מהו הפתרון לתופעת החרם? לקיחת אחריות!
13.06.23 / 09:44
המאמנת האישית, שרון אוחיון דרומי - בטור נוקב וחשוב על התופעה שגבתה את חייהם של עשרות ילדים בשנים האחרונות
כולנו מכירים את זה. כולנו נחשפנו לזה. זה קורה חדשות לבקרים. עוד כתבה בעיתון, עוד סיפור ברשתות החברתיות על חרם קשה בעל תוצאות קשות, לעיתים עד מוות, ומשם נעשה עליהום חברתי על הילדים, על ההורים ועל מערכת החינוך. על פניו, בצדק. הייתי שם. עברתי את זה עם ילדתי. זה כאב לשתינו מאוד. ופעלנו אז כמו שכולם פועלים היום.
"חרם" הוא מונח המתייחס לסיכון או הסכנה הנוצרת כתוצאה מהפסקת קשר בין ילדים. המילה "חרם" מביאה לדיונים רבים בחברה. התופעה עשויה להתבטא בדרכים שונות וכוללת חרם המונע מהילד קשרים חברתיים, קשרים לימודיים, חרם פיזי וחרם פסיכולוגי-חברתי. התופעה הינה תופעה בינלאומית.
בעידן הטכנולוגי הנוכחי, בו הטלפון הפך להיות כלי יום יומי, לעיתים הוא משמש ככלי נשק. דיווח ברשתות "חברתיות", ווטסאפ קבוצתי ואינטרנט בכל מקום... וזה מתפוצץ ברגע.
בואו נדבר על זה.
בשלב ראשון על התחושה הפנימית של הילד. תחושת החרם עשויה להיות אינטנסיבית ולא תמיד להתבסס על מציאות. הילדים עלולים להתרגש מרעש חברתי או משיח חברתי שלילי בין אם הוא מופנה אליהם ישירות ובין אם לא. הפרשנות הינה פרשנות פנימית שלהם, מתוך מה שראו, חוו ושמעו בעברם. חשוב להבין שחרם הינו מקרה קצה. ילדים וכל בני האדם מקבלים משובים שליליים כל הזמן. מספיק שילד, שאין לו את הכלים להתמודד, ישמע את המשפט "מה זה התספורת המצחיקה שעשית" בשביל שהוא לא יגיע במשך שבוע לבית הספר.
בשלב שני נדבר על הילדים. ילד מחרים יכול ברגע להפוך להיות ילד מוחרם. ילדים באופן כללי מדברים בשיח חברי (לעיתים מוגזם) ולא תמיד מודעים להשלכות שיש לשיח ולשפה בה הם בוחרים להשתמש על ילד אחר, כיוון שזו הנורמה התרבותית שלהם. מילים כמו "אחי, יה ***, תביא את הכדור" היא שפה נפוצה בין ילדים בגילאים 12 ואילך. בנוסף, ילדים לא יודעים לעשות הבחנה בין חוסר רצון להתחבר לילד שמציק להם, ובין שיח שמרחיק אותו מהם בכוח.
בשלב שלישי נדבר על המשפחה. ילדים מגיעים מבתים שונים. בחלק מהבתים שיח מזלזל הוא בשיגרה, בחלק מהבתים שיח בשפה נמוכה הוא בשגרה ובחלק מהבתים שהשיח מכבד, התרגלו להאשים את כולם. יש אינסוף צורות חינוך, ודרכי התנהלות שונים ומבודלים בכל בית אב. אך הנטייה שלנו כהורים היא לצפות מאחרים הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים מעצמנו. לדוגמא – נצפה שישמרו על הבטיחות של הילדים שלנו, בעוד נאפשר להם לנסוע רק עד בית הספר בלי חגורת בטיחות.
אז איך יוצאים מזה?
בעת משבר, בני האדם נוטים להאשים 4 גורמים:
- אדם קרוב מאוד אליהם. למשל בן זוג, הורה, מורה, בוס בעבודה.
- גוף גדול – כמו בית ספר או ממשלה.
- אירוע טראומטי שקרה בעבר – לדוגמה איבוד הורה בגיל צעיר או תאונה קשה.
- את עצמנו. שאנחנו דפוקים או טיפשים.
אנחנו נמצאים בלופ. כי אם כולם אשמים או שאני "דפוקה", איך נמצא פתרון? הפתרון הוא לקיחת אחריות.
בטחון עצמי, יכולת חברתית והסתגלות לשיח (כן, גם שלילי) הם כישורים מרכזיים בחיים המודרניים. אם נרקח עולם בו כל האתגרים והשיח השלילי הם מעל הילדים ונחסוך מהם את החשיפה להם, הרי שנעשה להם עוול עצום!
הורים שרצים להגן על הילד שלהם מול המערכות השונות (הילדים, ההורים ומערכת החינוך), מקעקעים ומעמיקים את הכאב והתסכול של הילד במקום להעצים את הילד ולראות את הסיטואציה הקשה והכואבת הזו כהזדמנות להתחשל באירוע מאתגר ולמצוא בו את כוחות העל שקיימים בו!
במקום להעמיד דרישות מופחתות מהילד ומההורים שלו, ובמקום להעמיס את האחריות על גורמים חיצוניים כמו הילדים ובית הספר, צריך למצוא את האיזון הנכון. איזון בין העצמת הילד, העלאת הבטחון העצמי, העלאת המודעות העצמית, פיתוח כישורי חיים איכותיים ובין אחריות מערכת החינוך. כשאני מדברת על הילד והוריו, אני מדברת על כל הילדים והוריהם. כי, כאמור, הילד המוחרם יכול להפוך לילד מחרים למחרת.
הילדים הם הלב שלנו והעתיד שלנו, וכך הם חייבים וצריכים להתמודד עם אתגרים שונים. הם חייבים לפתח כישורים שיאפשרו להם להתמודד בעצמם בעולם המורכב שבו אנו חיים. הם חייבים להתמודד עם דעות שונות, תקלות, אירועים חריגים ופוגעניים כדי להצליח בגדול כשיגדלו. זהו חלק בלתי נפרד מתהליך הגדילה שלהם וההתפתחות האישית שלהם.
אחריות ההורים, המורים והמערכות התומכות הינה לשקף ערכים חשובים בהלימה אחת. איך חיים בחברה, מהם ערכים מוסריים, מהי אזרחות טובה. ברור שדוגמא אישית בבית ובבית הספר הינה אבן יסוד לחינוך ילדים על פי ערכים אלו.
כל זמן שניטע את ההבנה והאחריות בקרב ילדים מגיל צעיר מאוד, נעניק להם מתנה לחיים. כשישמעו קול קורא להם בגנותם או הודעה קשה בווטסאפ, יהיו להם את הכלים להתמודד, כמו להבין שאין לזה שום קשר אמיתי אליהם, או מה עליהם לעשות כדי ליצור לעצמם סביבת חברים טובה בהרבה.
אנחנו חייבים לשקול מחדש את תפקידנו כהורים ומורים. זהו תהליך מורכב אבל הפירות שלו יניבו עולם טוב בהרבה. נכתב בהמון אהבה.
שרון אוחיון דרומי היא מאמנת אישית ועסקית, מנחת סדנאות להתפתחות אישית והעצמה, מומחית במערכות יחסים הורים ילדים.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
