ניצולים מהנובה כועסים: "לא לתת לעוז דוידיאן להדליק משואה זו חרפה"

עוז דוידיאן (52) הוא אחד הגיבורים המקומיים שבזכות התושייה, הנכונות, החמלה, אהבת האדם, הערכים והפטריוטיות הטמועים בו - ראוי לתואר הנכסף: הגיבור. ככה תיארנו אותו בכתבה האחרונה באתר באר שבע נט, שבה התראיין עוז על התעוזה וההצלה העילאית באותה שבת השחורה ששינתה את חייו. חיי כולם. עוז הצליח להציל מעל 120 צעירים וצעירות בפסטיבל הנובה שהותקף על ידי מאות מחבלים שבאו לרצוח. עוז, כשמו הוא, נסע 15 פעמים הלוך ושוב עם 20 ניצולים ופצועים כל פעם שכובים בטנדר הפרטי שלו לכיוון מושב פטיש ומסלול כדי להשיבם הביתה, כשלמולו גלויות זוועות האימה. אנחנו מביאים את הניצולים והחברים שכועסים על ההחלטה לא להכליל אותו בין השמות הנכספים והראויים.

מתן מדר, ניצול הנובה:  "חולצתי על ידי עוז דוידיאן באותה שבת שחורה עם ארבעה מחבריי, לאחר שמונה שעות שהתחבאנו בשיחים והיינו בטוחים שזה הסוף. עוז המלאך שלנו הגיע, עם אומץ רב ומבלי להכיר אותנו ועשה זאת בקור רוח. הרגיע אותנו ועשה הכול על מנת שנוריד את הפאניקה. חשוב להגיד שאני מעריך מאוד את האומץ הרב של עוז, לעזוב בבית אישה וארבעה ילדות בממ”ד כדי להציל המון נערים שלא הכיר מלפני, עם טנדר ארבע על ארבע ובמשך 15 פעמים הלך וחזר אל תוך האש.

החברות שלנו עם עוז לא נגמרה ב7.10. מאז אותו יום אנחנו מדברים כמעט על בסיס יומיומי, אם זה בקבוצות הוואטסאפ שיש לנו ולכל הניצולים איתו. הוא עשה עבורנו ריטריט סופ״ש שלם לאחד בנינו ולעשות לנו טוב על הלב. דאג שכולם יגיעו וגם לאלה שחששו. עוז הוא אבא שני שלנו.

אם יש מישהו שמגיע לו התודה זה לעוז. לתת לעוז להדליק משואה זו הדרך הכי יפה שהמדינה יכולה להודות לו על מעשי הגבורה שעשה למעננו ולמען עוד 120 איש”.

באחד הפוסטים שנכתבו בפייסבוק, כתב ארי שמאי: "ממילא אין חשק לחגוג, בוודאי לא ביום העצמאות, אבל העובדה שגיבור ישראל, עוז דוידיאן הנערץ, שסיכן את חייו כשהציל במשך שעות רבות מעל מאות אנשים, לא זכה להדליק משואה, היא חרפה נוספת".

אוריאן שטייף, אחת הניצולות מספרת: " בתאריך ה07.10 נכחתי באירוע הנובה ואני אחת מתוך כ120 ניצולים שעוז דוידיאן, האבא השני שלי, שהציל מהטבח הנורא שידעה המדינה שלנו. אשמח לספר לך מי עוז עבורי.

האדם היחידי שנכנס לשטח מלא במחבלים כ-15 פעמים וחירף את נפשו בזמן שבביתו השאיר מאחור אישה וארבע בנות בממד שבמושב מסלול. הוא יצא לבד בטנדר שלו עם אקדח אחד. לבד עם אקדח אחד.

מהרגע שעוז קיבל את המיקום שלנו, ושל כל שאר הניצולים שהגיעו אליו - מטרה אחת הייתה לנגד עיניו והיא להציל כמה שיותר ילדים. ככה הוא קורא לנו - הילדים שלי והוא אבא שלי בזכות הנובה.

אם דבר אחד טוב קרה מכל הדבר הנורא הזה זה הקשר שנוצר בינינו, בין המשפחות לעוז.

כי הוא לא רק אבא שלי, הוא גם יהיה הסנדק לילדים שלי בעזרת השם.

הוא משתתף איתי במסע החיים וההתמודדות שלי ושלו מאז. הוא הכוח שלי ואני הכוח שלו.

אלפי תודות לא יוכלו לתאר את גודל הנס שהוא החזיר אותי לחיים מחדש. רק בזכותו.

ואם עוז לא היה מוציא אותנו מהשיח שהיה כל כך קרוב לשטח המסיבה אחרי 8.5 שעות אני באמת לא יודעת איפה היינו עכשיו. חצי שעה לפני שעוז הגיע לשיח שלנו הוא פרק באזור צוות של חיילים שהתעקש שיבואו איתם.

בקצרה על הסיפור; לחיילים הייתה משימה נטרול מחבלים בישובים אך לא במסיבה ועוז התעקש איתם שיבואו איתו, לבסוף הסכימו. אחרי כן הסתבר שהצוות הזה נקלע בחוליית מחבלים והם איבדו מספר חיילים מהצוות שלהם כך שחרדתם הייתה גבוהה. הם לא הבינו איך אזרח ברכב הגיע לשטח טבח אש מוות כזה בכוחות עצמו".

לא היה ניתן לקבל את תגובתו של עוז לכתבה מאחר והוא גויס בצו 8 לאוגדת עזה ואינו יכול להתראיין.