עשור לאסון הכרמל: "קיוונו שיקרה נס בחנוכה, ירון תמיד יהיה איתנו"
02.12.20 / 13:34
לציון עשר שנים לאסון הכרמל ולזכר הנופלים, יניב ברמי מבאר שבע סיפר ל'באר שבע נט' על הקשר שלו עם אחיו ירון ז"ל שנפל באסון האוטובוס בכרמל בעת שהיה בקורס קצינים של שב"ס, על הרגעים הקשים ועל הזיכרון של אחיו שילווה אותו תמיד: "הייתה לי הזכות לחיות לצידו כמעט שלושה עשורים"
לפני עשר שנים, ב-2 בדצמבר 2010, התלקחה שריפת יער נרחבת בהר הכרמל שהובילה למותם של 44 בני אדם. אחד מאותם נספים הוא ירון ברמי ז"ל מבאר שבע שהיה אז צוער בקורס קצינים של שירות בתי הסוהר ונשלח יחד עם חבריו לקורס באוטובוס בכדי לסייע בפינוי אסירי כלא 'דמון'. האש התפשטה במהירות אל עבר האוטובוס וגבתה את חייהם של שלושים ושבעה צוערים בהם ירון, מפקדי הקורס, נהג האוטובוס, שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה.
לזכר הנופלים וציון עשור למאורע הקשה, יניב ברמי, אחיו של ירון ז"ל סיפר בראיון ל'באר שבע נט' על אחיו האהוב, על הרגעים הקשים בהם שמע על הבשורה כשהוא בעצמו משרת בשב"ס, על המפגש המשפחתי האחרון לפני האסון ועל הזיכרון של אחיו הבכור שילווה אותו תמיד.
"לי הייתה הזכות לחיות לצידו כמעט שלושה עשורים, אני ואחי נולדו בתאריכים קרובים בהפרש של שנתיים, אז היינו צמודים בימי הולדת וחגגנו יחד", סיפר יניב ל'באר שבע נט', "הוא היה ילד מבריק וחכם, בחור דומיננטי שתמיד אוהב להיות במרכז, עם הומור מיוחד. הוא היה עושה מופעי סטנדאפ במשפחה ועם חברים, הייתה לו נוכחות בולטות ותמיד היה כיף בחברתו".
ירון נולד ב-15 באוגוסט 1979 בבאר שבע. הוא היה בן בכור להוריו מרים ואריה ברמי, אח ליניב, הילה ובת-אל. יניב, אחיו הצעיר העריץ אותו והשניים גדלו כתאומים. הוא למד בבית הספר היסודי “חזון עובדיה“ בעיר והמשיך את חינוכו בזרם הדתי בישיבת “בני-עקיבא“. את שנות בית הספר התיכון עשה בישיבה בתנאי פנימייה. את לימודיו בישיבה סיים במגמה ריאלית בציונים גבוהים, התגייס לצבא ושירת כמפקד כיתה בבסיס ניצנים. שלוש שנים שירת בסדיר ועוד כשמונה חודשים בקבע, בסיומן החליט לעזוב את הצבא ולהתחיל את חייו באזרחות. הוריהם של ירון ויניב חלמו שהם יהיו קצינים וכך ירון החל את דרכו בשירות בתי הסוהר. "החלום של אבא ואמא היה לראות אותנו קצינים, אולי מהמקום הזה אני בהתחלה פחות התחברתי לעולם הקצונה אבל ירון דחף לזה", מוסיף יניב.
לאחר קורס סוהרים הוצב ירון לשרת בכלא “דקל“ ובהמשך עבר קורס מש“קים. במקביל, החל ירון לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ב“מכללת אשקלון“, את התואר סיים תוך כדי שירותו. בעת לימודיו במכללה הכיר את עינב שלימים הפכה לאשתו, בני הזוג עברו לגור ביישוב הקהילתי מבועים שבנגב הצפוני ובשנת 2008 נולדה ביתם נועה. בעקבות ירון ובעידודו, הצטרף גם אחיו יניב לשירות בארגון. יניב כיום בן 39 נשוי ואב לארבעה משרת כקצין מבצעים בגדוד דרום של יחידת נחשון. ירון התקדם תחילה במסלול הנגדים בשב"ס ואילו ירון החליט לצאת לקורס קצינים בשנת 2010, החלטה שהתקבלה בעידוד המשפחה.
אתה הצטרפת לשב"ס בעקבות ירון? הוא גרם לך להמשיך את דרכו?
"כן, בהתחלה סירבתי אבל בפעם השלישית אמרתי כן לשירות בשב"ס בעידוד ירון, הוא היה יד מכוונת עבורי, כיוון אותי בדרך ואני חייב לו את השירות שלי. במעלה הדרך חלפו השנים, התחלתי כסוהר והיינו מעבירים את המשמרות יחד. לימים ירון יצא למסלול אקדמי, מסלול ייחודי בו למד לתואר ראשון ובהמשך לקורס קצינים. ירון כל פעם בסופי השבוע היה שואל אותי למה אני לא יוצא לקצונה גם כן, הוא דחף אותי לזה".
ספר על המפגש המשפחתי האחרון שלכם לפני האסון
"במוצאי שבת 27.11.2010, חמישה ימים לפני האסון, חגגנו בבית בנתיבות את יום ההולדת השני של נועה, הבת של ירון ועינב. החגיגה של השנתיים הייתה חגיגה מאוחרת, ירון חנך את הבית החדש שלו ואת יום ההולדת וממש התעקש שכולם יגיעו מהמשפחה המורחבת של שני הצדדים. היה קצת קושי אבל היה לו חשוב וכולנו אכן הגענו, הוא אמר אז שאם זה לא יקרה היום זה לא יקרה בכלל, ביטוי שקיבל משמעות חזקה עוד יותר כעבור כמה ימים... זה היה מפגש ממש משמח, הפעם האחרונה בה כולם ראו את ירון, זו היית מתנת הפרידה שלו מבלי שידענו".
"קיוותי שיקרה נס בערב חנוכה"
בשעות שלאחר פרוץ השריפה באותו יום חמישי, נשבו רוחות חזקות שליבו את האש, וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא "דמון", שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן. בשל חשש כבד לחיי אדם הוחלט על פינוי אסירי כלא "דמון" ולאחריו כלא "הכרמל". למשימה זו חברו קצינים ושוטרים שעסקו בחסימת צירי תנועה, לוחמי האש של שירות כבאות והצלה וצוערים ומדריכים מקורס קצינים של השב"ס, מחזור א'. בשעה שלוש וחצי נע אוטובוס הצוערים בין מחצבות קדומים לבית אורן, ואחריו ניידות משטרה. לפתע שינתה הרוח את כיוונה והאש החלה להתקדם אל עבר האוטובוס. בשריפה נספו, כאמור, ארבעים וארבעה גברים ונשים.
איך אתה זוכר את אותו היום?
"זה היה יום חמישי, יום האסון, אני הייתי עם הצוות באימון. בסביבות השעה אחת וחצי בצהריים זכיתי לשיחת טלפון של אחי שהיה על האוטובוס וסיפר לי שהם בדרך לשריפה בכרמל. זו הייתה שיחה שגרתית, היו מצבים שאחי היה מדבר איתי יותר מאשתי, זה רק מראה על הקשר בנינו... אבל באותה שיחה דיברנו בקצרה על האירוע, אמרתי לו שישמור על עצמו והשיחה הסתיימה. בסביבות השעה שלוש וחצי התחלנו לקבל דיווחים ושמועות לגבי האוטובוס, זכרתי שירון אמר לי שהוא בדרך וניסיתי להבין מה באמת קרה. כמה דקות אחרי התחלתי לעשות טלפונים והצלחתי להשיג את דודו, אחד הצוערים שהיה עם ירון, שניצל. הוא ענה לי היה מאוד מבולבל ואמר שזה האוטובוס של הצוערים שנקלע לשריפה, זו הייתה שיחה מהירה. הבנתי שמדובר בטרגדיה והלב לא הפסיק לפעום, לא ידעתי איך להכיל את זה".
איך ממשיכים אחרי שאתה מבין מה באמת קרה?
"זה היה ערב חנוכה ויש ברכה שמדברת על שעשה ניסים, באותו יום זו הברכה הכי עמוקה שנתתי באמת מנבכי הנשמה עם דמעות וידיים רועדות, מקווה שיקרה פה נס... אחרי השיחה עדיין לא הוציאו הודעה רשמית בשלב הזה, אבל אני ואבא של עינב יצאנו יחד לנסיעה לכיוון אבו כביר, שם אמרתי לו שהצלחתי להשיג את אחד הצוערים ושיש סיכוי שירון לא ניצל. הכנו את עצמנו לנורא מכל, היה באמת קשה להכיל את זה... כשהגעתי לבית של ההורים בבאר שבע ניסיתי להישאר מפוקס, לא להיות זה שמביא את הבשורה הקשה... בשלב מסוים אמרתי להם את מה שאני יודע שירון היה על האוטובוס".
בשני הבתים, בבאר שבע ובמבועים, חלפו להן שעות ארוכות בחוסר ידיעה. בשעת לילה מאוחרת דפק על דלת הבית בבאר שבע קצין העיר, במקרה היה זה מורו לשעבר של ירון, אשר בא להודיע על הנורא מכל. "באותו לילה אף אחד לא ישן, זו הייתה גם שבת קשה, הגיעו לקחת מאיתנו DNA לצורך זיהוי... הלוויה הייתה קשה וכואבת, זה היה כמו סרט רע", הוסיף יניב, "בשנה הראשונה לפטירה של ירון עסקנו בהנצחה רוחנית, אנחנו משפחה מסורתית ומאמינה ועשינו שיעורי תורה לזכרו".
מנציחים את זכרו
צוער ירון ברמי נפל באסון הכרמל ביום חמישי כ"ה בכסלו, א' חנוכה תשע"א (2.12.2010) , בן שלושים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה הרה ובת, הורים, אח ושתי אחיות. חמישה חודשים אחרי נפילתו נולד בנו דניאל. ירון הועלה לדרגת מישר אחרי נפילתו.
בעקבות המקרה הכואב בני המשפחה הקימו בית הוראה תורני על שם ירון ברמי ז"ל כאן בבאר שבע. "הקמנו בית הוראה על שם ירון ולזכרו, חנכנו אותו עם גדולי הרבנים והיה מאוד מרגש. יש גם שני ספרי תורה על שמו וחשוב לנו להמשיך להנציח את זכרו", סיפר יניב. אחרי מות אחיו יניב שינה את מסלולו בשב"ס, יצא לקורס קצונה וסיים אותו גם עבור ירון שלא הספיק לסיים את הקורס בעצמו.
עשר שנים אחרי והכאב בוודאי לא נעלם, איך מתמודדים?
"האמונה מחזקת אותנו תמיד וגם חשוב לי לאורך השנים ללכת בדרך בה ירון הלך, לעבור את אותו המסלול ולהתקדם קדימה כמו שהוא היה רוצה. לכן כשיצאתי לקורס קצינים זו הייתה סגירת מעגל עבורו ועבורי, סגירת מעגל לכל המשפחה כי גם ההורים רצו שנלך בדרך הזו. השנים עושות את שלהן אבל אנחנו כל הזמן זוכרים את ירון ועסוקים בהנצחה רוחנית לעילוי נשמתו, הוא תמיד איתנו".
אם היית יכול להגיד לו משפט אחד, מה היית רוצה שהוא ידע?
"הייתי רוצה שידע שכולם מרגישים את החיסרון שלו. הוא היה מאוד דומיננטי, הוא היה אהוב והוא חסר לכולם".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
