צל"ש השבוע: אנג'ל ושלמה אלון

"הילדים שלי כולם גדלו ונשארתי לבד בבית, לא היה לי מה לעשות. חברה שלי אליס מבאר שבע הזמינה אותי אליה וסיפרה לי שהם משפחת אומנה ושאלה אותי למה שלא נעשה גם אנחנו אומנה. שאלתי את בעלי שלמה על זה והוא אמר שאין בעיה, שזה להציל ילדים וילדות, אני גם רציתי לעזור, להתעסק במשהו ואז באו ממכון סאמיט ועשו לי ראיון", סיפרה אנג'ל אלון ל'באר שבע נט', "עם הזמן התחלתי לקבל עוד ועוד תינוקות, השגתי להם בגדים, עגלה, כרטיס קופת חולים וכו' התארגנתי מהר לספק להם את כל מה שנדרש וכמובן לא ביקשתי שום דבר בתמורה. אם ילד הגיע עם סימני אלימות בגוף, לקחתי אותו לרופאים, ישבתי איתו, ישנתי איתו".

צל"ש השבוע שלנו הולך לאנג'ל ושלמה אלון, זוג נשוי מנתיבות, ששימשו כמשפחת אומנה במשך כמעט 30 שנים ועזרו ל-217 ילדים. גם המשפחה הפרטית של אנג'ל ושלמה מרובת ילדים- יש להם 8 ילדים, 24 נכדים ושלושה נינים. בשבוע שעבר קיבלו בני הזוג אות מפעל חיים מנשיא המדינה ראובן ריבלין על עשייתם המבורכת.

"דרך מכון סאמיט התחלנו לשמש כמשפחת אומנה קלט חירום, בכל פעם הגיעו אלינו כמה תינוקות במקביל", הסבירה אנג'ל. משפחת קלט חירום הינה משפחה המקבלת לחזקתה ילד הנמצא בסיכון מיידי, כפתרון זמני עבורו, במטרה לספק לו סביבה משפחתית בטוחה ורגועה, על פי צו בית משפט. מדובר במשפחה שנשארת חסויה ולכן עד לפני חצי שנה לא יכלה אנג'ל לחשוף את שמה האמיתי. "אסור היה לי להיחשף בציבור וכולם הכירו אותי בתור סוזי. הייתי נכנסת למקומות בתור מנקה ומחפשת בגדים לחפצים לתינוקות. לכל התינוקות והילדים יש אותה נשמה ולא משנה מאיפה הם באים ומה העדה שלהם היה לי חשוב לתת לכל אחד יחס שווה".

איך היה עבורכם לקחת את הילדים תחת חסותכם בהתנדבות? הם היו חלק מהמשפחה?

"זה היה קשה, זה לא פשוט, אבל כשאני מקבלת תינוק מבית חולים אני חוזרת להיות בת 18, להיות אימא. עשיתי 21 בריתות בשנים האלה, נתתי לחלקם שמות, הילדים האלה היו עבורנו יותר ממשפחה. הייתי אחראית עליהם, לא יצאתי לטייל או לבלות אלא 24 שעות איתם בבית, כמובן בעזרת בעלי והילדים שלי. כשהייתי יוצאת בשעות הערב לסידורים שלמה היה נמצא עם התינוקות, הם נתנו את הנשמה שלהם עבורם. תמיד נתנו אהבה וחום לכל הילדים, הבת שלי גם ממשיכה בדרך הזו והיא עושה אומנה בעצמה".

שלמה עבד כנהג בחיל האוויר במשך 40 שנים והיום הוא עובד כנהג אוטובוס בחברת "דן בדרום". הוא הוסיף: "מאוד אכפת לי מהמדינה ואני אוהב לעשות דברים בהתנדבות. אחרי שהשתחררתי חיפשתי עבודה במשרה חלקית והגעתי לדן בדרום. תוך כדי עזרתי לאנג'ל. הטיפול לא קל ובעיקר אשתי דאגה להם, אבל קמתי בלילה לתת מוצצים לילדים, לבדוק שכולם בסדר וכמובן גם לדאוג לאנג'ל".

ביום שני שעבר התקיים "יום האומנה הבינלאומי", הזוג המקסים הגיעו לקבל את אות מפעל החיים מהנשיא, שערך שיחה עם אנג'ל ולאחר מכן החברים, המשפחה, מפקח האומנה, רופאים ונוספים הגיעו לשמת את אנג'ל וערכו לה מסיבה. אנג'ל סיפרה על כך בהתרגשות: "זה היה כיף, הייתי מבסוטית, התרגשתי קצת מהמעמד. גם עשו לנו מסיבת פרידה ממכון סאמיט. אין לי מילים להגיד עליהם, אין על מכון סאמיט, כל הצוות כולם מדהימים, למדתי בזכותם הרבה דברים".

ספרו על מקרה מרגש במיוחד עם אחד הילדים, היה ילד או ילדה שנכנסו לכם ללב?

"הייתה ילדה שנכנסה ללב, ילדה שהבאתי אותה כתינוקת משניידר ששלה 2.1 קילו. לבת הבכורה שלי נולד ילד שבועיים לפני ואז היא באה איתי לבית החולים לשחרר ולקחת את התינוקת. כשראיתי את התינוקת היא הייתה מאוד קטנה אז שאלתי את הרופא אם הבת שלי יכולה להניק אותה, הרי היא רק ילדה בעצמה, אז הוא אמר בוודאי. וככה הבת שלי הניקה אותה ואת הילד שלה. אחרי שנה וחודש איתנו החזירו אותה להורים שלה ושמרנו איתה על קשר עד היום, היא בת 22 כבר אחרי צבא... היא וההורים שלה באים לחגים, הם כבר יותר ממשפחה". ע

כמה זה קשה כשיודעים שצריך להיפרד בכל פעם מאותם ילדים?

"בעלי ואני נקשרנו לילדים, גידלנו אותם ונתנו להם חום ואהבה מה שצריך. לקחנו אותם לטיפת חלב, לרופאים, לבית חולים. זה קשה להיפרד אבל כשאני רואה את המשפחה שלוקחת אותם אני מאושרת ורואה שזו משפחה שמתאימה לילדים אז אין לי בעיה. אני ובעלי עשינו את זה יד ביד, הצלנו הרבה נפשות וילדים".