצה לשפר פה את איכות החיים שלנו. כי בסוף אנחנו כל הזמן מתלוננים על יוקר המחייה, אבל עם כל הכבוד לנושאים הביטחוניים, יש פה נושא שהוא די קפוא – כמו להפוך את החיים הכלכליים ליותר טובים".

במקרה של נועה, עסקה הפעילה הצעירה במספר פעולות, אשר הלכה למעשה שינו את חייהם של אזרחי המדינה – "אנחנו משתתפים באופן קבוע במצעד הגאווה, במצעד השרמוטות שהתרחש בבאר שבע וכד'. מעבר לכך, הובלנו את המאבק להעסקה ישירה של עובדות הניקיון". המאבק עליו מדברת חסידוב, היה פורץ דרך בכל הקשור לתאים פוליטיים סטודנטיאליים.

היא סיפרה לנו על התהליך הארוך שעברה בזמן המאבק – "המצב הוא כזה, שהמנקות היום עובדות דרך קבלן. עשינו לא מעט הפגנות, ופעולות גרילה יחד עם "הרשת – באר שבע", וזאת על מנת לשפר את תנאי העסקה של אותם נשים, אשר לרוב נשכחות מאחור. בעקבות הפעולות שעשינו, נרקם בין נשיאי האוניברסיטאות של בן גוריון, תל אביב והעברית שיתוף פעולה ראשוני. במסגרתו, הוחלט להקים חברת בת שתעסיק את כל העובדות בכל שלושת הארגונים. היתרון בכך הוא שהחברה לא תפעל בשוק וכך לא תעבוד לשם רווחים נטו. בסופו של דבר זה מאבק ארוך שהתחיל עוד מ-2006, ואני ניסיתי לעשות את הצד שלי. אני יכולה לומר שגם בתקופת הקורונה עשינו שיתוף פעולה יחד עם הצוות הבכיר, וגייסנו מאות אלפי שקלים למען עובדות הניקיון שיצאו לחל"ת, וכך כל שלושה חודשים הועבר להם מענק, לפי הצרכים, ודאגנו למשפחותיהם".

אתם חושבים ברצינות על השתתפות בפוליטיקה המקומית כאן בבאר שבע?

ליאב: "שאתה גר פה, ורואה איך דברים מתנהלים, אז זה מכעיס. מה גם שבשנים האחרונות המצב בנגב עובר כל גבול. ורוב החברים שלי, שרובם לא תושבי ב"ש אומרים שהם מאד נהנים מהעיר, אבל הם לא יישארו פה. גם בגלל הנושא הבטחוני, וגם בגלל תעסוקה, כי אין פה עבודה. אז כשאני שומע דיבורים כאלה, אני מרגיש שכן, יש פה מקום לשנות ולעשות. גם הבנתי עם הזמן, שאני יכול להשפיע יותר ברמה המקומית, כי הרבה יותר קל לקדם ככה פרויקטים. כך שבסופו של דבר להיות קרוב פה לעשייה זה משהו שחשוב לי לגמרי. ברגע שאתה קרוב לאנשים, ומדבר איתם וחי איתם, אתה הרבה יותר מבין את הצרכים שלהם".

נועה – "אני גרה בב"ש כבר ארבע שנים. אני מאד אוהבת את העיר, ונשארתי לגור בה גם אחרי התואר. אבל לצערי היא לא מספקת הזדמנויות עבור צעירים. וכשאני מסתכלת על האפשרויות ועל המיזמים שכן אפשר לעשות כאן, אני מבינה שאפשר מאד להשפיע דרך עבודה מקומית. לפעמים הרבה יותר מח"כים וח"כיות שיושבות הרחק בכנסת. עכשיו אני לא רוצה להתחייב, אבל אני לגמרי חושבת ברצינות על שנת 2023 (שנת הבחירות הבאה). לדעתי יש המון דברים בב"ש שלדעתי לא מתנהלים בצורה תקינה. ואפשר להשקיע פה יותר בחינוך, וגם נושא הביטחון שנוגע לכולם, הוא משהו שמאד צריך להשתנות פה. אני חושבת שחובה שתהיה נקודת מבט סטודנטיאלית במועצת העיר".