צל"ש השבוע: יהודית אוחיון

"כשהקורונה נכנסה לחיינו, בדיוק כמו כולם גם אני הייתי בחוסר וודאות ולא ידעתי איך היא תשפיע על משפחתי ועל עבודתי", סיפרה ל'באר שבע נט' יהודית אוחיון, מנהלת הסיעוד במחלקת הקורונה ובמחלקה לגריאטריה בסורוקה, "אך כמו בכל סיטואציה אחרת בבית החולים הסתגלתי למצב החדש הן בבית והן בעבודה. אנחנו משתדלים לשמור על שגרה, בשגרת החיים החדשה".

צל"ש השבוע של 'באר שבע נט' הולך ליהודית אוחיון, אחות במקצועה שעובדת במרכז הרפואי סורוקה ב-38 השנים האחרונות. יהודית בת 61, נשואה, אם לשלושה ילדים וסבתא לשני נכדים, החלכה את דרכה במחלקה פנימית ולאחר כ-10 שנים עברה למחלקה הגריאטרית. "משנת 2002 אני משמשת כמנהלת סיעוד של המחלקה הגריאטרית", הוסיפה יהודית, "מזה כחודשיים אני מנהלת סיעוד במחלקת קורונה בבית החולים".

"בימים כתיקונם אנו עובדים במחלקה כדי לטפל ולשפר את איכות חייהם של קשישים המגיעים לאשפוז, והקשר עם המטופלים ובני משפחותיהם הוא חלק משמעותי בתהליך הטיפול והשיקום", סיפרה יהודית על עבודתה היומיומית, "הכניסה למחלקת קורונה שונה בבסיסה מעבודתנו היומיומית והצריכה התמודדויות עם אתגרים חדשים".

עד כמה המיגון והריחוק השפיע עליכם בעבודה עם המטופלים? ספרי על האתגרים בעבודה

"היום אנו נדרשים לעבוד במיגון מלא, דבר שלעצמו מהווה משימה מורכבת אשר מקשה גם על המטפלים עצמם. המיגון מונע מאתנו ליצור קרבה פיזית ואת המגע האישי כשצריך, התקשורת הפתוחה שהייתה חלק בלתי נפרד מעבודתנו וחיזקה את ביטחון המטופלים נעשתה מוגבלת. האתגר שלנו היום הוא להחזיר התנהלות שהייתה שגרת יומנו וליישמה גם כעת. אנו מודעים לקשיים שעולים בזמן אשפוז בבית החולים באופן כללי ובמחלקת קורונה בפרט ולכן עושים מאמצים גדולים כדי להשרות תחושת בטחון למטופלים ומשפחותיהם. אתגר נוסף שהתמודדנו איתו הוא הטמעת נהלים והנחיות חדשים המותאמים למחלקת קורונה בתדירות גבוהה ובזמן קצר על מנת להבטיח את בטחון המטופלים ולהעניק טיפול איכותי ומקצועי. תחושת השליחות וההתגייסות שמאפיינת את כל הצוות היא זו שמעניקה לנו את הכוחות להתמודד עם האתגרים ולהמשיך ולקיים את מקצוע הסיעוד בחמלה ואמפטיה כפי שאנו מורגלים".

האם היה מקרה מרגש שקרה לאחרונה במחלקה וזכור לך?

"מאחר ובמחלקת קורונה אין אפשרות לבני משפחה להיכנס ולבקר בחופשיות כפי שהיה בעבר, אנו כצוות לעיתים מהווים תחליף זמני למשפחה, כך שכל קשר עם מטופל הופך להיות אישי ומרגש. זכור לי מקרה של מטופלת אשר אושפזה לזמן ממושך והתמודדה בנוסף לקורונה עם מחלות רפואיות מורכבות ומסכנות חיים. למרות הקושי והסיכון, בעלה נכנס למחלקה במיגון מלא ובליווי איש צוות. המפגש ביניהם היה כל כך מרגש והדגיש את חשיבות הקשר האנושי. ההתרגשות התעצמה כאשר בסופו של דבר היא שוחררה לביתה".

מבחינת יהודית וכל עובדי המחלקה, תחושת השליחות מלווה אותם יום יום בעבודה בבית החולים, כשרווחת המטופלים תמיד נמצאת במרכז: "אני מאמינה שמי שעובד בבית החולים נמצא בשליחות ורצון להירתמות לכל מצב, ואנו רוכשים מיומנויות להסתגל לסיטואציות חדשות. כשפרופ' יאן פרס, מנהל המחלקה, ואנוכי נתבקשנו להירתם למשימה חשובה זו, היה ברור לנו שזו אחת ממשימות חיינו, ובדיוק כמונו, צוות המחלקה הגריאטרית התגייס למשימה. לא ניתן להתעלם מהחששות שעלו אצל כולנו אך היה ברור שכצוות נוכל להתמודד עם כל מצב ולדאוג לרווחת המטופלים. כמנהלת סיעוד התאפשר לי לעבוד עם צוותים סיעודיים ממחלקות נוספות בבית החולים ולהיווכח כי מדובר בצוות איכותי, רגיש ומקצועי אשר מגיע לעבודה מתוך רצון לתת ולרפא".

מה היית רוצה להגיד לעמיתייך בבית החולים ולקוראים הבאר שבעיים?

"אנו צוות המחלקה עושים מאמצים גדולים כדי לשמור עליכם ועל בריאותכם. עושים זאת באהבה גדולה ומתוך שליחות. אנו מודעים לאתגרים ולקשיים של כולם בתקופה זו, אנא שמרו על עצמכם ועל יקירכם. שמירה על ההנחיות תאפשר לנו להמשיך לעשות עבודתנו נאמנה. ביחד ננצח את המגיפה".