מהמדבר לכנסת: אביתר באר מנהל חווה בנגב ומאתגר את הפוליטיקה

אביתר באר, נשוי ואב לשתיים, מנהל חוות בודדים - חווה משפחתית בנגב שפועלת בתנאי מרחק, אקלים קיצוני ותלות מוחלטת בתכנון, התמדה ועבודה יומיומית. לדעתו, מי שמנהל חווה כזו לומד מהר מהי אחריות: לקום בכל בוקר, לקבל החלטות ולדעת שאין למי להטיל את האשמה. החווה משלבת חקלאות, תיירות ומעשה ציוני עכשווי. לא הצהרות, אלא בחינה במעשים. "המדבר לא עובד עם סיסמאות" מספר באר. "רק עם עשייה".

מדוע בחרת לחיות כאן?

""חוות נאות היא הבית שלי. התחלנו מאוהל ו־48 גדיות ובנינו הכל בידיים. זה חלק מפאזל ההתיישבות והפתיחה של הנגב לקהל. כשבן גוריון אמר שבנגב ניבחן, הכוונה היא להתיישבות, פיתוח כלכלה, אקדמיה וגם שכנות יהודית".

בעבר ניהל באר את בית ספר השדה בעין גדי ושימש בפעילות בחברה להגנת הטבע - תפקידים שטיפחו אצלו הבנה עמוקה של המתח בין שמירה על ערכי טבע ונוף לבין פיתוח, התיישבות וקהילה. חיבור זה הוא, לדבריו, ליבת החזון שהוא מביא כסגן ציבורי ושואף לקדם כחבר כנסת. בשנים האחרונות פעיל באר במחאה אזרחית ומגיע להפגנות כמעט מדי שבוע, בלי רעש ודרמה. "יש רגעים שבהם עצם הנוכחות היא האחריות", הוא אומר. "גם כשזה לא נוח, גם כשזה עולה מחיר אישי".

מחאה אזרחית - מה מכעיס אותך?

"עבורי מחאה היא כורח. אני שונא לשרוף חמש שעות במוצאי שבת על נסיעות כדי להיות בכיכר החטופים שעתיים. אבל כשאין ברירה עושים מה שצריך. יצא לי לצאת ולמחות מספר ממש גדול מדי של פעמים בחמש השנים האחרונות, כי באמת שיש הרבה דברים שבורים פה. החל מתחילת סיפורי השחיתות הגדולים ב2019-2020 עם תחילת פרשות האלפים, דרך הניסיון להפיכה משטרית ב2023 ושוב כשהבנתי שהממשלה אינה מעוניינת לסיים את המלחמה, גם במחיר חיי החטופים שלנו".

באר פקוד למפלגת הדמוקרטים, ולפני כן למפלגת העבודה, ומשמש בשנתיים האחרונות כציר במפלגה. כעת הוא מתמודד על מקום ברשימת המפלגה לכנסת. לא מתוך תחושת גדלות, אלא מתוך תפיסה פשוטה: מי שיודע להקים ולנהל חווה במדבר, יודע לקחת אחריות גם על מדינה.

למה חשוב לך להתמודד לכנסת ומה היית רוצה לשנות/ לתקן?

"אני מתמודד כדי להיות חוליה חזקה איפה שלרוב יש חוליות חלשות (בסוף כל רשימה טובה מגיעים לפעמים אנשים לא מתאימים). עמוד השדרה האידיאולוגי שאנחנו בונים, בדמוקרטים בפרט ובמחנה הליברלי בכלל יחזיק מעמד רק עם גם במקומות הנמוכים ברשימה יעמדו אנשים עם אידיאולוגיה ברורה ולא עסקנים עם שאיפה לכסף כוח וכבוד. אני פה להבטיח שגם מקום 15 בדמוקרטים, יהיה מישהו שאפשר לסמוך עליו. אני אשמח להיות נציב הדורות הבאים בכל הקשור למאבק במשבר האקלים, זה לא סקסי ולא בכותרות או בקשב שלנו, אבל חשוב לעבוד גם על זה. יותר מהכל אנחנו חייבים להחזיר את המדינה למקום של תפקוד למען האזרחים ועם שאיפה לחיים נורמליים ובטוחים".

 באר טוען שיש הרבה דברים שבורים במדינה, לא בגלל שאין אנשים חכמים או רעיונות טובים, אלא כי יותר מדי זמן אנחנו מחכים שמישהו אחר ייקח אחריות. ובזמן הזה יש מי שמפרק. לדבריו, ישראל אינה זקוקה לערכים חדשים, אלא לחזרה למובן הערכי של המילה מדינה: שליחות ציבורית, ניקיון כפיים, והבנה שמי שנבחר - נבחר כדי לשרת.

מה הכוונה דברים שבורים במדינה?

"כרגע כמעט הכל שבור. המשטרה מלבה פשע, משרד החינוך עוסק בהסתה, שר המשפטים נגד משפט צדק, שר הביטחון מקדם השתמטות, שרת התחבורה מונעת עבודות על תשתיות תחבורה ככלי לחץ פנים ליכודי. והרשימה עוד ארוכה".

תן לנו דוגמא

"בעולם מתוקן, הוויכוחים הציבוריים היו עוסקים בשאלות של חינוך, תחבורה, תשתיות וחיבור אמיתי של הנגב והגליל למרכז. מדינה קטנה, עם הון אנושי כזה, חייבת להסתכל שלושים שנה קדימה  - גם בהתמודדות עם משבר האקלים, וגם בבניית אמון בין אזרחיה".

כציוני, כאיש סביבה וכמי שחי שנים במרחב הבדואי יהודי של הנגב, באר רואה עצמו כמי שמסוגל להיות גשר: בין פיתוח לשימור, בין התיישבות לאחריות סביבתית, ובין ציונות מעשית לשותפות אזרחית.

יש בך רצון לגשר בין הבדואים ליהודים - יש הרבה בעיות לישובים סביב באר שבע עם הגנה, יריות ופחד

"הציבור הבדואי בכלל והפזורה בפרט הוזנחו במשך עשרות שנים. בוודאי שאיפה שאין גישה לפרנסה, לחינוך, לתשתיות, ואין שיטור הוגן, יהיה גם פשע ותהיה גם רתיעה מהחוק.
המגזר הבדואי רוצה וצריך להיות חלק מהחברה הישראלית. נדרשת חשיבה יצירתית עם השקעות גדולות בשיתוף כל משרדי הממשלה כדי להפוך את המגזר מצרכן שירותי רווחה לחלק פעיל ומשגשג בחברה הישראלית. אנחנו צוות של הדמוקרטים בראשות נעמה לזימי ודר' אבו סיאם -עובדים על תוכנית מקיפה שתוכל לפתור את בעיות היסוד ולגשר על פער של עשרות שנות הזנחה"

 אז אתה מתכנן מהפכה?

"לא, אבל אני גם לא מסתיר את המשבר באמון הציבורי בפוליטיקה.  קודם צריך לתקן את הבסיס, את החוק, את ההליך התקין ואת האמון”.