מנציחים בעשייה וחדשנות: ההאקתון הירוק לזכרו של אמיר נעים ז"ל

הטרגדיה של השבעה באוקטובר הותירה אחריה חללים רבים, אך גם צוואה בלתי כתובה להמשיך את דרכם של הנופלים דרך עשייה, יצירה וחיים. ברוח זו, התכנסו סטודנטים וסטודנטיות במכללה האקדמית להנדסה ע״ש סמי שמעון (SCE) לאירוע שכולו זיכרון, טכנולוגיה ואהבת הסביבה – ההאקתון השנתי לזכרו של רס"ן (במיל') אמיר מנצור נעים ז"ל. אמיר, בן 27 מקיבוץ ארז, למד בשנה ב' במחלקה להנדסה כימית במכללה ועבד באינטל בתחום איכות הסביבה. בבוקר השבת השחורה, הוא יצא להגן על הקיבוץ שכל כך אהב כחבר כיתת הכוננות, ונפל בקרב גבורה.

ההאקתון, המתקיים זו השנה השלישית בשיתוף חברת אינטל, המחלקה להנדסה כימית ומשפחתו של אמיר, מבקש להנציח את דמותו בדיוק במקומות שבהם בלט בחייו: בסקרנות, בכישרון ובמחויבות העמוקה לסביבה. השנה, האתגר שהציבה אינטל בפני המשתתפים – סטודנטים משנים ג' ו-ד' ותלמידי תואר שני בהנדסה ירוקה – עסק באחת הסוגיות הבוערות בתעשייה: ניצול פסולת חום מתהליכים תעשייתיים. הסטודנטים נדרשו לפתח דרכים יצירתיות להשבת אנרגיה מגזי פליטה, אדי קיטור ו-VOC, במטרה להפוך את תהליכי הייצור לחסכוניים וידידותיים יותר לסביבה.

לאורך יום התחרות, זכו הקבוצות לליווי צמוד של מנטורים, מהנדסים מאינטל ומסגל המכללה, שעזרו להם ללטש את הרעיונות מתיאוריה לפרקטיקה. הפתרונות שהוצגו בסוף היום נבחנו בראייה הוליסטית – מהיבטים סביבתיים וכלכליים, דרך היתכנות תשתיתית ועד לאפשרות להשיב את האנרגיה בחזרה לתוך המפעל. שלוש הקבוצות שהציגו את הפתרונות המרשימים ביותר זכו בפרסים כספיים בשווי כולל של 24,000 שקלים, תרומת חברת אינטל.

אך מעבר לפרסים ולטכנולוגיה, היה זה יום של חיבור אנושי עמוק. "אמיר היה חלק מאיתנו, השאיר חותם אצל חבריו, אצל המרצים והמרצות ואצל כל מי שזכה להכיר אותו," שיתפה פרופ' אריאלה בורג, ראשת המחלקה להנדסה כימית ותואר שני בהנדסה ירוקה. "ראינו כאן צעירים וצעירות שבחרו לזכור וליצור. זו אולי הדרך המשמעותית ביותר להנציח אדם – להמשיך משהו מרוחו דרך עשייה שיש בה משמעות."

החיבור לאמיר הורגש בכל רגע, כפי שסיפרה אימו, אורנה נעים, שתיארה אותו כמי ש"תמיד ראשון" להושיט יד. "אמיר ראה את הסובבים אותו ואת הסביבה. מבחינתנו זה היה אך טבעי שלמד כימיה ומצא עבודה בחטיבה לאיכות הסביבה," אמרה. דנה גרופר, המנהלת של אמיר באינטל, סיכמה את היום במשפט שלכד את המהות כולה: "הזמן לא מרפא, והכאב רק משנה את פניו. ועם זאת, אמיר היה גאה במסורת הזו וברעיונות היפים שעלו כאן. אם יש משהו אחד שהייתי רוצה שתיקחו מהיום הזה, הוא הידיעה שבכוחו של כל אחד לשנות: להעז, לחשוב מחוץ לקופסה, לנסות, לטעות ולהצליח. לחייך, גם כשמבפנים העצב גדול."