עצב של יום כיפור: אורטל פרלמן שמואלי, מבקשת סליחה מאמא שושנה שנפטרה לפני חודש
שרון דינר
04.10.22 / 11:06
תגים:
יום כיפור
,
באר שבע נט
,
אורטל פרלמן שמואלי
מיוחד ליום כיפור: אורטל שמואלי, ממייסדות הפורום לקידום הנגב, כותבת מכתב לאמא שושנה ז"ל, שנפטרה במפתיע מדום לב לפני חודש כשהיא רק בת 62, והשאירה את אורטל המומה וכואבת. ילדה יחידה לאמא שושנה ואבא יואל, שנפטר ממחלה בגיל צעיר, הושיב אותה מול הדף כדי לכתוב מכתב של געגוע, עם בקשה סליחה מרגשת עד דמעות.
יום כיפור עצוב וראשון ללא אמא. אורטל פרלמן שמואלי, ממייסדות פורום לקידום הנגב וחברת מועצת באר שבע לשעבר, כותבת לאמא שלה, שושנה שמואלי, שנפטרה לפני חודש בגיל 62 מדום לב, והשאירה אותה כואבת ויתומה מאב ואם. בת יחידה לשושנה, שחיה איתה עד יום מותה הלא צפוי עם געגוע שלא ייגמר לעולם.
"בראש השנה וביום כיפור – נישאת בבתי הכנסת של קהילות אשכנז התפילה של רבי אמנון ממגנצא – "ונתנה תוקף". בשיא קטע התפילה הזה נשאלת השאלה – "מי יחיה ומי ימות". בימים האלו נגזרים דיניהם של בני האדם והעולם. אם הייתי יודעת בשנה שעברה שנגזר דינך הייתי קורעת את השמיים בתפילות.
כל אמא זקוקה לאמא. כששאלו אותי כל כך הרבה פעמים בחיי איך את יכולה לעשות פעילות ציבורית, עם בעל עצמאי שמצליח בעסקיו ולגדל שלושה ילדים קטנים, התשובה הייתה ברורה: אני פה בזכות אמא שלי. היא הבית שלי, עוגן, סבתא שתחצה את האוקיינוס עבור נכדיה. אמא וסבתא לביאה.
לפני 12 וחצי שנים איבדנו שתינו את אבא שלי ז״ל, לאחר מאבק ממושך שלו במחלה. המאבק לא הצליח ואבי נפטר בייסורים אחרי 4 שנות מחלה. ביום חמישי ה 1.9.22 אמא שלי נפטרה במפתיע. דום לב אמרו הרופאים. בלי שום הכנה, ככה פשוט, ביום הכל כך סמלי הזה כשבכורתי עולה לכיתה א׳. בבוקר אמי עוד הספיקה לעזור לי בהכנות ובפיזורי הילדים כדי שאספיק לטקס המרגש וב20:00 בערב היא כבר לא הייתה איתנו.
אני אדם מאמין ואני מאמינה שה' הוא רחום. בל"ג בעומר הכנסנו ספר תורה, היא הייתה מאושרת, שמחה כל כך. המכה שקיבלתי הממה אותי. אני נטולת מילים, וגם את אלו אני שופכת בבכי.
מתוך האבל והצער - חשוב לי שאנשים יכירו את אמי - אמא וסבתא שעברה כל כך הרבה בחייה, אחות שכולה, אמא מסורה, סבתא אוהבת, רעיה דואגת.
אמא, נולדה באוקטובר 1959, בת אמצעית במשפחתה שהיו מראשוני העיר באר שבע - בת למשפחת סרוסי, הקצבים המפורסמים בעיר. כשהייתה רק בת 19 הקימה עם אחותה חנות בוטיק לביגוד ששמו "הללויה".
אמא מאוד אהבה אופנה, ידעה להתאים ביגוד, היה לה חוש טעם גבוה - שהלוואי והייתי מקבלת ממנו משהו (אצלה זה היה טבעי, אני צריכה להתאמץ עבור זה). אני זוכרת בתור ילדה קטנה איך הייתי נהנית לראות אותה מהצד מתלבשת בצורה כל כך אופנתית - ומאמינה שהבכורה ירשה את זה ממנה.
בגיל 24 נישאה לאבי יואל שמואלי, נהג מונית ובגיל 26 הפכה לאם לילדה אחת ויחידה - אני. היא עבדה בחנות בגדים במשך למעלה מ 25 שנים, מרכז הלבשה. כשהייתה בת 42 - איבדה את אביה רפאל סרוסי ז״ל ובאותה שנה את אחיה הבכור - בכור סרוסי ז״ל. ארבע שנים לאחר מכן אחיה הקטן ניר (נינו) סרוסי ז״ל בן הזקונים של המשפחה נהרג בתאונת הרכבת ברבדים כשהיה בדרכו הביתה מקורס צבאי כחלק משירותו בחיל הים. מאז אותו יום אמא שלי כבר לא הייתה אותה אחת והצטרפה למשפחת השכול של צה״ל.
שנה לאחר מכן אבי חלה וארבע שנים לאחר מכן התבקש לישיבה של מעלה. שנתיים לאחר מכן אחיה הגדול יעקב סרוסי ז״ל, השני במספר, נפטר מדום לב בפתאומיות.
במקביל סיימתי אוניברסיטה, הכרתי את בעלי שיחיה, התארסנו, קבענו תאריך לחתונה ובאותו שבוע סבתא שלי נפטרה והאחים והאחיות של אמא שלי ישבו שבעה ולכן לא הגיעו לחתונה. חמש שנים לאחר מכן אחותה הגדולה, רחל בקשי ז״ל, הקרובה ביותר, זו שתמיד הייתה לצידה נפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן. מהמכה הזו לאמא שלי כבר היה קשה להתאושש. שנה ותשע לאחר מכן - לבה של אמי כבר לא יכל לה ולצערי, רק בגיל 62 היא נפטרה. בפתאומיות, אמרו הרופאים. דום לב.
יש המון רגעים שמחים בחיים - לידת בנותיי ובני הקטן, חוויות, אירועים ועוד.
אבל אני מצטערת. מצטערת שלא אמרתי לה מספיק - תודה! תודה על שגידלת אותי בכזו אהבה, תודה על שהיית עבורי עוגן ותמיכה מופלאה, אהבת את ילדיי והיית מוכנה לעשות הכל עבורם. לפעמים נדמה לי שאני כפוית טובה - איך אני שוכחת להודות לבורא עולם על שהיית בחתונתי, שנכחת בלידות ילדיי, שהיית סבתא מספר 1 במשך 6 שנים!!!
כל אלו לא מובנים מאליהם ואני מודה לו על זה - אבל, אני, באנוכיות הקטנה שלי רציתי עוד. רציתי אותך לעוד קצת. אולי אם מישהו היה מכין אותי מראש והייתי יודעת - כל כך הרבה דברים הייתי רוצה לומר לך ומעל הכל תודה לך! אני עפר ואפר וכל ששלי הוא שלך. כל כך הייתי רוצה לפנק אותך עוד קצת - עוד מסעדה, עוד חוויה, עוד... אני אוהבת אותך אמא! אוהבת אותך, מעריכה אותך! ולעולם לא אשכח אותך.
אני בת יחידה להוריי, את אבי איבדתי אחרי מאבק ארוך לחיים כשהייתי רק בת 24, את אמי איבדתי בגיל 36. נגזר עליי משמיים לאבד את הוריי בגיל מוקדם, אני מלאה בשאלות לבורא עולם - למה?
ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, שניחתם בספר החיים הטובים והשלום אמן. שנה טובה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
